‏”‏הקציר אכן רב,‏ אבל הפועלים מעטים.‏ לכן התחננו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו”‏ (‏לוקס י׳:‏2‏)‏.‏ המילים הללו שאמר ישוע לפני כ־000,‏2 שנה מתארות היטב את המצב במיאנמר בימינו.‏ מדוע?‏ במיאנמר יש כ־200,‏4 מבשרים בלבד,‏ והם מפיצים את הבשורה הטובה בקרב 55 מיליון איש.‏

אולם יהוה,‏ ”‏אדון הקציר”‏,‏ נגע לליבם של מאות אחים ואחיות ממדינות שונות,‏ אשר הגיעו למדינה זו בדרום־מזרח אסיה על מנת לסייע בקציר הרוחני.‏ מה גרם להם לעזוב את מולדתם?‏ מה סייע להם לעבור לשם?‏ מאילו ברכות הם נהנים?‏ הבה נראה.‏

לפני כמה שנים חווה קאזוּהירוֹ,‏ חלוץ מיפן,‏ התקף אפילפטי.‏ הוא איבד את הכרתו והובהל לבית־החולים.‏ הרופא הורה לו שלא לנהוג למשך שנתיים.‏ קאזוהירו היה המום.‏ ’‏כיצד אוכל להמשיך לעשות את מה שאני אוהב – לשרת כחלוץ?‏’‏,‏ שאל את עצמו.‏ הוא התפלל בחוזקה ליהוה והתחנן אליו שיראה לו את הדרך שבה יוכל להמשיך בחלוציות.‏

קאזוהירו מספר:‏ ”‏כעבור חודש ידיד שלי המשרת במיאנמר שמע על המצב אליו נקלעתי.‏ הוא התקשר אליי ואמר:‏ ’‏התחבורה העיקרית במיאנמר היא אוטובוסים.‏ אם תבוא הנה,‏ תוכל להמשיך לצאת לשירות ולא תהיה זקוק לרכב!‏’‏ שאלתי את הרופא שלי אם מצבי יאפשר לי לעבור למיאנמר.‏ להפתעתי הוא אמר:‏ ’‏נוירולוג ממיאנמר מבקר כעת ביפן.‏ אני אציג אותך בפניו,‏ ואם אי פעם יהיה לך התקף נוסף,‏ הוא יוכל לטפל בך’‏.‏ ראיתי בתגובתו תשובה מיהוה”‏.‏

מייד שלח קאזוהירו אימייל למשרד הסניף במיאנמר והביע את הרצון שלו ושל אשתו לשרת בארץ זו כחלוצים.‏ לאחר חמישה ימים בלבד השיב הסניף:‏ ”‏בואו,‏ אנו זקוקים לחלוצים נוספים!‏”‏ קאזוהירו ואשתו מארי מכרו את רכביהם,‏ השיגו אשרות שהייה וקנו כרטיסי טיסה.‏ כעת הם משרתים בשמחה בקבוצת דוברי שפת סימנים במַנְדַלֵי.‏ קאזוהירו אומר:‏ ”‏תודות לחוויה זו,‏ אנו מרגישים שהתחזקה אמונתנו בהבטחת אלוהים המצויה בתהלים ל״ז:‏5‏:‏ ’‏גול על יהוה דרכֶּך ובטח עליו,‏ והוא יעשה’‏”‏.‏

בשנת 2014 נהנו עדי־יהוה במיאנמר מהזכות לקיים כינוס מיוחד בארצם.‏ במאורע נכחו מספר נציגים זרים.‏ אחת מהם,‏ מוֹניק,‏ אחות מארצות הברית באמצע שנות ה־30 לחייה,‏ מספרת:‏ ”‏לאחר שחזרתי מהכינוס התפללתי ליהוה לגבי הצעד הבא שאנקוט בחיי.‏ כמו כן,‏ שוחחתי עם הוריי על המטרות הרוחניות שלי.‏ כולנו חשבנו שעליי לשוב למיאנמר,‏ אבל נדרש זמן מה ותפילות רבות כדי שאגיע להחלטה סופית”‏.‏ מוניק מסבירה מדוע.‏

