1–3.‏ אילו מאורעות הפכו את חג השבועות ליום מיוחד,‏ וכיצד מאורעות אלה הגשימו את נבואות כתבי־הקודש?‏ (‏ראה תמונה בפתיח המאמר.‏)‏

היה זה בבוקרו של יום ראשון,‏ בערך בשעה תשע.‏ זהו יום מיוחד עבור הנמצאים בירושלים — יום חג הנחשב לשבת.‏ כבר הוקרבו הקורבנות שנהוג היה להקריב בבית המקדש מדי בוקר.‏ התרגשות עמדה באוויר כאשר התכונן הכוהן הגדול להציג את עומר התנופה — שתי כיכרות לחם חמץ מן התבואה החדשה (‏וי׳ כ״ג:‏15–20‏)‏.‏ מנחה זו ציינה את תחילת קציר החיטים.‏ היה זה חג השבועות שנת 33 לספירה.‏

² במקביל לכל ההתרחשויות האלה במתחם המקדש,‏ עמד לקרות משהו חשוב בהרבה,‏ אבל לא בבית המקדש אלא בחדר עליון בעיר.‏ כ־120 משיחיים התאספו יחד ו’‏התמידו בתפילה’‏ (‏מה״ש א׳:‏13–15‏)‏.‏ היה קשר הדוק בין מה שעמד לקרות להם לבין הפעולות שביצע הכוהן הגדול מדי חג שבועות,‏ והדבר גם הגשים נבואה שניבא הנביא יואל כ־800 שנה קודם לכן (‏יואל ג׳:‏1–5;‏ מה״ש ב׳:‏16–21‏)‏.‏ מדוע היה המאורע שעמד להתרחש כה חשוב?‏

 ³ קרא מעשי השליחים ב׳:‏2–4‏.‏ רוח קודשו של אלוהים נשפכה על המשיחיים שהתאספו בחדר העליון (‏מה״ש א׳:‏8‏)‏.‏ הם החלו להתנבא,‏ או לשאת עדות,‏ באשר לדברים הנפלאים שראו ושמעו.‏ השליח פטרוס הסביר את משמעות המאורע להמוני האנשים שהתקהלו עד מהרה באזור.‏ הוא אמר לקהל:‏ ”חזרו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח כדי שייסלחו חטאיכם,‏ ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש”.‏ באותו היום נענו להזמנה כ־000,‏3 איש,‏ הם נטבלו וקיבלו את רוח הקודש המובטחת (‏מה״ש ב׳:‏37,‏ 38,‏ 41‏)‏.‏

4.‏ ‏(‏א)‏ מדוע עלינו לתת את הדעת לאירועים שהתרחשו בחג השבועות?‏ (‏ב)‏ איזה מאורע חשוב אחר ייתכן שאירע באותו המועד שנים רבות קודם לכן?‏ (‏ראה הערה.‏)‏

⁴ מדוע חג השבועות שנת 33 לספירה כל כך חשוב עבורנו?‏ לא בשל מה שאירע בבית המקדש בירושלים,‏ אלא מפני שישוע המשיח,‏ בתפקידו ככוהן הגדול הנעלה,‏ הגשים את הנבואות בדגם נבואי זה.‏ ^‏[1]‏ ביום זה הקריב הכוהן הגדול ליהוה שתי כיכרות בעלות משמעות סמלית.‏ כיכרות הלחם החמץ שהוקרבו במקדש סימלו את התלמידים שנמשחו,‏ אשר נלקחו מקרב בני האדם החוטאים ואומצו כילדי אלוהים.‏ כך נפתחה הדרך בפני כמה מקרב בני האדם הנקראים ’‏ביכורים’‏ לעלות בסופו של דבר לשמיים ולהיות חלק במלכות שתביא אינספור ברכות לשאר עושי רצון אלוהים (‏יעקב א׳:‏18;‏ פט״א ב׳:‏9‏)‏.‏ לכן בין שתקוותנו לחיות בשמיים עם ישוע ובין שתקוותנו לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות,‏ חיינו מושפעים עד מאוד מאירועי אותו יום.‏

