ניתן להבין את הנוסח העברי במספר אופנים. עם זאת, הגורמים הבאים יסייעו לנו להבין את הרעיון הנכון:‏

1. חשוב על הראיות הלקסיקליות והדקדוקיות. הקשר בין תהלים קמ”ד:12–15 לבין הפסוקים הקודמים תלוי במשמעות הניתנת למילה הראשונה בפסוק 12‏, ”אשר”. ניתן להבין את המילה ”אשר” במספר דרכים. לדוגמה, ניתן להבינה כמילת זיקה, כמו בצירופים ”מי ש–” או ”מה ש–”. אולם המילה ”אשר” יכולה להצביע גם על תוצאה או השלכה ומשמעותה עשויה להיות ”כדי ש–”, ”בעבור” או ”למען”. נראה שזו המשמעות של המילה ”אשר” בהקשר זה, וכך מתרגמים אותה מספר תרגומי מקרא.‏

2. תן דעתך לשאר המזמור. הבנת המילה ”אשר” כ”למען” בפסוק 12 משמעה שהברכות המוזכרות בפסוקים 12 עד 14 מתייחסות לצדיקים – המבקשים ’להינצל’ מידי הרשעים (‏פסוק 11‏). הרעיון בא לידי ביטוי גם בפסוק 15‏, שם מופיעים שני האזכורים של המילה ”אשרי” כתקבולת במובן חיובי ומשלימים זה את זה. כתוצאה מכך, בשני המקרים מתייחס תיאור האושר לאותו העם – העם ”שיהוה אלוהיו”.‏

3. הבנה זו עולה בקנה אחד עם קטעים אחרים במקרא שבהם מבטיח אלוהים לברך את משרתיו הנאמנים. מזמור זה מבטא את תקוותו המבוססת היטב של דוד, לפיה לאחר שיושיע אלוהים את עם ישראל מאויביו, הוא יברך אותו באושר ובשגשוג (‏וי’ כ”ו:9, 10;‏ דב’ ז’:13;‏ תהל’ קכ”ח:1–6‏). לדוגמה, בדברים כ”ח:4 נאמר: ”ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך, שְׁגַר אלפיך ועשתרות צאנך”. ואכן, במהלך מלכותו של שלמה, בנו של דוד, נהנתה האומה משלום ומשגשוג חסרי תקדים. יתר על כן, מספר היבטים במלכותו של שלמה מצביעים על שלטונו של המשיח (‏מל”א ד’:20; ה’:1;‏ תהל’ ע”ב:1–20‏).‏

לסיכום, בזכות הבנה זו של מזמור קמ”ד משקף המזמור כולו בצורה ברורה יותר את התקווה שמוקירים משרתי יהוה זה זמן רב – התקווה לפיה ישמיד אלוהים את הרשעים ולאחר מכן יברך את הצדיקים בשלום ובשגשוג תמידיים (‏תהל’ ל”ז:10, 11‏).‏