מאמר לימודי 49
מה מלמד ספר ויקרא על האופן שבו עלינו להתייחס לאחרים
”אהב את רעך כמוך” (וי׳ י״ט:18).
שיר 109 אהבו אהבה עזה בכל לבבכם
סקירה מקדימה *
1, 2. מה למדנו במאמר הקודם, ומה נלמד במאמר הזה?
במאמר הקודם בחנו הנחיות מעשיות שמופיעות בוויקרא י״ט. למשל, כפי שכתוב בפסוק 3, יהוה הורה לבני ישראל לכבד את הוריהם. למדנו שאנחנו יכולים ליישם את ההנחיה הזאת אם אנחנו דואגים לצרכים הפיזיים, הרגשיים והרוחניים של ההורים שלנו. הכתוב באותו פסוק גם הזכיר לעם אלוהים כמה חשוב לשמור את השבת. למדנו שלמרות שאנחנו לא כפופים לחוק השבת, אנחנו יכולים ליישם את העיקרון שעומד בבסיסו אם אנחנו מקצים באופן קבוע זמן לעניינים שנוגעים לעבודת אלוהים. אם נעשה זאת נראה שאנחנו עושים כל מאמץ להיות קדושים, כפי שוויקרא י״ט:2 ופטרוס א׳. א׳:15 מורים לנו לעשות.
2 במאמר נמשיך לבחון את הכתוב בוויקרא פרק י״ט. מה הפרק הזה יכול ללמד אותנו על התחשבות במי שיש להם מגבלות פיזיות, על יושר במגעינו העסקיים ועל אהבה כלפי הרֵע? אנחנו רוצים להיות קדושים כפי שאלוהים קדוש, לכן נראה כעת מה נוכל ללמוד בנושא.
התחשב במי שיש להם מגבלות פיזיות
3, 4. איך היה צריך להתייחס לחירשים ולעיוורים על־פי הכתוב בוויקרא י״ט:14?
3 קרא ויקרא י״ט:14. יהוה ציפה מעמו להתחשב במי שהיו להם מגבלות פיזיות. למשל, לבני ישראל אסור היה לקלל חירש. הקללה הייתה יכולה לכלול איומים או ייחול שתבוא עליו רעה. איזה דבר נורא לעשות לאדם חירש! הוא לא היה יכול לשמוע את מה שנאמר עליו, והוא לא היה יכול להגן על עצמו.
4 מפסוק 14 אנחנו לומדים גם שאסור היה למשרתי אלוהים ’לשים מכשול לפני עיוור’. ספר עיון אחד מציין באשר לאנשים עם מגבלות פיזיות: ”במזרח התיכון הקדום פעמים רבות ניצלו אותם והתעללו בהם”. ייתכן שאדם חסר התחשבות היה מציב מכשול לפני עיוור מרוע לב או מחוש הומור מעוות. איזו אכזריות! באמצעות המצווה הזאת יהוה עזר לעמו להבין שהם צריכים לנהוג בחמלה באנשים מוגבלים.
5. איך נוכל לנהוג בחמלה במי שיש להם מגבלות פיזיות?
5 ישוע נהג בחמלה במי שהיו להם מגבלות פיזיות. זכור את הדיווח שהוא מסר ליוחנן המטביל: ’עיוורים רואים, פיסחים מתהלכים, מצורעים נטהרים, חירשים שומעים ומתים מוקמים לתחייה’. בתגובה לניסים של ישוע ”כל האנשים... שיבחו את אלוהים” (לוקס ז׳:20–22; י״ח:43). המשיחיים שמחים לחקות את החמלה של ישוע כלפי מי שיש להם מגבלות פיזיות. לכן אנחנו נוהגים בטוב לב, בהתחשבות ובסבלנות באותם אנשים. זה נכון שיהוה לא נתן לנו את הכוח לחולל ניסים, אבל יש לנו הזכות לבשר למי שעיוורים מבחינה פיזית או רוחנית את הבשורה הטובה על גן עדן שבו בני אדם ייהנו שוב מבריאות פיזית ורוחנית מושלמת (לוקס ד׳:18). בשורה טובה זו מניעה הרבה אנשים להלל את אלוהים כבר עכשיו.