5.‏ איך אנו יודעים שלא כל המשוחים במאה הראשונה נמשחו בדיוק באותה הדרך?‏

⁵ אילו היית מבין התלמידים שנחה על ראשם מעין לשון אש,‏ לעולם לא היית שוכח את היום הזה.‏ ודאי לא היה כל ספק בלבך שנמשחת ברוח הקודש,‏ במיוחד אם גם קיבלת בדרך נס את מתת הלשונות הפלאית (‏מה״ש ב׳:‏6–12‏)‏.‏ אך האם כל מי שנמשחו ברוח הקודש נמשחו באותה דרך יוצאת דופן כפי שקרה לאותה קבוצה ראשונה של כ־120 תלמידים?‏ לא.‏ שאר האנשים שנכחו בירושלים באותו מעמד נמשחו בעת טבילתם (‏מה״ש ב׳:‏38‏)‏.‏ לא נחה על ראשם מעין לשון אש.‏ זאת ועוד,‏ לא כל המשיחיים המשוחים נמשחו בעת טבילתם.‏ השומרונים נמשחו ברוח הקודש זמן מה לאחר טבילתם (‏מה״ש ח׳:‏14–17‏)‏.‏ לעומת זאת,‏ במקרה יוצא דופן,‏ נמשחו קורנליוס ובני ביתו ברוח הקודש עוד לפני שנטבלו (‏מה״ש י׳:‏44–48‏)‏.‏

6.‏ מה מקבלים כל המשוחים,‏ וכיצד זה משפיע עליהם?‏

⁶ בדומה לכך כיום לא כולם נמשחים בדיוק באותו האופן.‏ חלק מהמשוחים מבינים בפתאומיות שהם קיבלו קריאה שמימית,‏ ואילו אחרים מבינים זאת בצורה הדרגתית יותר.‏ אולם השליח פאולוס תיאר את מה שקורה לכל אחד מהם,‏ וזאת בלי תלות בתהליך משיחתם:‏ ”אחרי שהאמנתם גם נחתמתם באמצעותו ברוח הקודש המובטחת,‏ אשר היא עירבון לנחלתנו” (‏אפ׳ א׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ פעולתה המיוחדת של רוח הקודש היא למעשה כמו דמי מקדמה,‏ ערובה (‏כלומר,‏ התחייבות)‏ לבאות.‏ משיחי משוח זוכה לשכנוע פנימי תודות לעירבון שקיבל ‏(‏קרא קורינתים ב׳.‏ א׳:‏21,‏ 22;‏ ה׳:‏5‏)‏.‏

7.‏ מה חייב לעשות כל משיחי משוח כדי לזכות בגמולו השמימי?‏

 ⁷ האם מובטח למשיחי שמקבל את העירבון שהוא יחיה בשמיים?‏ לא.‏ אדם זה בטוח שקיבל הזמנה.‏ אך רק אם יוכיח נאמנות לקריאתו הוא יזכה לבסוף בגמול השמימי.‏ פטרוס הסביר זאת במילים הבאות:‏ ”משום כך,‏ אחים,‏ עשו כמיטב יכולתכם להבטיח את קריאתכם ואת בחירתכם,‏ שהרי אם תמשיכו לעשות את הדברים הללו לעולם לא תיכשלו.‏ למעשה,‏ כך תוענק לכם כניסה מפוארת אל מלכותו הנצחית של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח” (‏פט״ב א׳:‏10,‏ 11‏)‏.‏ לכן כל משיחי משוח חייב להתאמץ כדי להישאר נאמן.‏ אם לא יעשה כן,‏ קריאתו השמימית,‏ או הזמנתו,‏ תהיה חסרת ערך (‏עב׳ ג׳:‏1;‏ ההת׳ ב׳:‏10‏)‏.‏

8,‏ 9.‏ ‏(‏א)‏ מדוע לרוב האנשים קשה להבין כיצד אדם נמשח?‏ (‏ב)‏ כיצד יודע האדם שהוא קיבל הזמנה לחיות בשמיים?‏

