טרגדיות יכולות לקרות לכל אדם.‏ ”‏לא לקלים המרוץ,‏ ולא לגיבורים המלחמה”‏,‏ אומר המקרא,‏ כלומר לא תמיד המהירים מנצחים במרוץ ולא תמיד הגיבורים מנצחים במלחמה.‏ ”‏עת ופגע יקרה את כולם”‏ (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ וזה נכון גם לגבי צעירים שקרו להם טרגדיות.‏ כיצד הם מתמודדים עם המצב?‏ שים לב לשתי דוגמאות.‏

•  רבקה

•  קורדל

 הוריי התגרשו כשהייתי בת 14.‏

 אמרתי לעצמי שזה לא באמת קורה ושאבא רק צריך קצת זמן להיות עם עצמו.‏ הוא אהב את אמא — אז למה שיעזוב אותה?‏ למה שיעזוב אותי?‏

 היה לי קשה לדבר עם אחרים על מה שקורה.‏ לא רציתי לחשוב על זה.‏ כעסתי,‏ למרות שבתקופה ההיא לא הבנתי את זה.‏ התחילו לי בעיות חרדה ובעיות שינה.‏

 כשהייתי בת 19 מתה אמי מסרטן.‏ היא הייתה החברה הכי טובה שלי.‏

 כמה שגירושי הוריי זעזעו אותי,‏ מותה של אמי היה הרסני לגמרי.‏ עדיין לא התגברתי על זה.‏ היום קשה לי עוד יותר להירדם,‏ ואני עדיין סובלת מחרדות.‏

 יחד עם זאת,‏ ראיתי שיש כמה דברים שיכולים לעזור.‏ לדוגמה,‏ במשלי י״ח:‏1 מזהיר אותנו המקרא שלא נתבודד,‏ אז אני משתדלת ליישם את העצה הזאת.‏

 חוץ מזה,‏ כעדת־יהוה,‏ אני מנסה לקרוא את הפרסומים המעודדים שלנו שמבוססים על המקרא.‏ אחד הספרים שעזרו לי כשהוריי התגרשו היה צעירים שואלים.‏.‏.‏ תשובות מעשיות.‏ במיוחד אני זוכרת שקראתי בכרך השני את הפרק ”‏האם אני יכול להיות מאושר במשפחה חד־הורית?‏”‏

 אחד הקטעים האהובים עליי שעוזרים לי להתמודד עם החרדות שלי הוא מתי ו׳:‏25–34‏.‏ בפסוק 27 ישוע שאל:‏ ”‏מי מכם בדאגתו יכול להוסיף ולוּ אמה a אחת לשנות חייו?‏”‏

 דברים רעים יקרו לכולנו,‏ אבל למדתי מדוגמתה של אמי שחשוב איך אנחנו מתמודדים עם הקשיים.‏ היא עברה הרבה — גירושין ואחר כך מחלה סופנית — אבל לאורך כל הדרך היא שמרה על גישה חיובית,‏ ואמונתה באלוהים נשארה חזקה עד הסוף.‏ לעולם לא אשכח את מה שהיא לימדה אותי על יהוה.‏

 נקודה למחשבה:‏ אם תקרא את המקרא ופרסומים המבוססים על המקרא‏,‏ איך זה יעזור לך להתמודד עם טרגדיה?‏ (‏תהלים צ״ד:‏19‏)‏.‏

 כשהייתי בן 17 ראיתי את אבי נושם את נשימתו האחרונה.‏ מותו היה הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים.‏ הייתי הרוס.‏

 לא האמנתי שהוא מת ושזה אבא שלי מתחת לסדינים שכיסו את גופתו.‏ אמרתי לעצמי,‏ ’‏הוא יתעורר מחר’‏.‏ הרגשתי ריקנות והייתי אבוד.‏

 משפחתי ואני עדי־יהוה,‏ והקהילה שלנו העניקה לנו תמיכה אדירה אחרי מותו של אבי.‏ הם סיפקו לנו אוכל,‏ הביעו נכונות להישאר אתנו ולא עזבו אותנו — לא רק לזמן קצר אלא לטווח ארוך.‏ התמיכה מצדם הוכיחה לי שעדי־יהוה הם משיחיים אמיתיים (‏יוחנן י״ג:‏35‏)‏.‏

 אחד הדברים שעודדו אותי מאוד הוא הכתוב בקורינתים ב׳.‏ ד׳:‏17,‏ 18‏.‏ שם נאמר:‏ ”‏צרתנו אומנם רגעית וקלה,‏ אך היא מצמיחה לנו כבוד נעלה ההולך וגובר ואשר יישאר לעולמים;‏ ובתוך כך אנו מתמקדים לא בדברים הנראים אלא בבלתי נראים;‏ שכן הדברים הנראים הם זמניים,‏ אך הבלתי נראים — נצחיים”‏.‏

 הפסוק האחרון השפיע עליי מאוד.‏ הסבל של אבי היה זמני,‏ אבל מה שאלוהים מבטיח לעתיד הוא נצחי.‏ מותו של אבי גרם לי לחשוב על איך אני חי את חיי ולשנות את מטרותיי בחיים.‏

 נקודה למחשבה:‏ כיצד יכולה טרגדיה אישית לעזור לך לבחון מחדש את מטרותיך בחיים?‏ (‏יוחנן א׳.‏ ב׳:‏17‏)‏.‏