היה ישר בעסקים
6. איך הנאמר בוויקרא י״ט מרחיב את מה שנאמר בעשרת הדיברות?
6 כמה פסוקים בוויקרא י״ט מרחיבים את מה שנאמר בעשרת הדיברות. בדיבר השמיני, למשל, נאמר רק: ”לא תגנוב” (שמ׳ כ׳:15). מישהו היה יכול להסיק שכל עוד הוא מקפיד לא לקחת משהו שלא שייך לו, הוא מציית למצווה הזאת. אבל ייתכן שהוא גנב בדרכים אחרות.
7. איך סוחר יכול היה להפר את הדיבר השמיני הנוגע לגניבה?
7 סוחר יכול היה להתגאות בעובדה שהוא אף פעם לא לקח דבר שלא שייך לו. אבל מה לגבי מגעיו העסקיים? יהוה אמר בוויקרא י״ט:35, 36: ”לא תשתמשו במידות רמייה במדידת אורך, משקל או נפח. מאזניים מדויקים, משקולות מדויקות, איפה מדויקת והין מדויק יהיו לכם”. סוחר שהשתמש במאזניים לא־מדויקים או במידות לא־מדויקות כדי להונות את הלקוחות שלו במובן מסוים גנב מהם. בחינת פסוקים נוספים בוויקרא י״ט תבהיר זאת.
8. איך הפרטים שבוויקרא י״ט:11–13 עזרו לעם ישראל ליישם את רוח הדברים של הדיבר השמיני, ואיך זה יכול להועיל לנו?
8 קרא ויקרא י״ט:11–13. בתחילת ויקרא י״ט:11 נאמר: ”לא תגנבו”. פסוק 13 קושר בין גניבה לבין מגעים עסקיים לא־ישרים ואומר: ”לא תעשוק את רעך”. מכאן שיש קשר בין התנהלות עסקית לא־ישרה לבין גניבה. בעוד שהדיבר השמיני הורה לא לגנוב, הפרטים שבספר ויקרא עזרו לאנשים בעם ישראל להבין איך הם יכולים ליישם את רוח הדברים של אותו חוק. זה יכול להועיל לנו אם נבחן את ההשקפה של יהוה על חוסר יושר וגניבה. נוכל לשאול את עצמנו: ’האם יש משהו בחיים שלי שראוי לתשומת ליבי, לאור הכתוב בוויקרא י״ט:11–13? האם אני צריך לעשות שינויים במגעים העסקיים שלי או בהרגלי העבודה שלי?’
9. איזו הגנה סיפק החוק שבוויקרא י״ט:13?
9 יש היבט נוסף של יושר שמשיחי בעל עסק צריך לשים לב אליו. ויקרא י״ט:13 מסתיים במילים: ”לא תלין את שכרו של שכיר כל הלילה עד הבוקר”. בחברה החקלאית של עם ישראל היה חייב לשלם לפועלים השכירים בסוף כל יום עבודה. מניעת שכר הייתה שוללת מהפועל את הכסף שהוא זקוק לו כדי להאכיל את המשפחה שלו באותו יום. יהוה הסביר: ”עני הוא וחייו תלויים בשכרו” (דב׳ כ״ד:14, 15; מתי כ׳:8).
10. איזה לקח אנחנו לומדים מוויקרא י״ט:13?
10 היום הרבה עובדים מקבלים משכורת פעם או פעמיים בחודש, לא כל יום. אבל העיקרון שבוויקרא י״ט:13 עדיין רלוונטי. יש מעסיקים שמנצלים את העובדים שלהם ומשלמים להם סכום שהוא נמוך בהרבה משכר הוגן. הם יודעים שלעובדים האלה כנראה אין ברירה אלא להמשיך לעבוד עבור שכר רעב. במובן מסוים, אותם מעסיקים ’מלינים את שכרו של שכיר’. משיחי בעל עסק צריך לקחת לתשומת ליבו את הנקודה הזאת. נראה כעת מה עוד נוכל ללמוד מוויקרא י״ט.
אהב את רעך כמוך
11, 12. מה ישוע הבליט כשהוא ציטט את הכתוב בוויקרא י״ט:17, 18?
