המקרא אינו אוסר הנאה מינית אלא מראה שזו מתנה שהעניק אלוהים לזוגות נשואים.‏ הוא ברא איש ואישה,‏ ”‏זכר ונקבה”‏,‏ והצהיר שכל אשר עשה הוא ”‏טוב מאוד”‏ (‏בראשית א׳:‏27,‏ 31‏)‏.‏ כאשר איחד את האיש והאישה הראשונים במסגרת הנישואין,‏ אמר אלוהים שעליהם ’‏להיות לבשר אחד’‏ (‏בראשית ב׳:‏24‏)‏.‏ איחוד זה טמן בחובו את ההנאה מאינטימיות מינית לצד קשר רגשי קרוב.‏

 המקרא מתאר את ההנאה שיכולים הבעלים למצוא במסגרת הנישואין:‏ ”‏שמח מאשת נעוריך.‏.‏.‏ דדיה [‏שדיה]‏ ירווך בכל עת.‏ באהבתה תשגה [‏תהיה בשכרון חושים]‏ תמיד”‏ (‏משלי ה׳:‏18,‏ 19‏)‏.‏ אלוהים רוצה שגם הנשים יפיקו הנאה מיחסי מין.‏ במקרא נאמר:‏ ”‏יעניק כל בעל לאשתו את מה שמגיע לה,‏ ותעניק כל אישה לבעלה את מה שמגיע לו”‏ (‏קורינתים א׳.‏ ז׳:‏3‏)‏.‏

הנאה מינית — רק במסגרת הנישואין

 אלוהים קבע שיחסי מין שמורים אך ורק לזוגות נשואים,‏ כפי שכתוב בעברים י״ג:‏4‏:‏ ”‏יהיו הנישואין מכובדים אצל הכול ותהיה מיטת הנישואין ללא טומאה,‏ כי את הזונים ואת הנואפים ישפוט אלוהים”‏.‏ בני זוג נשואים חייבים להיות נאמנים זה לזה ולשמור על מחויבות זה כלפי זה‏.‏ הנאתם המרבית אינה נובעת מסיפוק תאוות אנוכיות אלא מיישום העיקרון המקראי:‏ ”‏גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל”‏ (‏מעשי השליחים כ׳:‏35‏)‏.‏