מהו חטא?
תשובת המקרא
חטא הוא כל מעשה, רגש או מחשבה המנוגדים לאמות המידה של אלוהים. הוא כולל הפרה של חוקי אלוהים על־ידי עשיית הרע בעיניו (יוחנן א׳. ג׳:4; ה׳:17). במקרא גם אי־עשייה נחשבת לחטא, כלומר אי־עשיית הטוב (יעקב ד׳:17).
משמעות המילה חטא בשפות המקוריות שבהן נכתב המקרא היא ”להחטיא את המטרה”. לדוגמה, היו בעם ישראל הקדום חיילים שהיו מיומנים כל כך בהטלת אבני קלע שהם ’לא החטיאו’ (שופטים כ׳:16). לפיכך לחטוא זה להחמיץ את המטרה ולא לעמוד באמות המידה המושלמות של אלוהים.
בתור הבורא יש לאלוהים הזכות לקבוע אמות מידה עבור בני האדם (ההתגלות ד׳:11). עלינו לתת דין וחשבון על מעשינו לפני אלוהים (רומים י״ד:12).
האם אפשרי כלל לא לחטוא?
לא. במקרא נאמר ש”הכול חטאו ואין הם מגיעים לרמת כבודו של אלוהים” (רומים ג׳:23; מלכים א׳. ח׳:46; קהלת ז׳:20; יוחנן א׳. א׳:8). איך הגענו למצב הזה?
אדם וחוה, הזוג האנושי הראשון, היו בהתחלה נטולי חטא. הסיבה לכך היא שהם נבראו מושלמים — בצלם אלוהים (בראשית א׳:27). אך הם איבדו את השלמות בשל אי־ציותם לאלוהים (בראשית ג׳:5, 6, 17–19). כשנולדו ילדיהם הם הורישו להם את החטא והאי־שלמות (רומים ה׳:12). דוד המלך אמר: ”בעוון חוללתי [נולדתי]” (תהלים נ״א:5).
האם יש חטאים חמורים יותר מאחרים?
כן. למשל, המקרא אומר שאנשי סדום הקדומה היו ’רעים וחטאים מאוד’ ושחטאתם הייתה ”כבדה מאוד” (בראשית י״ג:13; י״ח:20). תן דעתך לשלושה גורמים הקובעים את כובד החטא.
חומרת המעשה. המקרא מזהיר אותנו מפני חטאים חמורים כגון זנות, עבודת אלילים, גניבה, שכרות, סחטנות, רצח ועיסוק בספיריטיזם (קורינתים א׳. ו׳:9–11; ההתגלות כ״א:8). המקרא מראה שיש הבדל בין מעשים אלה לבין חטאים שנעשו בשגגה ללא מחשבה תחילה, לדוגמה, דיבור או מעשים הפוגעים באחרים (משלי י״ב:18; אפסים ד׳:31, 32). עם זאת, המקרא מציין שאל לנו להמעיט בחומרת אף חטא, מאחר שחטאים כאלה עלולים להוביל להפרה חמורה יותר של חוקי אלוהים (מתי ה׳:27, 28).
המניע. יש חטאים המתבצעים בשל אי־ידיעת דרישותיו של אלוהים (מעשי השליחים י״ז:30; טימותיאוס א׳. א׳:13). המקרא אומנם אינו מצדיק חטאים כאלה, אך הוא מבדיל ביניהם לבין חטאים המהווים הפרה בזדון של חוקי אלוהים (במדבר ט״ו:30, 31). חטאים המתבצעים בזדון נובעים מתוך ’לב רע’ (ירמיהו ט״ז:12).
התדירות. המקרא גם עושה הבחנה בין חטא חד־פעמי לבין חטא המתבצע דרך קבע במשך תקופה ארוכה (יוחנן א׳. ג׳:4–8). מי ש’מתהלכים בחטא בזדון’, גם לאחר שלמדו כיצד לעשות את הטוב והישר, יישפטו בחומרה על־ידי אלוהים (עברים י׳:26, 27).
מי שביצעו חטא חמור עלולים לחוש שהם מוצפים ברגשות אשמה בשל כובד חטאם. לדוגמה, דוד המלך כתב: ”עוונותיי עברו ראשי, כמשא כבד יכבדו ממני” (תהלים ל״ח:4). עם זאת, המקרא מנחם אותנו במילים הבאות: ”יעזוב רשע דרכו, ואיש אוון מחשבותיו; וישוב אל יהוה, וירחמהו, ואל אלוהינו, כי ירבה לסלוח” (ישעיהו נ״ה:7).