11 אלוהים מצפה שנפעל למען רעינו ולא רק שלא נפגע בהם. אנחנו יכולים לראות זאת בוויקרא י״ט:17, 18. (קרא.) שים לב למצווה הברורה: ”אהב את רעך כמוך”. אם משיחי רוצה לשמח את אלוהים חיוני שהוא יעשה זאת.
12 ישוע הבליט את חשיבות המצווה שבוויקרא י״ט:18. פרוש אחד שאל את ישוע: ”מהי המצווה הגדולה ביותר בתורה?” ישוע השיב שהמצווה הגדולה ביותר והראשונה היא לאהוב את יהוה בכל ליבנו, בכל נפשנו ובכל שכלנו. לאחר מכן, ישוע ציטט מוויקרא י״ט:18 כשאמר: ”השנייה דומה לה: ’ואהבת לרעך כמוך’” (מתי כ״ב:35–40). יש אינספור דרכים לנהוג באהבה ברענו, אבל גם בנושא הזה אנחנו יכולים ללמוד מהכתוב בוויקרא י״ט.
13. איך המקרה של יוסף ממחיש את הנקודה שנכתבה מאוחר יותר בוויקרא י״ט:18?
13 אחת הדרכים לאהוב את רענו היא ליישם את ההנחיה שבוויקרא י״ט:18: ”לא תנקום ולא תיטור טינה”. רובנו יודעים על אנשים ששמרו טינה לעמית לעבודה, לחבר לספסל הלימודים או לקרוב משפחה, אפילו במשך שנים. עשרת אחיו למחצה של יוסף, למשל, נטרו לו טינה, ובסופו של דבר הם ביצעו מעשה אכזרי (בר׳ ל״ז:2–8, 25–28). אבל יוסף התייחס אליהם אחרת לגמרי. כשהוא היה בעמדה של סמכות והייתה לו אפשרות להתנקם באחיו, הוא נהג בהם ברחמים. יוסף לא נטר טינה, אלא נהג בהתאם לעצה שנכתבה מאוחר יותר בוויקרא י״ט:18 (בר׳ נ׳:19–21).
14. מה מראה שהעקרונות שבוויקרא י״ט:18 עדיין תקפים?
14 הסלחנות שגילה יוסף במקום לנטור טינה או לנקום היא מופת למשיחיים שרוצים לשמח את אלוהים. היא גם תואמת לתפילה לדוגמה שבה ישוע קרא לנו לסלוח למי שחוטאים נגדנו (מתי ו׳:9, 12). באופן דומה, השליח פאולוס יעץ לאחיו לאמונה: ”אהוביי, אל תתנקמו” (רומ׳ י״ב:19). הוא גם אמר להם: ”סבלו תמיד איש את רעהו וסלחו זה לזה ברוחב לב גם אם יש למישהו יסוד לטענה נגד רעהו” (קול׳ ג׳:13). העקרונות של יהוה לא משתנים, והעקרונות שעומדים בבסיס החוק שבוויקרא י״ט:18 עדיין תקפים בימינו.
15. איזו דוגמה עוזרת לנו להבין שאנחנו צריכים להשאיר את הפגיעות מאחורינו?
15 חשוב על הדוגמה הבאה: אפשר לדמות רגשות פגועים לפציעות. חלק מהפציעות קלות, ואחרות קשות. למשל, כשאנחנו פותחים מעטפה אנחנו עלולים להיחתך קצת מהנייר. זה יכול לכאוב מאוד, אבל סביר להניח שזה לא יגרום לנו נזק תמידי. אחרי יום או יומיים רוב הסיכויים שאפילו לא נזכור איפה נחתכנו. באופן דומה, פגיעות מסוימות הן קטנות. לדוגמה, יכול להיות שחבר אמר או עשה משהו לא־מתחשב שפגע בנו, אבל לא קשה לנו לסלוח לו. לעומת זאת, אם יש לנו פצע עמוק יותר רופא אולי יצטרך לתפור ולחבוש אותו. אם נמשיך לחטט בפצע, אנחנו רק נזיק לעצמנו. למרבה הצער, אדם עלול לעשות דבר דומה כשהוא נפגע עמוקות. הוא עלול לחשוב כל הזמן על הפצע הרגשי שלו ועל הפגיעה שהאחר גרם לו. אבל מי שנוטרים טינה פוגעים אך ורק בעצמם. עדיף פי כמה וכמה לציית למצווה שבוויקרא י״ט:18!
