עד כמה מעודד ומנחם יכול להיות מעשה של טוב לב! כאשר אנחנו שמים לב שלמישהו אכפת מאיתנו, אנו אסירי תודה. כל אחד אוהב כאשר נוהגים בו בטוב לב. אם כן, כיצד נוכל לפתח תכונה יפיפייה זו?‏

טוב לב כולל דאגה כנה לרווחת הזולת – דאגה הבאה לידי ביטוי במילים ובמעשים מועילים. לכן, תכונה זו אינה רק מעטה של נימוסים והליכות. טוב לב אמיתי נובע מאהבה עמוקה ומאמפתיה. יותר מכך, טוב לב מעין זה הוא חלק מפרי רוח קודשו של אלוהים שהמשיחיים נקראים לפתח (‏גל’ ה’:22, 23‏). הואיל ומחובתנו לטפח תכונה זו, הבה נבחן כיצד יהוה ובנו מגלים טוב לב וכיצד נוכל אנו לחקות את דוגמתם.‏

יהוה נוהג בטוב לב ובהתחשבות כלפי הכול, לרבות כלפי ’כפויי הטובה והרעים’ (‏לוקס ו’:35‏). לדוגמה, יהוה ”מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים” (‏מתי ה’:45‏). מכאן שאפילו מי שאינם מכירים ביהוה כבוראם מפיקים תועלת מהאמצעים שהוא מספק בטוב ליבו לקיום החיים, ויכולים ליהנות ממידה של אושר.‏

אנו מוצאים דוגמה מופתית של טוב לב באופן שבו נהג יהוה באדם וחוה. זמן קצר אחרי חטאם, אדם וחוה ’תפרו עלה תאנה ועשו להם חגורות’. אולם יהוה ידע שהם יזדקקו ללבוש מתאים יותר כדי לחיות מחוץ לגן עדן, היכן שהאדמה קוללה ב”קוץ ודרדר”. לכן בטוב ליבו ענה יהוה על צורכיהם והכין עבורם ”כותנות עור” (‏בר’ ג’:7,‏ 17, 18,‏ 21‏).‏

אף־על־פי שיהוה טוב כלפי ’רעים וטובים’ כאחד, הוא חפץ לנהוג בטוב לב בייחוד במשרתיו הנאמנים. לדוגמה, בימי הנביא זכריה אחד המלאכים היה מודאג מכך שהבנייה המחודשת של המקדש בירושלים הופסקה. יהוה הקשיב לדאגותיו של המלאך והשיב לו ”דברים טובים, דברים ניחומים” (‏זכ’ א’:12, 13‏). יהוה נהג באופן דומה בנביא אליהו. בשלב מסוים הרגיש הנביא כה מדוכא עד כי ביקש מיהוה להמיתו. יהוה היה קשוב לרגשותיו של אליהו ושלח מלאך כדי לחזקו. זאת ועוד, יהוה חיזק את ביטחונו של הנביא שאין הוא לבדו. לאחר ששמע אליהו מילים טובות אלו וקיבל את העזרה אשר לה היה זקוק, הוא היה מסוגל להמשיך במשימתו (‏מל”א י”ט:1–18‏). הבה נראה מי מבין משרתי אלוהים משקף את טוב הלב יוצא הדופן של יהוה בצורה הנעלה ביותר.‏

במהלך שירותו הארצי היה ישוע ידוע בטוב ליבו ובהתחשבותו. הוא מעולם לא נהג בנוקשות או בשתלטנות. הוא אמר באמפתיה: ”בואו אליי, כל העמלים והעמוסים, ואני ארענן את נפשותיכם. ... שכן נוח עולי” (‏מתי י”א:28–30‏). בתגובה לטוב ליבו עקבו אחריו האנשים לכל מקום שהלך. ישוע ”נתמלא רחמים”, מה שהניע אותו להאכיל אותם, לרפא את החולים מביניהם וללמד אותם ”דברים רבים” על אודות אביו (‏מר’ ו’:34;‏ מתי י”ד:14; ט”ו:32–38‏).‏

