במספר מקרים שיקפו דברינו הבנה זו. נראה היה שהכתוב בעברים י”ב:16 תומך בכך, שם נאמר שעשיו ‏’לא העריך דברים קדושים’ ו”ויתר על זכויות הבכורה ‏[‏למען יעקב‏] תמורת ארוחה אחת”. סברנו שהפסוק מרמז על כך שכאשר השיג יעקב את ”זכויות הבכורה”, נפתחה בפניו האפשרות להימנות עם אבות המשיח (‏מתי א’:2,‏ 16;‏ לוקס ג’:23,‏ 34‏).‏

אולם מבחינה של מאורעות מקראיים עולה שאדם לא היה צריך להחזיק בזכות הבכורה כדי להימנות עם אבותיו של המשיח. תן דעתך לעובדות הבאות.‏

הבכור מבין בניו של יעקב (ישראל), שילדה לו לאה, היה ראובן. בהמשך, הבן הראשון שילדה לו רחל, אשתו האהובה, היה יוסף. לאחר שהיה ראובן מעורב בהתנהגות פסולה, הועברה זכות הבכורה ליוסף (‏בר’ כ”ט:31–35; ל’:22–25; ל”ה:22–26; מ”ט:22–26;‏ דה”א ה’:1, 2‏). בכל זאת, המשיח לא עתיד היה להגיע דרך שושלתו של ראובן ולא דרך שושלתו של יוסף, אלא דרך שושלתו של יהודה, בנה הרביעי של לאה (‏בר’ מ”ט:10‏).‏

הכתוב בלוקס ג’:32 מזכיר חמישה גברים שבהמשך נמנו עם אבותיו של המשיח.  נראה שכל אחד מהם היה הבכור במשפחתו. לדוגמה, בועז הוליד את עובד, ועובד הוליד את ישי (‏רות ד’:17,‏ 20–22;‏ דה”א ב’:10–12‏).‏

אולם דוד לא היה הבכור, אלא האחרון מבין שמונת בניו של ישי. למרות זאת, המשיח עתיד היה לבוא משושלתו של דוד (‏שמ”א ט”ז:10, 11; י”ז:12;‏ מתי א’:5, 6‏). בדומה לכך, החוליה הבאה בשושלת המשיח היא שלמה, אף־על־פי שהוא לא היה בנו הבכור של דוד (‏שמ”ב ג’:2–5‏).‏

אין זה אומר שלא הייתה כל חשיבות לבכורה. לבן הבכור היה מעמד מכובד ובמקרים רבים הוא ירש את מקומו של ראש המשפחה. כמו כן, הוא קיבל בירושה חלק כפול מהנחלה (‏בר’ מ”ג:33;‏ דב’ כ”א:17;‏ יהו’ י”ז:1‏).‏

אולם ניתן היה להעביר את זכות הבכורה לבן אחר. אברהם גירש את ישמעאל והעביר את זכות הבכורה ליצחק (‏בר’ כ”א:14–21; כ”ב:2‏). וכפי שכבר צוין, זכות הבכורה הועברה מראובן ליוסף.‏

כעת נחזור לכתוב בעברים י”ב:16‏, שם נאמר: ”פן יהיה ביניכם זונֶה או איש שאינו מעריך דברים קדושים, כמו עשיו, אשר ויתר על זכויות הבכורה שלו תמורת ארוחה אחת”. איזו נקודה מובלטת כאן?‏

השליח פאולוס לא דן בהקשר זה בשושלת המשיח. בדיוק לפני כן הוא קרא למשיחיים ’לסלול דרכים ישרות לרגליהם’. כך הם לא ’יאבדו את חסד אלוהים’, דבר שלמרבה הצער עלול היה לקרות אם היו מבצעים אי־מוסריות מינית (‏עב’ י”ב:12–16‏). אם היו עושים כן, הם היו נוהגים כמו עשיו אשר ’לא העריך דברים קדושים’ ונכנע לענייני חולין.‏

עשיו חי בתקופת האבות, ואולי בכמה מקרים הייתה לו הזכות להקריב קורבנות עבור משפחתו (‏בר’ ח’:20, 21; י”ב:7, 8;‏ איוב א’:4, 5‏). אך בשל הלך חשיבתו הלא־רוחני, הוא ויתר על כל הזכויות הללו בעבור נזיד עדשים. אולי הוא רצה להימנע מהסבל שעל־פי הנבואה עתיד היה לבוא על צאצאו של אברהם (‏בר’ ט”ו:13‏). עשיו גם הראה חוסר רוחניות וחוסר הערכה לדברים קדושים כאשר נשא שתי נשים עובדות אלילים, מה שהסב צער להוריו (‏בר’ כ”ו:34, 35‏). עד כמה שונה הוא היה מיעקב, אשר פעל כדי להינשא לאישה העובדת את אל האמת! (‏בר’ כ”ח:6, 7; כ”ט:10–12,‏ 18‏).‏

אם כן, מה נוכל להסיק לגבי השושלת המובילה לישוע המשיח? לעיתים היה הבן הבכור חוליה בשושלת – אבל לא תמיד. היהודים הכירו בכך והסכימו עם עובדה זו, כאשר הודו, למשל, שהמשיח הוא צאצאו של דוד, האחרון מבין בניו של ישי (‏מתי כ”ב:42‏).‏