6 ביוני 2018
קזחסטן
441 ימי מאסר – ריאיון עם טימור ומאפיזה אחמדוב
אח טימור אחמדוב שוחרר מהכלא ב־4 באפריל 2018 תודות לחנינה רשמית שהעניק לו נשיא קזחסטן, נורסולטן נזרבייב. הוא היה נתון במאסר במשך 441 ימים. הרשויות עצרו אותו רק משום שדיבר עם אחרים על אמונתו הדתית.
זמן קצר לאחר שחרורו של טימור מהכלא, נציגים מהמשרד לשירותי מידע ציבוריים במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בוורוויק, ניו יורק, ראיינו את טימור ואת אשתו, מאפיזה. השניים כבר שבו לביתם באסטנה, בירת קזחסטן. להלן תמצית השיחה, שעברה עריכה לצורך הבהירות.
המשרד לשירותי מידע ציבוריים: קודם כול, היינו רוצים להכיר אותך טוב יותר, אח אחמדוב. מתי הפכת לאחד מעדי־יהוה?
טימור אחמדוב: נטבלתי ב־9 באוקטובר 2005. לפני שלמדתי את האמת, הייתי אתיאיסט. במשך שנים רבות לא האמנתי באף אחד ובשום דבר. בשלב מסוים החלה אשתי ללמוד עם עדי־יהוה, והשיחות שלהם סקרנו אותי. נהגתי לעמוד מאחורי הדלת ולצותת לשיעורים.
שמתי לב שהם דיברו על נושאים חיוביים וטובים שעניינו אותי. בסופו של דבר הם הכירו לי את אח וסלאב, אשר היה במקור מפולין אבל חי בקזחסטן. בפגישה הראשונה שלנו אמרתי לו: ’אני אשאל אותך רק שאלה אחת. אם התשובה שלך תספק אותי, נהיה חברים ונמשיך להיפגש. אם לא, אז ניפרד ברוח טובה ולא נמשיך להיפגש’. שאלתי את אח וסלאב מה קורה אחרי המוות. הוא פתח את המקרא בקהלת ט׳:5 ואמר: ’קרא את הפסוק ותגלה את התשובה’. כשקראתי את הפסוק, הבנתי שזו האמת. הסכמתי להיפגש איתו שוב כדי ללמוד את המקרא.
אז התחלת ללמוד את המקרא ונטבלת ב־2005.
כעת נקפוץ קדימה לאירועים שקדמו למאסרך. במאי 2016 נפגשת עם קבוצת גברים שטענו שהם מעוניינים לדעת במה עדי־יהוה מאמינים. במשך מספר חודשים נפגשת איתם כמה פעמים ושוחחתם על המקרא. במבט לאחור האם היה משהו חשוד במה שהם אמרו או עשו במהלך המפגשים איתך?
טימור: כן, אמרתי להם שבדרך כלל אנחנו נוהגים לנהל שיעורי מקרא עם יחידים ולא עם קבוצות. המלצתי שכל אחד מהם ילמד בנפרד, אבל בכל פעם שהצעתי את זה, הם סירבו ואמרו שהם מעדיפים ללמוד כקבוצה. בנוסף, מדי פעם הם הזמינו אחרים להצטרף לשיעור וביקשו ממני להסביר שוב נושאים שהסברתי במפגש הקודם.
מאפיזה: פעם אחת הצטרפתי לשיעור המקרא שלהם. שמתי לב שהם משוחחים על דתות אחרות, למרות שהם כבר למדו הרבה זמן יחסית. גם הבחנתי שהדירה שלהם הייתה יקרה בהשוואה למה שמרבית הסטודנטים יכולים להרשות לעצמם. אמרתי להם שבתור סטודנטים הם חיים לא רע בכלל, והיה ברור שדבריי הביכו אותם. כשעמדנו לצאת, הם קראו לטימור הצידה בזמן שחיכיתי מחוץ לדירה. הם אמרו לו לא להביא אותי יותר לשיעורים.
מתי גילית שהאנשים שלימדת לא באמת רצו לדעת במה עדי־יהוה מאמינים אלא עבדו עבור המשטרה החשאית של קזחסטן (הוועדה לביטחון הלאומי, או קנ”ב)?
טימור: רק במהלך המשפט התברר לי שהם שיתפו פעולה עם הקנ”ב.
מה הייתה תגובתך כשעצרו אותך ואחרי כן האשימו אותך ב”הסתה דתית” ובקידום ”עליונות [דתית]”?