כהוכחה לטוב ליבו הרב, גילה ישוע הבנה והבחנה במגעיו עם אחרים. למעשה, גם ברגעים לא־נוחים ישוע ’קיבל במאור פנים’ את כל מי שחיפשו אותו בכנות (‏לוקס ט’:10, 11‏). לדוגמה, כאשר אישה מפוחדת אשר קיוותה להירפא מהפרשות דם נגעה במעילו, אף־על־פי שנחשבה לטמאה מבחינה פולחנית, הוא לא נזף בה (‏וי’ ט”ו:25–28‏). מתוך חמלה אמר ישוע לאישה זו, אשר סבלה במשך 12 שנה: ”בתי, אמונתך ריפאה אותך. לכי לשלום, ושלא תסבלי עוד ממחלה קשה זו” (‏מר’ ה’:25–34‏). איזה מעשה נפלא של טוב לב!‏

בדוגמאות שצוינו לעיל ראינו שטוב לב אמיתי בא לידי ביטוי במעשים. ישוע המחיש את הצורך בנקיטת פעולה במשל על השומרוני הטוב. אף־על־פי ששררה עוינות בין השומרונים ליהודים, השומרוני במשל ריחם על האדם שנשדד, הוכה והושאר מוטל בין חיים למוות בדרך. טוב לב הניע את השומרוני לפעולה. הוא טיפל בפצעיו של האיש ולקח אותו אל פונדק. אחר כך שילם השומרוני לבעל הפונדק כדי שיטפל באיש הפצוע ואף הציע לכסות כל הוצאה נוספת (‏לוקס י’:29–37‏).‏

במקרים רבים טוב לב בא לידי ביטוי במעשים, אך ניתן לגלותו גם במילים מתחשבות המניעות לפעולה. לפיכך, אף־על־פי ש”דאגה בלב איש ישְׁחֶנה [תכביד עליו]”, המקרא מוסיף ש”דבר טוב ישמחנה” (‏מש’ י”ב:25‏). נוכל לרומם את רוחם של אחרים אם טוב ליבנו וטוּבנו יניעו אותנו לחלוק עימם מילים מעודדות.‏ * מילותינו האדיבות יראו שאכפת לנו מהם. העידוד שישמעו יעזור להם להתמודד בצורה טובה יותר עם הניסיונות שהם חווים בחייהם (‏מש’ ט”ז:24‏).‏

כל בני האדם מסוגלים לפתח טוב לב, שכן הם נבראו ”בצלם אלוהים” (‏בר’ א’:27‏). למשל, יוליוס, שר מאה רומי שהשגיח על השליח פאולוס בעת מסעו לרומא, העניק לו ”יחס אנושי ואדיב... והרשה לו ללכת לחבריו וליהנות מעזרתם” בצידון (‏מה”ש כ”ז:3‏). בהמשך גילו תושבי מלטה ”יחס אנושי בלתי רגיל” כלפי פאולוס ואחרים שספינתם נטרפה. תושבי האי אפילו הדליקו מדורה עבור הקורבנות כדי שיתחממו (‏מה”ש כ”ח:1, 2‏). מעשיהם אומנם היו ראויים לשבח, אך טוב לב אין משמעו עשיית מעשה אדיב באופן מקרי ותו לא.‏

כדי להשביע את רצון אלוהים בכל דבר, עלינו לפתח טוב לב כך שיהיה חלק קבוע מאישיותנו ומאורח חיינו. מסיבה זו אומר לנו יהוה ’ללבוש’ טוב לב (‏קול’ ג’:12‏). אולם יש להודות כי אין זה תמיד קל להפוך תכונה זו, שמקורה באלוהים, לחלק מאישיותנו. מדוע? אולי אנו מתקשים לגלות טוב לב משום שאנו ביישנים, חסרי ביטחון, סופגים התנגדות או  בגלל עקבות של אנוכיות. נוכל להתגבר על קשיים מעין אלו אם נישען על רוח הקודש ואם נחקה את הדוגמה שיהוה מציב בגילוי טוב לב (‏קור”א ב’:12‏).‏

