הרוח מעידה יחד עם רוחנו
”הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שילדי אלוהים אנו” (רומ׳ ח׳:16).
שירים: 109, 14
1–3. אילו מאורעות הפכו את חג השבועות ליום מיוחד, וכיצד מאורעות אלה הגשימו את נבואות כתבי־הקודש? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
היה זה בבוקרו של יום ראשון, בערך בשעה תשע. זהו יום מיוחד עבור הנמצאים בירושלים — יום חג הנחשב לשבת. כבר הוקרבו הקורבנות שנהוג היה להקריב בבית המקדש מדי בוקר. התרגשות עמדה באוויר כאשר התכונן הכוהן הגדול להציג את עומר התנופה — שתי כיכרות לחם חמץ מן התבואה החדשה (וי׳ כ״ג:15–20). מנחה זו ציינה את תחילת קציר החיטים. היה זה חג השבועות שנת 33 לספירה.
2 במקביל לכל ההתרחשויות האלה במתחם המקדש, עמד לקרות משהו חשוב בהרבה, אבל לא בבית המקדש אלא בחדר עליון בעיר. כ־120 משיחיים התאספו יחד ו’התמידו בתפילה’ (מה״ש א׳:13–15). היה קשר הדוק בין מה שעמד לקרות להם לבין הפעולות שביצע הכוהן הגדול מדי חג שבועות, והדבר גם הגשים נבואה שניבא הנביא יואל כ־800 שנה קודם לכן (יואל ג׳:1–5; מה״ש ב׳:16–21). מדוע היה המאורע שעמד להתרחש כה חשוב?
מעשי השליחים ב׳:2–4. רוח קודשו של אלוהים נשפכה על המשיחיים שהתאספו בחדר העליון (מה״ש א׳:8). הם החלו להתנבא, או לשאת עדות, באשר לדברים הנפלאים שראו ושמעו. השליח פטרוס הסביר את משמעות המאורע להמוני האנשים שהתקהלו עד מהרה באזור. הוא אמר לקהל: ”חזרו בתשובה והיטבלו איש איש מכם בשם ישוע המשיח כדי שייסלחו חטאיכם, ואז תקבלו את מתנת רוח הקודש”. באותו היום נענו להזמנה כ־000,3 איש, הם נטבלו וקיבלו את רוח הקודש המובטחת (מה״ש ב׳:37, 38, 41).
3 קרא4. (א) מדוע עלינו לתת את הדעת לאירועים שהתרחשו בחג השבועות? (ב) איזה מאורע חשוב אחר ייתכן שאירע באותו המועד שנים רבות קודם לכן? (ראה הערה.)
4 מדוע חג השבועות שנת 33 לספירה כל כך חשוב עבורנו? לא בשל מה שאירע בבית המקדש בירושלים, אלא מפני שישוע המשיח, בתפקידו ככוהן הגדול הנעלה, הגשים את הנבואות בדגם נבואי זה. [1] ביום זה הקריב הכוהן הגדול ליהוה שתי כיכרות בעלות משמעות סמלית. כיכרות הלחם החמץ שהוקרבו במקדש סימלו את התלמידים שנמשחו, אשר נלקחו מקרב בני האדם החוטאים ואומצו כילדי אלוהים. כך נפתחה הדרך בפני כמה מקרב בני האדם הנקראים ’ביכורים’ לעלות בסופו של דבר לשמיים ולהיות חלק במלכות שתביא אינספור ברכות לשאר עושי רצון אלוהים (יעקב א׳:18; פט״א ב׳:9). לכן בין שתקוותנו לחיות בשמיים עם ישוע ובין שתקוותנו לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות, חיינו מושפעים עד מאוד מאירועי אותו יום.
כיצד פועל תהליך המשיחה
5. איך אנו יודעים שלא כל המשוחים במאה הראשונה נמשחו בדיוק באותה הדרך?
5 אילו היית מבין התלמידים שנחה על ראשם מעין לשון אש, לעולם לא היית שוכח את היום הזה. ודאי לא היה כל ספק בלבך שנמשחת ברוח הקודש, במיוחד אם גם קיבלת בדרך נס את מתת הלשונות הפלאית (מה״ש ב׳:6–12). אך האם כל מי שנמשחו ברוח הקודש נמשחו באותה דרך יוצאת דופן כפי שקרה לאותה קבוצה ראשונה של כ־120 תלמידים? לא. שאר האנשים שנכחו בירושלים באותו מעמד נמשחו בעת טבילתם (מה״ש ב׳:38). לא נחה על ראשם מעין לשון אש. זאת ועוד, לא כל המשיחיים המשוחים נמשחו בעת טבילתם. השומרונים נמשחו ברוח הקודש זמן מה לאחר טבילתם (מה״ש ח׳:14–17). לעומת זאת, במקרה יוצא דופן, נמשחו קורנליוס ובני ביתו ברוח הקודש עוד לפני שנטבלו (מה״ש י׳:44–48).