⁸ רובם המכריע של משרתי אלוהים כיום מתקשים לתפוס את תהליך המשיחה,‏ ואין זה מפתיע.‏ זה לא משהו שהם חוו מניסיונם.‏ מטרתו המקורית של אלוהים עבור בני האדם הייתה שהם יחיו לנצח כאן על כדור הארץ (‏בר׳ א׳:‏28;‏ תהל׳ ל״ז:‏29‏)‏.‏ הסידור שבו כמה נבחרים לחיות בשמיים ולשלוט כמלכים וכוהנים לא היה חלק ממטרה זו.‏ זהו סידור יוצא דופן.‏ קריאה זו גורמת לשינוי משמעותי בחשיבה,‏ בהשקפה ובתקווה של האדם שנמשח ‏(‏קרא אפסים א׳:‏18‏)‏.‏

⁹ אך כיצד אדם יודע שהוא קיבל את הקריאה השמימית,‏ כלומר שהוא קיבל את העירבון המיוחד הזה?‏ התשובה משתקפת בבירור בדבריו של פאולוס אל האחים המשוחים ברומא,‏ אשר ’‏נקראו להיות קדושים’‏.‏ הוא אמר להם:‏ ”לא קיבלתם רוח של עבדות המחזירה אתכם אל הפחד,‏ אלא קיבלתם רוח אשר דרכה מאומצים אנו כבנים ושבאמצעותה אנו קוראים:‏ ’‏אבא,‏ אבינו!‏’‏ הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שילדי אלוהים אנו” ‏(‏רומ׳ א׳:‏7;‏ ח׳:‏15,‏ 16‏)‏.‏ במילים פשוטות,‏ אלוהים מבהיר לאותו אדם באמצעות רוח קודשו שהוא מוזמן להיות יורש עתידי במלכות (‏תסל״א ב׳:‏12‏)‏.‏

10.‏ מה כוונת המילים ביוחנן א׳.‏ ב׳:‏27 לפיהן משיחי משוח אינו זקוק למישהו שילמד אותו?‏

¹⁰ מי שקיבלו את ההזמנה המיוחדת מאת אלוהים אינם זקוקים לעדות נוספת ממקור כלשהו.‏ הם אינם צריכים שמישהו אחר יאשר את מה שקרה להם.‏ יהוה אינו מותיר מקום לספק בשכלם ובלבם.‏ השליח יוחנן אומר למשיחיים המשוחים:‏ ”אתם נמשחתם על־ידי הקדוש,‏ ולכולכם יש ידע”.‏ הוא מוסיף ואומר:‏ ”המשיחה שאתם קיבלתם ממנו נשארת בכם,‏ ואינכם זקוקים למישהו שילמד אתכם;‏ אבל המשיחה שממנו מלמדת אתכם על אודות הכול,‏ ואמת היא ואיננה שקר,‏ ולפי מה שהיא מלמדת אתכם המשיכו להיות מאוחדים אתו” (‏יוח״א ב׳:‏20,‏ 27‏)‏.‏ המשוחים זקוקים להדרכה רוחנית בדיוק כמו כל אחד אחר.‏ אך הם אינם זקוקים לאף אחד שייתן תוקף למשיחתם.‏ הכוח החזק ביותר ביקום הקנה להם שכנוע זה!‏

11,‏ 12.‏ אילו תהיות עשויות להיות למשיחי משוח,‏ אך במה אין הוא מטיל ספק לעולם?‏

¹¹ כאשר מקנה רוח הקודש את השכנוע  הזה,‏ עובר המשיחי שנמשח שינויים עצומים.‏ ישוע ציין שמי שעובר את התהליך הפנימי הזה ’‏נולד מחדש’‏,‏ או ’‏נולד מלמעלה’‏ ^‏[2]‏ (‏יוח׳ ג׳:‏3,‏ 5‏;‏ הערת שוליים)‏.‏ הוא הוסיף והסביר:‏ ”אל תתפלא על כך שאמרתי לך שעליכם להיוולד מחדש.‏ הרוח נושבת לאן שהיא רוצה,‏ ואתה שומע את קולה,‏ אבל אינך יודע מניין היא באה ולאן היא הולכת.‏ כך הוא לגבי כל מי שנולד מן הרוח” (‏יוח׳ ג׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ ברור אפוא שבלתי אפשרי להסביר לגמרי קריאה אישית זו למי שלא חוו אותה.‏