האם נוכל לזהות תחומים שבהם אנו צריכים להשתפר בגילוי טוב לב? עלינו לשאול את עצמנו: ’האם אני מקשיב לאחרים באמפתיה? האם אני ער לצורכיהם? מתי הייתה הפעם האחרונה שבה גיליתי טוב לב כלפי אדם שאינו בן משפחה או חבר קרוב?’ אז נוכל להציב מטרות, כמו להכיר טוב יותר את האנשים שבסביבתנו – במיוחד בקהילה המשיחית. כך נוכל להיות ערים לנסיבותיהם ולצורכיהם. לאחר מכן עלינו לנסות לגלות טוב לב כלפי אחרים באותן דרכים שבהן היינו שמחים אנו לקבלו אם היינו במצבם (‏מתי ז’:12‏). לבסוף, אם נבקש את עזרתו, יברך יהוה את מאמצינו לטפח טוב לב (‏לוקס י”א:13‏).‏

כאשר מנה השליח פאולוס את מאפייניו כמשרת אלוהים, הוא כלל ברשימתו ”טוב לב” (‏קור”ב ו’:3–6‏). אנשים נמשכו לאישיותו של פאולוס משום שהוא התעניין בהם באופן אישי, וביטא זאת הן במעשים אדיבים והן במילים טובות (‏מה”ש כ”ח:30, 31‏). בדומה לכך, נוכל למשוך אנשים לאמת באמצעות התנהגותנו האדיבה. כאשר אנו מגלים טוב לב כלפי הכול, לרבות כלפי המתנגדים לנו, נוכל לחמם את ליבם ולהמס את העוינות (‏רומ’ י”ב:20‏). עם הזמן ייתכן שהם אף יימשכו למסר המקראי.‏

בגן העדן הארצי העתיד לבוא, אין ספק שאינספור מוקמים לתחייה ישמחו מאוד לחוות טוב לב אמיתי, אולי בפעם הראשונה. הערכה תניע אותם לגלות גם הם טוב לב כלפי אחרים. באותו זמן כל מי שיסרב לגלות טוב לב ולעזור לאחרים לא יוכל להמשיך לחיות תחת מלכות אלוהים. מאידך, מי שאלוהים יחשיב לראויים לחיות לנצח ינהגו באהבה ובטוב לב זה בזה (‏תהל’ ל”ז:9–11‏). איזה עולם בטוח ושלו יהיה זה! אולם, עוד לפני שנהנה מזמנים מבורכים אלה, איזו תועלת אנו מפיקים כעת מגילוי טוב לב?‏

במקרא נאמר: ”גומל נפשו איש חסד” (‏מש’ י”א:17‏). אנשים נמשכים לאדם המגלה טוב לב, ונוטים גם הם לגלות טוב לב כלפיו. ישוע אמר: ”במידה שאתם מודדים ימדדו לכם” (‏לוקס ו’:38‏). מכאן שיהיה זה קל עבור אדם טוב לב למצוא חברים טובים ולשמור על הידידות עימם.‏

השליח פאולוס עודד את חברי הקהילה באפסוס: ”היו טובים איש לרעהו, היו מלאי רחמים וסלחו זה לזה ברוחב לב” (‏אפ’ ד’:32‏). הקהילה מפיקה תועלת רבה כאשר כל חבריה מגלים אמפתיה וטוב לב וחפצים לסייע זה לזה. לעולם לא נרצה לומר מילים קשות, לנהוג בביקורתיות נוקבת או בעוקצנות פוגענית. במקום להפיץ רכילות מזיקה, אנו מתאמצים להשתמש בלשוננו כדי לסייע לאחרים (‏מש’ י”ב:18‏). כתוצאה מכך, משגשגת הקהילה מבחינה רוחנית.‏

טוב לב היא אכן תכונה המתבטאת במילים ובמעש. כאשר אנו מגלים טוב לב אנו משקפים את אישיותו החמימה והנדיבה של אלוהינו, יהוה (‏אפ’ ה’:1‏). בצורה זו אנו מחזקים את קהילותינו ומושכים אחרים לעבודת האל הטהורה. מי ייתן ונהיה תמיד ידועים כאנשים המגלים טוב לב!‏