טימור: למען האמת, כאשר נעצרתי, חשבתי שייקחו אותי לתחנת המשטרה, כפי שנאמר לי, ושם אוכל להבהיר את העניינים ולצאת לחופשי. הייתי מוכן להגן על עצמי ולהסביר על מה שוחחתי איתם.
הופתעתי מאוד מהשתלשלות האירועים, אבל לא פחדתי. ההאשמות לגבי הסתה לשנאה דתית ולקיצוניות היו הפתעה גמורה עבורי. עדי־יהוה ידועים כמי שמספרים לאחרים על יהוה, והם לעולם אינם מקדמים שנאה או פילוגים. לא היה לי ספק שאני חף מפשע ושיהוה יתמוך בי. אומנם הייתי מודאג, אבל זכרתי את הפסוק: ”השליכו עליו [על יהוה] את כל דאגותיכם, כי הוא דואג לכם” (פטרוס א׳. ה׳:7).
ב־2 במאי 2017, לאחר למעלה משלושה חודשי מעצר קדם משפטי, גזר עליך בית משפט מחוזי באסטנה חמש שנות מאסר והוסיף שלוש שנות איסור על השתתפות בפעילויות הקשורות להוראת המקרא. כיצד השפיע עליך פסק הדין?
טימור: כאשר הוקרא גזר הדין, החלטתי להשלים עם העובדה שיהיה עליי לרצות חמש שנות מאסר. חשבתי לעצמי: ’אם זהו מבחן אמונה, יהוה שולט בלוח הזמנים, והוא יודע מתי זה ייגמר’. הייתי נחוש לחכות כמה זמן שצריך.
נודע לנו שבתקופת מאסרך התמודדת עם קשיים בריאותיים חמורים. האם זה נכון?
טימור: כן. לפני המאסר הייתי חולה ועברתי טיפולים. לאחר שנעצרתי, נאלצתי להפסיק את הטיפולים, ומחלתי החמירה.
מאפיזה, איך הרגשת בתקופה ההיא?
מאפיזה: נתקפתי פחד והייתי מדוכאת מאוד. לאחר מאסרו של טימור היה לי אפילו קשה לקבל החלטות כי במשך 38 שנות נישואינו מעולם לא נפרדנו. אבל טימור עודד אותי ואמר: ’אל תדאגי! יהוה יפצה אותנו על 5 השנים האלה בנפרד ב־25 שנה ביחד – אפילו בסדר העולמי הזה!’
מה עוד עזר לך בתקופה שבעלך היה במאסר?
מאפיזה: האחים והאחיות עזרו לי מאוד. למען האמת, כשטימור נכנס לכלא, חשבתי שכולם יפחדו לבקר אותי בגלל כל מה שקרה סביב מעצרו. המשטרה החשאית תצפתה על הבית שלנו ועקבה אחרינו.
יום אחד באו לביקור זקן־קהילה ואשתו, וזו הייתה זריקת עידוד עבורי. כששאלתי אותם: ’אתם לא מפחדים לבוא לכאן?’ הם ענו: ’למה שנפחד? היום הרשויות יכולות לאתר אותנו דרך הטלפונים שלנו. אז אם הן רוצות למצוא אותנו, הן יכולות לעשות זאת בקלות’.
באחד מביקורי הרעייה עודדו אותי זקני־הקהילה לא לתת למבחן האמונה הזה להכריע אותי, אלא להישאר חזקה מבחינה רוחנית.
טימור, מה עזר לך לעמוד במבחן האמונה הזה ולשמור על גישה חיובית?
טימור: תפילות ליהוה! כל יום התפללתי ליהוה וביקשתי ממנו הדרכה, חוכמה וכוח כדי שאוכל להישאר שמח ונאמן במצב הקשה הזה. תשובותיו לתפילותיי היו ברורות. הוא תמך בי, ולא הרגשתי לבד בכלא.
גם קריאת המקרא עזרה לי. באחד מבתי הסוהר התאפשר לי לקרוא במקרא מתי שרציתי. בבית סוהר אחר היה מקרא בספריית הכלא, ויכולתי ללכת לשם פעם בשבוע ולקרוא.
זכרתי את דבריו של האח שלימד אותי את המקרא. הוא נהג לומר שאל לנו לפחד מהקשיים שאנו חווים. אני זוכר ששאלתי אותו: ’איך אני יכול לא לפחד? מה אם הקושי גדול ומרתיע?’ הוא אמר שיהוה לא יניח לנו להתנסות למעלה מיכולתנו, אלא ייתן לנו את הכוח להתגבר על כל ניסיון (קורינתים א׳. י׳:13). בכל תקופת שהותי בכלא אף פעם לא שכחתי את הפסוק הזה.