6. מה מקבלים כל המשוחים, וכיצד זה משפיע עליהם?
6 בדומה לכך כיום לא כולם נמשחים בדיוק באותו האופן. חלק מהמשוחים מבינים בפתאומיות שהם קיבלו קריאה שמימית, ואילו אחרים מבינים זאת בצורה הדרגתית יותר. אולם השליח פאולוס תיאר את מה שקורה לכל אחד מהם, וזאת בלי תלות בתהליך משיחתם: ”אחרי שהאמנתם גם נחתמתם באמצעותו ברוח הקודש המובטחת, אשר היא עירבון לנחלתנו” (אפ׳ א׳:13, 14). פעולתה המיוחדת של רוח הקודש היא למעשה כמו דמי מקדמה, ערובה (כלומר, התחייבות) לבאות. משיחי משוח זוכה לשכנוע פנימי תודות לעירבון שקיבל (קרא קורינתים ב׳. א׳:21, 22; ה׳:5).
7. מה חייב לעשות כל משיחי משוח כדי לזכות בגמולו השמימי?
פט״ב א׳:10, 11). לכן כל משיחי משוח חייב להתאמץ כדי להישאר נאמן. אם לא יעשה כן, קריאתו השמימית, או הזמנתו, תהיה חסרת ערך (עב׳ ג׳:1; ההת׳ ב׳:10).
7 האם מובטח למשיחי שמקבל את העירבון שהוא יחיה בשמיים? לא. אדם זה בטוח שקיבל הזמנה. אך רק אם יוכיח נאמנות לקריאתו הוא יזכה לבסוף בגמול השמימי. פטרוס הסביר זאת במילים הבאות: ”משום כך, אחים, עשו כמיטב יכולתכם להבטיח את קריאתכם ואת בחירתכם, שהרי אם תמשיכו לעשות את הדברים הללו לעולם לא תיכשלו. למעשה, כך תוענק לכם כניסה מפוארת אל מלכותו הנצחית של אדוננו ומושיענו ישוע המשיח” (איך הם יודעים?
8, 9. (א) מדוע לרוב האנשים קשה להבין כיצד אדם נמשח? (ב) כיצד יודע האדם שהוא קיבל הזמנה לחיות בשמיים?
8 רובם המכריע של משרתי אלוהים כיום מתקשים לתפוס את תהליך המשיחה, ואין זה מפתיע. זה לא משהו שהם חוו מניסיונם. מטרתו המקורית של אלוהים עבור בני האדם הייתה שהם יחיו לנצח כאן על כדור הארץ (בר׳ א׳:28; תהל׳ ל״ז:29). הסידור שבו כמה נבחרים לחיות בשמיים ולשלוט כמלכים וכוהנים לא היה חלק ממטרה זו. זהו סידור יוצא דופן. קריאה זו גורמת לשינוי משמעותי בחשיבה, בהשקפה ובתקווה של האדם שנמשח (קרא אפסים א׳:18).
9 אך כיצד אדם יודע שהוא קיבל את הקריאה השמימית, כלומר שהוא קיבל את העירבון המיוחד הזה? התשובה משתקפת בבירור בדבריו של פאולוס אל האחים המשוחים ברומא, אשר ’נקראו להיות קדושים’. הוא אמר להם: ”לא קיבלתם רוח של עבדות המחזירה אתכם אל הפחד, אלא קיבלתם רוח אשר דרכה מאומצים אנו כבנים ושבאמצעותה אנו קוראים: ’אבא, אבינו!’ הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שילדי אלוהים אנו” (רומ׳ א׳:7; ח׳:15, 16). במילים פשוטות, אלוהים מבהיר לאותו אדם באמצעות רוח קודשו שהוא מוזמן להיות יורש עתידי במלכות (תסל״א ב׳:12).
10. מה כוונת המילים ביוחנן א׳. ב׳:27 לפיהן משיחי משוח אינו זקוק למישהו שילמד אותו?