‏”‏ישוע עודד את תלמידיו ’‏לחשב את ההוצאות’‏.‏ לכן אמרתי לעצמי:‏ ’‏האם אני יכולה להרשות לעצמי לעבור לשם?‏ האם אהיה מסוגלת לפרנס את עצמי במדינה זו מבלי להקדיש זמן רב יותר לעבודה חילונית?‏’‏”‏ היא אומרת:‏ ”‏עד מהרה הבנתי שאין לי מספיק כסף לעבור לצד השני של העולם”‏.‏ אם כן,‏ כיצד עשתה זאת לבסוף?‏ (‏לוקס י״ד:‏28‏)‏.‏

מוניק מספרת:‏ ”‏יום אחד המעסיקה שלי זימנה אותי אליה.‏ הייתי מתוחה וחשבתי שיפטרו אותי.‏ במקום זאת היא הודתה לי על עבודתי הטובה.‏ לאחר מכן אמרה לי שדאגה שאקבל בונוס.‏ התברר שזה היה בדיוק הסכום אשר לו הייתי זקוקה כדי להשתחרר ממחויבויותיי הכלכליות!‏”‏

מוניק משרתת במיאנמר מאז דצמבר 2014.‏ מה היא חושבת על שירותה במקום שיש בו צורך רב יותר?‏ ”‏אני כל כך שמחה להיות כאן”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏אני מנהלת שלוש תוכניות שיעורי מקרא.‏ אחת התלמידות שלי בת 67.‏ היא תמיד מברכת אותי לשלום בחיוך ובחיבוק גדול.‏ כאשר למדה ששמו של אלוהים הוא יהוה,‏ דמעות החלו לזלוג מעיניה.‏ היא אמרה:‏ ’‏זו הפעם הראשונה בחיי שאני שומעת ששמו של אלוהים הוא יהוה.‏ את צעירה ממני בהרבה,‏ אבל לימדת אותי את הדבר החשוב ביותר שאי פעם אוכל ללמוד’‏.‏ מיותר לציין שגם אני בכיתי.‏ חוויות מעין אלה הופכות את השירות במקום שיש בו צורך רב יותר לדרך חיים מספקת עד מאוד”‏.‏ לאחרונה הייתה למוניק הזכות לנכוח בבית־הספר למבשרי המלכות.‏

גורם נוסף שדרבן כמה לעבור למיאנמר היה ספר השנה של עדי־יהוה 2013 שכלל חוויות ממדינה זו.‏ לי,‏ אחות בשנות ה־30 המוקדמות לחייה,‏ כבר התגוררה במזרח אסיה.‏ היא עבדה במשרה מלאה,‏ אך החוויות בספר השנה הניעו אותה לשקול לשרת במיאנמר.‏ ”‏בשנת 2014,‏ כאשר נכחתי בכינוס המיוחד ביַנגוֹן,‏ פגשתי זוג נשוי המשרתים בשטח של דוברי סינית,‏ שבו יש צורך רב יותר,‏ במיאנמר.‏ הואיל ואני דוברת סינית,‏ החלטתי לעבור למיאנמר ולתמוך בקבוצה של דוברי שפה זו.‏ הצטרפתי למוניק,‏ ועברנו למנדליי.‏ יהוה בירך אותנו ומצאנו עבודות במשרה חלקית כמורות באותו בית־ספר,‏ וכן דירה בקרבת מקום.‏ למרות מזג האוויר החם וכמה תנאים לא־נוחים,‏ אני נהנית מהשירות כאן.‏ אנשים במיאנמר מנהלים אורח חיים פשוט,‏ אבל הם מנומסים ומוכנים להקדיש מזמנם כדי לשמוע את הבשורה הטובה.‏ ממש מרגש לראות כיצד מחיש יהוה את הפעילות.‏ אני מאמינה בכל ליבי שהיה זה רצונו של יהוה שאשרת פה,‏ במנדליי”‏.‏