16. איך היה צריך להתייחס לתושבים זרים בישראל, על־פי הכתוב בוויקרא י״ט:33, 34, ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה?
16 כשיהוה הורה לבני ישראל לאהוב את הרע, הוא לא התכוון שהם צריכים לנהוג באהבה רק באנשים מאותו גזע או לאום. נאמר להם לאהוב גם את הזרים שביניהם. זה המסר הברור שבוויקרא י״ט:33, 34. (קרא.) היה צריך לנהוג בזר ”כאזרח”, ובני ישראל היו צריכים לאהוב אותו כמותם. לדוגמה, הם היו צריכים לאפשר גם לתושבים הזרים וגם לעניים ללקט בשדותיהם (וי׳ י״ט:9, 10). העיקרון שנוגע לאהבת זרים חל גם על המשיחיים בימינו (לוקס י׳:30–37). באיזה מובן? יש היום מיליוני מהגרים, וקרוב לוודאי שחלק מהם גרים בקרבתך. חשוב שננהג בכבוד באותם גברים, נשים וילדים.
פעילות חשובה שלא מוזכרת בוויקרא י״ט
17, 18. (א) איך הכתוב בוויקרא י״ט:2 ובפטרוס א׳. א׳:15 צריך להשפיע עלינו? (ב) איזו פעילות חשובה השליח פטרוס עודד אותנו לבצע?
17 גם ויקרא י״ט:2 וגם פטרוס א׳. א׳:15 קוראים למשרתי אלוהים להיות קדושים. פסוקים רבים אחרים בוויקרא י״ט יכולים לעזור לנו להבין מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשביע את רצונו של יהוה. בפסוקים שבחנו, ראינו רק כמה מהדברים הטובים שאנחנו צריכים לעשות וכמה מהדברים הרעים שאנחנו צריכים להימנע מהם. * כתבי־הקודש היווניים קוראים לנו לנהוג בצורה דומה. אבל השליח פטרוס מוסיף משהו.
18 אנחנו אומנם משתתפים בפעילויות רוחניות שונות ועושים הרבה מעשים טובים, אבל פטרוס מבליט פעילות אחת במיוחד. לפני שפטרוס מעודד אותנו להיות קדושים בכל התנהגותנו, הוא קורא לנו: ”הכינו את שכלכם לפעילות” (פט״א א׳:13, 15). באיזו פעילות מדובר? פטרוס אמר שאחיו המשוחים של המשיח ”’[יכריזו] בכל מקום על מידותיו הנעלות’ של זה אשר קרא [אותם]” (פט״א ב׳:9). למעשה, לכל המשיחיים בימינו יש הזכות לבצע את הפעילות הכל כך חשובה הזאת, שמועילה לאנשים יותר מכל פעילות אחרת. איזה כבוד מיוחד יש לנו כעם קדוש להשתתף באופן קבוע ובהתלהבות במלאכת הבישור וההוראה (מר׳ י״ג:10). כשאנחנו מיישמים בחריצות את העקרונות שבוויקרא י״ט, אנחנו מוכיחים שאנחנו אוהבים את אלוהים ואת הרע. ואנחנו מראים שאנחנו רוצים ’להיות קדושים’ בכל התנהגותנו.
שיר 111 גורמי שמחתנו
^ ס׳ 5 המשיחיים לא כפופים לתורת משה, אבל התורה מזכירה הרבה דברים שאנחנו צריכים לעשות או שאסור לנו לעשות. אם נלמד עליהם זה יעזור לנו לנהוג באחרים באהבה ולשמח את אלוהים. המאמר יבחן איך כמה לקחים שמצויים בוויקרא י״ט יכולים להועיל לנו.
^ ס׳ 17 פסוקים שלא נידונו במאמרים אלה נוגעים לגילוי משוא פנים, הוצאת דיבה, אכילת דם, עיסוק בספיריטיזם ובהגדת עתידות, ואי־מוסריות מינית (וי׳ י״ט:15, 16, 26–29, 31; ראה ”שאלות של קוראים” בהוצאה זו).