¹² מי שקיבלו הזמנה זו עשויים לתהות:‏ ’‏מדוע אני נבחרתי?‏ מדוע אני ולא מישהו אחר?‏’‏ הם אולי חשים שהם אינם ראויים.‏ אך הם אינם מטילים ספק בעובדה שהם הוזמנו.‏ הם מלאי שמחה,‏ ולבם גדוש הערכה.‏ הם מזדהים עם דברי פטרוס שאמר בהשראת רוח הקודש:‏ ”ברוך האלוהים והאב של אדוננו ישוע המשיח,‏ שכן ברוב רחמיו העניק לנו לידה חדשה אל תקווה חיה באמצעות תחייתו של ישוע המשיח מן המתים,‏ אל נחלה שלא תכלה,‏ שאין בה טומאה ושלא תימוג.‏ היא שמורה לכם בשמיים” (‏פט״א א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כאשר המשוחים קוראים מילים אלה,‏ הם יודעים מעל לכל ספק שאביהם השמימי מדבר אליהם אישית.‏

13.‏ כיצד משתנה אופן החשיבה של האדם כשהוא נמשח ברוח הקודש,‏ ומה גורם לשינוי?‏

¹³ לפני שקיבלו את העדות האישית מרוח אלוהים,‏ הייתה למשיחיים אלה תקווה ארצית.‏ הם נכספו לעת שבה יטהר יהוה את כדור הארץ ורצו להיות חלק מעתיד מבורך זה.‏ אולי הם אפילו דמיינו את עצמם מקבלים את פניהם של יקיריהם שמתו.‏ הם ציפו לחיות בבתים שיבנו ולאכול מפרותיהם של העצים שייטעו (‏יש׳ ס״ה:‏21–23‏)‏.‏ מדוע השתנתה השקפתם?‏ הם לא שינו את דעתם מפני שמאסו בתקווה הזו,‏ וגם לא בגלל לחצים רגשיים או מצוקה נפשית.‏ הם לא קצו בחיים בכדור הארץ,‏ כלומר חשו לפתע שיהיה זה מייגע או משעמם לחיות לנצח עלי אדמות,‏ והם גם לא רצו לחקור מחוזות חדשים בשמיים.‏ למעשה,‏ חל בהם שינוי בעקבות פעולתה של רוח אלוהים שלא רק קראה להם,‏ או הזמינה אותם,‏ אלא גם שינתה את דרך חשיבתם ואת תקוותם.‏

14.‏ מה חשים המשוחים לגבי חייהם כאן עלי אדמות?‏

¹⁴ האם עלינו להסיק אפוא שהמשיחיים המשוחים רוצים למות?‏ פאולוס השיב על כך בהשראת רוח הקודש:‏ ”למעשה,‏ אנו השוכנים באוהל זה נאנחים מכובד המשא;‏ כי איננו רוצים לפשוט את האוהל הזה,‏ אלא ללבוש את המשכן האחר,‏ כדי שהגוף בן התמותה ייבלע על־ידי החיים” (‏קור״ב ה׳:‏4‏)‏.‏ הם לא איבדו עניין בחיים האלה,‏ והם אינם רוצים שחייהם יסתיימו במהרה.‏ להיפך,‏ הם להוטים לנצל היטב כל יום בשירות יהוה לצד חברים וקרובי משפחה.‏ עם זאת,‏ בכל מעשיהם הם תמיד זוכרים את התקווה המפוארת שיש להם לעתיד (‏קור״א ט״ו:‏53;‏ פט״ב א׳:‏4;‏ יוח״א ג׳:‏2,‏ 3;‏ ההת׳ כ׳:‏6‏)‏.‏