איך הרגשת כשגילית שאחיך ואחיותיך ברחבי העולם מודעים למצבך ומתפללים עבורך?
טימור: הייתי בטוח שזו ידו של יהוה כי הארגון שייך לו. זה נסך בי את הביטחון שיהוה לא נטש אותי ושיום אחד הוא יחלץ אותי.
מעניין שהפחד הכי גדול שלי היה להישלח לכלא. פחדתי מאוד מבתי כלא. כשקראתי על אחינו הנמצאים במאסר, הייתי מתפלל: ’יהוה, בבקשה, אני מוכן להתמודד עם הכול רק לא עם כלא!’ אבל גם היה לי רצון עז ללכת לבתי סוהר ולשוחח עם האסירים על האמת. כאשר שאלתי לגבי האפשרות לבשר שם, האחים הסבירו לי שבינתיים אין לנו אישור לבשר בבתי כלא בקזחסטן. לכן כאשר עמדתי למשפט, היו לי רגשות מעורבים. מצד אחד פחדתי, אבל מצד שני הרגשתי שהחלום שלי לבשר לאסירים עומד להתגשם.
האם הזדמן לך לבשר כשהיית בכלא?
טימור: כן. למשל, אחד הממונים רצה לדבר איתי וזימן אותי למשרדו. כשנכנסתי למשרד, הוא אמר: ’אני יודע שאתה אחד מעדי־יהוה, אז אל תנסה אפילו לבשר לי!’ עניתי לו: ’אין לי שום כוונה כזו’. אחרי כן הוא שאל: ’מהו שמו של אלוהים?’ עניתי: ’שמו של אלוהים הוא יהוה’. הוא שאל: ’אז מי זה ישוע? האם הוא אלוהים?’ אמרתי: ’לא, הוא בנו של אלוהים’. הוא שאל: ’אז למה הנוצרים האורתודוקסים מאמינים שהוא אלוהים?’ השבתי: ’אתה צריך לשאול אותם’.
במקרה אחר הצלחתי לדבר על המקרא עם קבוצה של 40 איש או יותר. פסיכולוגית הגיעה לכלא כדי לשוחח עם האסירים. דיברנו על נושא הנישואין, והיא שאלה מה דעתנו על ריבוי נשים. לכל אחד הייתה הזדמנות להביע את דעתו.
כשהגיע תורי, אמרתי שאין לי דעה אישית בעניין, אבל אני מאוד אוהב את דבריו של מישהו אחר בנושא ואשמח לחלוק זאת. אז אמרתי: ”על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד” (בראשית ב׳:24). הפסיכולוגית שאלה: ’מי אמר את זה?’ השבתי: ’אלה הם דבריו של יהוה אלוהים, בורא האדם. הוא מזכיר כאן רק שני אנשים ולא יותר’.
היא שאלה אותי: ’האם יש עוד סיבות לכך שלדעתך לגבר צריכה להיות רק אישה אחת?’ ציטטתי את הכתוב במתי ז׳:12: ”כל מה שאתם רוצים שבני אדם יעשו לכם, כך עשו להם גם אתם”. אמרתי: ’אלה הם דבריו של ישוע. תשאלי את הגברים שיושבים באולם אם מישהו מהם היה מוכן לחלוק את אשתו עם מישהו אחר. אם גבר לא רוצה שלאשתו יהיה בעל נוסף, אז ברור שהאישה לא רוצה שלבעלה יהיו מספר נשים’. הפסיכולוגית אמרה שהיא אהבה את התשובה שלי הכי הרבה.
כמה מעודד לדעת שחרף הנסיבות הקשות שלך, מצאת הזדמנויות לבשר לסובבים אותך!
לאחר שבתי המשפט דחו מספר ערעורים לביטול עונשך, כולל ערעור לבית המשפט העליון של קזחסטן, נראה היה שמנקודת מבט משפטית אזלו כל האפשרויות.
אך כן יכולת להשתחרר אילו היית חותם על מסמך וידוי. התוכל לספר לנו על כך ולהסביר מדוע סירבת לחתום?