10 מי שקיבלו את ההזמנה המיוחדת מאת אלוהים אינם זקוקים לעדות נוספת ממקור כלשהו. הם אינם צריכים שמישהו אחר יאשר את מה שקרה להם. יהוה אינו מותיר מקום לספק בשכלם ובלבם. השליח יוחנן אומר למשיחיים המשוחים: ”אתם נמשחתם על־ידי הקדוש, ולכולכם יש ידע”. הוא מוסיף ואומר: ”המשיחה שאתם קיבלתם ממנו נשארת בכם, ואינכם זקוקים למישהו שילמד אתכם; אבל המשיחה שממנו מלמדת אתכם על אודות הכול, ואמת היא ואיננה שקר, ולפי מה שהיא מלמדת אתכם המשיכו להיות מאוחדים אתו” (יוח״א ב׳:20, 27). המשוחים זקוקים להדרכה רוחנית בדיוק כמו כל אחד אחר. אך הם אינם זקוקים לאף אחד שייתן תוקף למשיחתם. הכוח החזק ביותר ביקום הקנה להם שכנוע זה!
”לידה חדשה”
11, 12. אילו תהיות עשויות להיות למשיחי משוח, אך במה אין הוא מטיל ספק לעולם?
11 כאשר מקנה רוח הקודש את השכנוע [2] (יוח׳ ג׳:3, 5; הערת שוליים). הוא הוסיף והסביר: ”אל תתפלא על כך שאמרתי לך שעליכם להיוולד מחדש. הרוח נושבת לאן שהיא רוצה, ואתה שומע את קולה, אבל אינך יודע מניין היא באה ולאן היא הולכת. כך הוא לגבי כל מי שנולד מן הרוח” (יוח׳ ג׳:7, 8). ברור אפוא שבלתי אפשרי להסביר לגמרי קריאה אישית זו למי שלא חוו אותה.
הזה, עובר המשיחי שנמשח שינויים עצומים. ישוע ציין שמי שעובר את התהליך הפנימי הזה ’נולד מחדש’, או ’נולד מלמעלה’12 מי שקיבלו הזמנה זו עשויים לתהות: ’מדוע אני נבחרתי? מדוע אני ולא מישהו אחר?’ הם אולי חשים שהם אינם ראויים. אך הם אינם מטילים ספק בעובדה שהם הוזמנו. הם מלאי שמחה, ולבם גדוש הערכה. הם מזדהים עם דברי פטרוס שאמר בהשראת רוח הקודש: ”ברוך האלוהים והאב של אדוננו ישוע המשיח, שכן ברוב רחמיו העניק לנו לידה חדשה אל תקווה חיה באמצעות תחייתו של ישוע המשיח מן המתים, אל נחלה שלא תכלה, שאין בה טומאה ושלא תימוג. היא שמורה לכם בשמיים” (פט״א א׳:3, 4). כאשר המשוחים קוראים מילים אלה, הם יודעים מעל לכל ספק שאביהם השמימי מדבר אליהם אישית.
13. כיצד משתנה אופן החשיבה של האדם כשהוא נמשח ברוח הקודש, ומה גורם לשינוי?
13 לפני שקיבלו את העדות האישית מרוח אלוהים, הייתה למשיחיים אלה תקווה ארצית. הם נכספו לעת שבה יטהר יהוה את כדור הארץ ורצו להיות חלק מעתיד מבורך זה. אולי הם אפילו דמיינו את עצמם מקבלים את פניהם של יקיריהם שמתו. הם ציפו לחיות בבתים שיבנו ולאכול מפרותיהם של העצים שייטעו (יש׳ ס״ה:21–23). מדוע השתנתה השקפתם? הם לא שינו את דעתם מפני שמאסו בתקווה הזו, וגם לא בגלל לחצים רגשיים או מצוקה נפשית. הם לא קצו בחיים בכדור הארץ, כלומר חשו לפתע שיהיה זה מייגע או משעמם לחיות לנצח עלי אדמות, והם גם לא רצו לחקור מחוזות חדשים בשמיים. למעשה, חל בהם שינוי בעקבות פעולתה של רוח אלוהים שלא רק קראה להם, או הזמינה אותם, אלא גם שינתה את דרך חשיבתם ואת תקוותם.
14. מה חשים המשוחים לגבי חייהם כאן עלי אדמות?
14 האם עלינו להסיק אפוא שהמשיחיים המשוחים רוצים למות? פאולוס השיב על כך בהשראת רוח הקודש: ”למעשה, אנו השוכנים באוהל זה נאנחים מכובד המשא; כי איננו רוצים לפשוט את האוהל הזה, אלא ללבוש את המשכן האחר, כדי שהגוף בן התמותה ייבלע על־ידי החיים” (קור״ב ה׳:4). הם לא איבדו עניין בחיים האלה, והם אינם רוצים שחייהם יסתיימו במהרה. להיפך, הם להוטים לנצל היטב כל יום בשירות יהוה לצד חברים וקרובי משפחה. עם זאת, בכל מעשיהם הם תמיד זוכרים את התקווה המפוארת שיש להם לעתיד (קור״א ט״ו:53; פט״ב א׳:4; יוח״א ג׳:2, 3; ההת׳ כ׳:6).
