‏”כל מלחמות העבר מחווירות בהשוואה למאבק העצום המתחולל כעת ברחבי אירופה”.‏ כך תיארה הוצאת המצפה מ־1 בספטמבר 1915 (‏אנג׳)‏ את מלחמת העולם הראשונה,‏ שבה השתתפו בסופו של דבר כ־30 מדינות.‏ בשל פעולות האיבה ”השירות [למען המלכות] דעך במידת מה,‏ בייחוד בגרמניה ובצרפת”,‏ דיווח המצפה.‏

בימי המלחמה,‏ שהתפשטה לממדים כלל־עולמיים,‏ תלמידי המקרא לא הבינו לגמרי את עקרון הניטרליות המשיחית.‏ אולם הם היו נחושים להכריז את הבשורה הטובה.‏ וילהלם הילדבראנט רצה לתרום את חלקו לשירות למען המלכות,‏ ולכן הוא הזמין עותקים של ירחון לתלמידי המקרא בצרפתית.‏ אבל הוא לא הגיע לצרפת כקולפורטר (‏מבשר בשירות המורחב)‏,‏ אלא כחייל גרמני.‏ אותו אויב לכאורה במדי צבא חלק מסר של שלום עם עוברי אורח צרפתים שלא האמינו למראה עיניהם.‏

מכתבים שהתפרסמו בכתב העת המצפה ציינו שמספר תלמידי מקרא גרמנים נוספים השתוקקו לחלוק את הבשורה הטובה על המלכות במהלך שירותם הצבאי.‏ אח למקי,‏ ששירת בחיל הים,‏ סיפר שחמישה מחברי הצוות שלו התעניינו במסר שבפיו.‏ ”אפילו על סיפון האונייה אני קוצר פרי לתהילת יהוה”,‏ הוא כתב.‏

גיאורג קייזר יצא לחזית כחייל ושב לביתו כמשרת אלוהי האמת.‏ כיצד קרה הדבר?‏ הוא קיבל בדרך כלשהי פרסום מטעם תלמידי המקרא וחבק את אמת המלכות.‏ כתוצאה מכך הוא חדל לשאת נשק ומילא תפקיד לא־קרבי.‏ לאחר המלחמה הוא שירת כחלוץ נלהב במשך שנים רבות.‏

אף שתלמידי המקרא טרם הבינו לגמרי את נושא הניטרליות,‏ גישתם והתנהגותם עמדו בניגוד גמור להשקפותיהם ומעשיהם של אחרים שקידמו את המלחמה.‏ בשעה שהפוליטיקאים וראשי הכנסיות  תמכו במלחמה,‏ תלמידי המקרא שמרו אמונים ל’‏שר השלום’‏ (‏יש׳ ט׳:‏5‏)‏.‏ היו שלא שמרו על ניטרליות מוחלטת,‏ אך הם היו נחושים לנהוג בדומה לתלמיד המקרא קונראט מרטר שציין:‏ ”אני מבין בבירור מדבר־אלוהים שאל למשיחי להרוג” (‏שמ׳ כ׳:‏13‏)‏.‏ *

החוק הגרמני לא פטר סרבני מצפון משירות צבאי.‏ אך למעלה מ־20 תלמידי מקרא סירבו למלא כל תפקיד הנוגע לצבא.‏ חלקם קוטלגו כחולי נפש.‏ אחד מהם היה גוסטב קויאט,‏ שאושפז במוסד לחולי נפש ואולץ ליטול סמי הרגעה.‏ האנס הולטרהוף,‏ שסירב גם הוא להתגייס לצבא,‏ הושלך לכלא,‏ וגם שם סירב לבצע כל עבודה שתרמה למאמץ המלחמתי.‏ הסוהרים הלבישו אותו בכתונת משוגעים והידקו אותה כה חזק שהוא איבד תחושה בגפיו.‏ מאחר שהסוהרים לא הצליחו לשבור את נחישותו,‏ הם העמידו פנים שהם עומדים להוציא אותו להורג.‏ אולם האנס נותר נאמן לאורך כל תקופת המלחמה.‏

אחים אחרים התגייסו לצבא,‏ אך סירבו לשאת נשק וביקשו למלא תפקידים לא־קרביים.‏ * יוהנס ראוט נקט עמדה זו ונשלח להניח מסילות רכבת.‏ קונראט מרטר שימש כסניטר,‏ וריינהולט וֶבר שימש כאח רפואי.‏ אוגוסט קראפצ׳יק שמח שהוא לא נשלח לשדה הקרב,‏ אלא קיבל מטלות אחרות.‏ תלמידי המקרא הללו ותלמידים אחרים שנהגו כמותם היו נחושים לשרת את יהוה כמיטב הבנתם באשר לגילוי אהבה ונאמנות.‏

בשל התנהגותם של תלמידי המקרא בתקופת המלחמה,‏ החלו הרשויות לבחון מקרוב את פעילותם.‏ בשנים שחלפו נשפטו תלמידי המקרא בגרמניה אלפי פעמים מפני שבישרו.‏ כדי לסייע להם הוקמה מחלקת משפטים בבית־אל במגדבורג שבגרמניה.‏

בהדרגה רכשו עדי־יהוה הבנה ברורה יותר באשר לניטרליות המשיחית.‏ כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה,‏ הם שמרו על ניטרליות מוחלטת וסירבו למלא כל תפקיד בצבא.‏ כתוצאה מכך הם נחשבו לאויבי המדינה של גרמניה ונרדפו באכזריות.‏ אך זהו כבר נושא אחר שיידון במאמר שיתפרסם בעתיד בסדרה ”מתוך אוצר הארכיון” (‏מתוך אוצר הארכיון במרכז אירופה‏)‏.‏