15.‏ אילו גורמים אינם מוכיחים שאדם נמשח ברוח הקודש?‏

¹⁵ אתה אולי תוהה אם קיבלת את ההזמנה הנהדרת הזו.‏ אם אתה סבור  שכן,‏ הרהר בכמה שאלות חשובות.‏ האם אתה חושב שאתה נלהב בשירות יותר מהרגיל?‏ האם אתה תלמיד שקדן של דבר־אלוהים ואוהב לחקור את ”עמוקות אלוהים”?‏ (‏קור״א ב׳:‏10‏)‏ האם הרגשת שיהוה בירך אותך באופן מיוחד בשירות?‏ האם בוערת בך השאיפה לעשות את רצון יהוה?‏ האם יש לך תחושת מחויבות חזקה לעזור לאחרים מבחינה רוחנית?‏ האם ראית הוכחה לכך שיהוה התערב בחייך?‏ אם ענית לכל השאלות האלה בכן חד־משמעי,‏ האם עולה מכאן שקיבלת את הקריאה השמימית?‏ לא ולא.‏ מדוע?‏ מפני שהרגשות הללו אינם ייחודיים רק למי שיש להם קריאה שמימית.‏ רוח יהוה פועלת במידה שווה במי שיש להם תקווה לחיות לנצח עלי אדמות.‏ למעשה,‏ אם אתה שואל את עצמך אם קיבלת את הקריאה השמימית,‏ הדבר כשלעצמו מוכיח שלא קיבלת אותה.‏ מי שנקראו על־ידי יהוה אינם תוהים אם הם קיבלו את ההזמנה או לא.‏ הם יודעים!‏

16.‏ מניין לנו שלא כל מי שנשפכה עליהם רוח אלוהים קיבלו הזמנה לחיות בשמיים?‏

¹⁶ אנו קוראים בכתבי־הקודש על דוגמאות רבות של אנשי אמונה שרוח הקודש הניעה אותם לפעולה,‏ אך לא הייתה להם תקווה לחיות בשמיים.‏ יוחנן המטביל היה אחד מהם.‏ ישוע אומנם דיבר בשבחו,‏ אך ציין שהוא לא ייכלל במלכות השמימית (‏מתי י״א:‏10,‏ 11‏)‏.‏ רוח הקודש נשפכה גם על דוד (‏שמ״א ט״ז:‏13‏)‏.‏ הוא היה אדם בעל עומק רוחני רב,‏ והוא אפילו כתב בהשראת רוח הקודש חלקים מהמקרא (‏מר׳ י״ב:‏36‏)‏.‏ עם זאת,‏ בחג השבועות אמר פטרוס על דוד שהוא ”לא עלה השמיימה” (‏מה״ש ב׳:‏34‏)‏.‏ רוח הקודש פעלה בגבורה באנשים אלה,‏ אך היא לא הקנתה להם את העדות המיוחדת שהם נבחרו לחיות בשמיים.‏ זה לא מצביע על כך שהם לא היו ראויים או שנמצא בהם דופי כלשהו.‏ זה מצביע על כך שיהוה יקים אותם לתחייה בגן עדן בכדור הארץ (‏יוח׳ ה׳:‏28,‏ 29;‏ מה״ש כ״ד:‏15‏)‏.‏

17,‏ 18.‏ ‏(‏א)‏ לאיזה גמול מצפים רוב משרתי אלוהים כיום?‏ (‏ב)‏ באילו שאלות נדון במאמר הבא?‏

¹⁷ לרוב המכריע של משרתי אלוהים כיום אין קריאה שמימית.‏ יש להם את אותה התקווה שהייתה לדוד,‏ ליוחנן המטביל ולגברים ונשים נאמנים אחרים מימי קדם.‏ בדומה לאברהם,‏ הם מצפים להיות נתיני המלכות (‏עב׳ י״א:‏10‏)‏.‏ רק שארית ממי שנבחרו לחיות בשמיים נמצאים על הארץ בעת זו של הקץ (‏ההת׳ י״ב:‏17‏)‏.‏ משמע הדבר שרוב ה־000,‏144 שנבחרו כבר מתו נאמנים.‏

¹⁸ אם כן,‏ מה צריכה להיות השקפתם של בעלי התקווה הארצית על מישהו שאומר שיש לו תקווה שמימית?‏ אם מישהו בקהילתך מתחיל ליטול מהסמלים בסעודת האדון,‏ כיצד עליך להגיב?‏ האם אתה צריך להיות מודאג מהגידול שחל במספרם של הנוטלים מן הסמלים?‏ שאלות אלה יידונו במאמר הבא.‏