האם קיבלת קריאה שמימית?
15. אילו גורמים אינם מוכיחים שאדם נמשח ברוח הקודש?
15 אתה אולי תוהה אם קיבלת את ההזמנה הנהדרת הזו. אם אתה סבור קור״א ב׳:10) האם הרגשת שיהוה בירך אותך באופן מיוחד בשירות? האם בוערת בך השאיפה לעשות את רצון יהוה? האם יש לך תחושת מחויבות חזקה לעזור לאחרים מבחינה רוחנית? האם ראית הוכחה לכך שיהוה התערב בחייך? אם ענית לכל השאלות האלה בכן חד־משמעי, האם עולה מכאן שקיבלת את הקריאה השמימית? לא ולא. מדוע? מפני שהרגשות הללו אינם ייחודיים רק למי שיש להם קריאה שמימית. רוח יהוה פועלת במידה שווה במי שיש להם תקווה לחיות לנצח עלי אדמות. למעשה, אם אתה שואל את עצמך אם קיבלת את הקריאה השמימית, הדבר כשלעצמו מוכיח שלא קיבלת אותה. מי שנקראו על־ידי יהוה אינם תוהים אם הם קיבלו את ההזמנה או לא. הם יודעים!
שכן, הרהר בכמה שאלות חשובות. האם אתה חושב שאתה נלהב בשירות יותר מהרגיל? האם אתה תלמיד שקדן של דבר־אלוהים ואוהב לחקור את ”עמוקות אלוהים”? (16. מניין לנו שלא כל מי שנשפכה עליהם רוח אלוהים קיבלו הזמנה לחיות בשמיים?
16 אנו קוראים בכתבי־הקודש על דוגמאות רבות של אנשי אמונה שרוח הקודש הניעה אותם לפעולה, אך לא הייתה להם תקווה לחיות בשמיים. יוחנן המטביל היה אחד מהם. ישוע אומנם דיבר בשבחו, אך ציין שהוא לא ייכלל במלכות השמימית (מתי י״א:10, 11). רוח הקודש נשפכה גם על דוד (שמ״א ט״ז:13). הוא היה אדם בעל עומק רוחני רב, והוא אפילו כתב בהשראת רוח הקודש חלקים מהמקרא (מר׳ י״ב:36). עם זאת, בחג השבועות אמר פטרוס על דוד שהוא ”לא עלה השמיימה” (מה״ש ב׳:34). רוח הקודש פעלה בגבורה באנשים אלה, אך היא לא הקנתה להם את העדות המיוחדת שהם נבחרו לחיות בשמיים. זה לא מצביע על כך שהם לא היו ראויים או שנמצא בהם דופי כלשהו. זה מצביע על כך שיהוה יקים אותם לתחייה בגן עדן בכדור הארץ (יוח׳ ה׳:28, 29; מה״ש כ״ד:15).
17, 18. (א) לאיזה גמול מצפים רוב משרתי אלוהים כיום? (ב) באילו שאלות נדון במאמר הבא?
17 לרוב המכריע של משרתי אלוהים כיום אין קריאה שמימית. יש להם את אותה התקווה שהייתה לדוד, ליוחנן המטביל ולגברים ונשים נאמנים אחרים מימי קדם. בדומה לאברהם, הם מצפים להיות נתיני המלכות (עב׳ י״א:10). רק שארית ממי שנבחרו לחיות בשמיים נמצאים על הארץ בעת זו של הקץ (ההת׳ י״ב:17). משמע הדבר שרוב ה־000,144 שנבחרו כבר מתו נאמנים.
18 אם כן, מה צריכה להיות השקפתם של בעלי התקווה הארצית על מישהו שאומר שיש לו תקווה שמימית? אם מישהו בקהילתך מתחיל ליטול מהסמלים בסעודת האדון, כיצד עליך להגיב? האם אתה צריך להיות מודאג מהגידול שחל במספרם של הנוטלים מן הסמלים? שאלות אלה יידונו במאמר הבא.
^ [1] (סעיף 4) ייתכן שקיימת הקבלה בין מועד חג השבועות ובין המועד שבו ניתנה התורה בהר סיני (שמ׳ י״ט:1). אם כך אכן היה, כשם שהביא משה את בני ישראל בברית התורה ביום ההוא, כך גם הביא ישוע המשיח אומה חדשה, את עם ישראל הרוחני, בברית החדשה באותו מועד.
^ [2] (סעיף 11) להסבר נוסף על משמעותה של הלידה מחדש, ראה המצפה מ־1 באפריל 2009, עמ׳ 3–11.