טימור: למען האמת, הם הציעו לי מספר פעמים לחתום על המסמך. אומנם זה נראה כמו צעד מתחשב, אבל למעשה המסמך הצהיר שאני אשם בכל ההאשמות שנטענו כנגדי ושאני מתנצל על מעשיי. בהמשך הציעו לי לנסח מסמך וידוי בעצמי ולבקש חנינה. הרשויות אמרו לי לרשום שזו הייתה טעות לשוחח עם אחרים על אמונתי ושאני מצטער על מעשיי ומבקש להשתחרר בגלל מצבי הבריאותי.
לא הסכמתי לחתום על אף מסמך וידוי באשמה ואמרתי לרשויות שאני מעדיף לשבת בכלא עם מצפון נקי מאשר להשתחרר עם מצפון מיוסר.
אנחנו מעריכים מאוד את אמונתך החזקה ואת סירובך להפר את צו מצפונך.
בסופו של דבר הייתה התפתחות בלתי צפויה. תוכל לספר לנו בבקשה איך נודע לך שאתה עומד לקבל חנינה ולהשתחרר מהכלא?
טימור: יום אחד הגיע סוהר לתא שלי ואמר שיש לי שיחת טלפון. אני זוכר שחשבתי לעצמי: ’מי כבר מתקשר אליי?’ כשהרמתי את השפופרת, אישה אחת הציגה את עצמה ואמרה שהיא עומדת להגיע לכלא כדי לשחרר אותי. באמת שלא ידעתי איך להגיב. אחרי שהיא ניתקה, החלטתי לספר על כך לבני, כי לא רציתי לזעזע את אשתי או להפיח בה תקוות שווא.
בתום השיחה שאל אותי הסוהר: ’מה אמרו לך בטלפון?’ אמרתי לו שמישהו בטח עובד עליי כי האישה בטלפון אמרה שהיא באה לכלא כדי לשחרר אותי.
הסוהר אמר שזו לא בדיחה ושהיא אמרה את האמת.
מאפיזה, איך הגבת כששמעת את החדשות המרגשות הללו?
מאפיזה: כשבני סיפר לי על כך, גם אני חשבתי שזו בדיחה. חיכינו לבשורות הללו כל כך הרבה זמן.
אנחנו רק יכולים לדמיין לעצמנו מה הרגשתם כשהתאחדתם שוב לאחר שטימור היה במאסר למעלה משנה!
במבט לאחור, מה למדתם ממבחן אמונה זה?
מאפיזה: אני זוכרת שבכיתי בשל מצבם של אח בַּאהרם [חמדמוב] ושל [אחות] גולזירה חמדמוב. [אח חמדמוב נעצר במרס 2015 על־ידי הרשויות בקזחסטן. ב־19 במאי 2015 נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בגין האשמה שקרית על ”הסתה לשנאה דתית”. הוא עדיין מרצה את עונשו.] עוד לפני מאסרו של טימור, חשבתי כמה קשה לגולזירה. כעת אני רוצה לחבק אותה ולשלוח לה את אהבתי העזה ותמיכתי. מכיוון שגם אני עברתי את הקושי הזה עקב המאסר של טימור, אני רוצה לומר לה שאני כואבת את כאבה. אני יודעת שבדומה לי גם היא זקוקה לתמיכתם של יהוה ושל האחים.
אני אסירת תודה לכל האחים שתמכו בנו, לאחים בקהילה שלנו ובכל הקהילות ברחבי העולם, לגוף המנהל, לעורכי הדין ולבנים שלנו.
טימור: יש לי רק דבר אחד לומר. כל אחד ייאלץ להתמודד עם ניסיונות. כמובן, לא כל אחד ייאסר. עבור חלק מהאחים הניסיון הוא רדיפות מצד בן משפחה לא־מאמין. עבור אחרים הקושי הוא לשמור על יחסים טובים עם אח או אחות בקהילה שקשה להסתדר איתם. בכל קושי או ניסיון יש לנו בחירה: לדבוק בעקרונות אלוהים או להתעלם מהם. אם נדבק בעקרונותיו, נצליח לעמוד במבחן. הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא לקבל את העובדה שנעבור ניסיונות ולזכור שיהוה ייתן לנו את הכוח הדרוש כדי להתגבר עליהם.
אני אסיר תודה למשפחתי ולבניי שתמכו בי. הם ניצלו כל הזדמנות לבקר אותי, וזה עזר לי להישאר חזק.
אני גם רוצה להודות לכל אחינו ואחיותינו ברחבי העולם על כל מה שהם עשו למעננו. הערכתי את תפילותיהם ואת מכתביהם המעודדים. לא הרגשתי נטוש אף לא לדקה. החוויה הזו הגבירה את אהבתי לאגודת האחים וחיזקה את יחסיי עם יהוה.