מספר אחים אשר עברו למקום שיש בו צורך רב יותר התנסו בכוחה של התפילה.‏ חשוב על ג׳אמפֵי ואשתו נאו,‏ שניהם באמצע שנות ה־30 לחייהם.‏ עוד קודם לכן שירתו בקהילת דוברי שפת סימנים  ביפן.‏ ובכן,‏ מדוע עברו למיאנמר?‏ ג׳אמפי מספר:‏ ”‏לאשתי ולי תמיד הייתה המטרה לשרת במדינה זרה אשר יש בה צורך רב יותר.‏ אח מקהילת דוברי שפת סימנים ביפן,‏ אשר בה שירתנו,‏ עבר למיאנמר.‏ אף־על־פי שהיה לנו רק חיסכון קטן,‏ במאי 2010 עברנו גם אנחנו.‏ האחים והאחיות במיאנמר קיבלו את פנינו בחמימות”‏.‏ מה הוא חש באשר לשטח של דוברי שפת הסימנים במיאנמר?‏ ”‏רבים מגלים התעניינות.‏ כאשר אנו מציגים את הסרטונים בשפת סימנים בשירות מבית לבית,‏ החירשים המומים.‏ אנחנו כל כך שמחים על החלטתנו לעבור לשרת כאן את יהוה!‏”‏

כיצד מסתדרים ג׳אמפי ונאו מבחינה כלכלית?‏ ”‏לאחר שלוש שנים כמעט ואזלו לנו כל החסכונות,‏ ולא היה לנו מספיק כסף כדי לשלם את השכירות של השנה הבאה.‏ אשתי ואני התפללנו תפילות עזות רבות.‏ באופן בלתי צפוי קיבלנו מכתב ממשרד הסניף שבו הוזמנו לשרת כחלוצים מיוחדים זמניים.‏ בטחנו ביהוה וראינו שהוא לא נטש אותנו.‏ הוא דאג לנו בכל דבר”‏.‏ לאחרונה נכחו גם ג׳אמפי ונאו בבית־הספר למבשרי המלכות.‏

מה הניע את סימונֶה,‏ אח באמצע שנות ה־40 לחייו,‏ במקור מאיטליה,‏ ואת אשתו אנה,‏ אחות בשנות ה־30 המאוחרות לחייה,‏ במקור מניו זילנד,‏ לעבור למיאנמר?‏ ”‏היו אלה החוויות על מיאנמר מספר השנה 2013”‏ משיבה אנה.‏ סימונה אומר:‏ ”‏זו זכות גדולה לשרת במיאנמר.‏ החיים כאן הרבה יותר פשוטים,‏ ואני יכול להקדיש יותר זמן לשירות יהוה.‏ זה מרגש לראות כיצד יהוה דואג לנו בזמן שאנו משרתים במקום שיש בו צורך רב יותר”‏ (‏תהל׳ קכ״א:‏5‏)‏.‏ אנה אומרת:‏ ”‏אני שמחה כפי שלא הייתי מעולם.‏ החיים שלנו פשוטים.‏ אני מבלה יותר זמן עם בעלי,‏ והקשר שלנו מתחזק.‏ כמו כן,‏ מצאנו חברים יקרים חדשים.‏ לאנשים אין דעות קדומות על עדי־יהוה,‏ וההתעניינות בשטח מדהימה!‏”‏ כיצד זה בא לידי ביטוי?‏

אנה מספרת:‏ ”‏יום אחד בישרתי לסטודנטית בשוק והחלטתי לשוב ולבקר אותה.‏ כשביקרתי אותה היא הביאה איתה חברה.‏ בביקור הבא היא הביאה איתה עוד כמה חברות.‏ מאוחר יותר הצטרפו אליה מספר רב אף יותר של חברות.‏ כעת אני לומדת עם חמש מהן”‏.‏ סימונה אומר:‏ ”‏אנשים בשטח ידידותיים וסקרנים.‏ רבים מהם מגלים עניין.‏ האמת שאין לנו מספיק זמן כדי להגיע לכל המעוניינים”‏.‏

אך מה לגבי הצעדים המעשיים הכרוכים בהחלטה לעבור למיאנמר?‏ מיזוּהוֹ מיפן מספרת:‏ ”‏בעלי סַצֵ’‏אוּ ואני תמיד רצינו לשרת במדינה שיש בה צורך רב יותר – אבל היכן?‏ קראנו את ספר השנה 2013 על מיאנמר,‏ והחוויות מחממות הלב  כה נגעו לליבנו שהתחלנו לשקול האם יתאפשר לנו לשרת במיאנמר”‏.‏ סצ׳או מוסיף:‏ ”‏החלטנו לנסוע למשך שבוע לינגון,‏ עיר הבירה של מיאנמר,‏ כדי לתור כביכול את הארץ.‏ טיול קצר זה שבו בדקנו את השטח שכנע אותנו שעלינו לעבור”‏.‏

רודני ואשתו ג׳יין מאוסטרליה,‏ זוג בשנות ה־50 לחייהם,‏ משרתים במיאנמר מאז שנת 2010 יחד עם בנם ג׳ורדן ובתם דניקה.‏ רודני אומר:‏ ”‏הושפענו עמוקות מהצמא הרוחני שיש לאנשים.‏ אין ספק שאמליץ למשפחות אחרות לנסות לשרת במקום כמו מיאנמר”‏.‏ מדוע?‏ ”‏אין מילים לתאר עד כמה התקדמה משפחתנו מבחינה רוחנית!‏ צעירים רבים עסוקים בטלפונים שלהם,‏ במכוניותיהם,‏ בעבודותיהם וכדומה.‏ ילדינו עסוקים בלימוד מילים חדשות שיוכלו לשמש אותם בשירות.‏ הם מנסים ללמוד כיצד לשוחח עם מי שאינם מכירים את המקרא וכיצד לענות תשובות באסיפות הקהילה המקומית.‏ הם שקועים בפעילויות רוחניות מרגשות נוספות רבות”‏.‏

אוליבר,‏ אח בשנות ה־30 המאוחרות לחייו מארצות הברית,‏ מסביר מדוע הוא ממליץ על סוג שירות זה:‏ ”‏אני נהנה מיתרונות רבים תודות לכך שאני משרת את יהוה מחוץ לאזור הנוחות שלי.‏ המעבר הרחק מביתי עזר לי לבנות את ביטחוני ביהוה ללא תלות בנסיבות שאליהן אני נקלע.‏ השירות לצד מי שלא הכרתי קודם לכן,‏ שאמונתם זהה לשלי,‏ באמת סייע לי להבין שפשוט אין דבר בעולם הזה המשתווה בחשיבותו למלכות אלוהים”‏.‏ כיום אוליבר ואשתו אנה ממשיכים לשרת בקנאות בשטח של דוברי סינית.‏

טְרַזֶל,‏ אחות מאוסטרליה בשנות ה־50 המוקדמות לחייה,‏ משרתת במיאנמר משנת 2004.‏ היא אומרת:‏ ”‏אני ממליצה בחום,‏ למי שנסיבותיהם מאפשרות להם,‏ לשרת במקום שיש בו צורך רב יותר.‏ מניסיוני,‏ אם יש לך הרצון לשרת,‏ יהוה מברך את מאמציך.‏ מעולם לא חלמתי שאלו יהיו חיי.‏ זה אורח החיים המספק והמתגמל ביותר שיכולתי אי פעם לבקש”‏.‏

מי ייתן ומילים חמימות אלה מפיהם של אחים שעברו לשרת במיאנמר,‏ היכן שיש צורך רב יותר,‏ יעודדו אותך לשקול לסייע לישרי הלב המתגוררים בשטחים שעד כה לא בישרו בהם.‏ כן,‏ האחים הללו קוראים:‏ ”‏בוא אל מיאנמר ועזור לנו!‏”‏