הידעת?
איזה תפקיד מילאו סוכני הבית בימי המקרא?
בימי המקרא סוכן הבית ניהל את משק הבית, או את הנכס, של אדם אחר. המונח ”סוכן בית” ומקבילו היווני מתייחסים לעיתים למשגיח או מנהל משק הבית.
כאשר יוסף, בנו של יעקב, היה עבד במצרים, הוא הפך לסוכן הבית של אדונו. למעשה, אדונו המצרי ’עזב כל אשר לו ביד יוסף’ (בר׳ ל״ט:2–6). כאשר יוסף עצמו הפך בהמשך לשליט רב־עוצמה במצרים, הוא מינה סוכן בית שישגיח על ביתו (בר׳ מ״ד:4).
בימי ישוע בעלי האדמות התגוררו במקרים רבים בערים, הרחק מהחוות החקלאיות שלהם. לכן הם מינו סוכני בית שישגיחו על פעילויות היומיום של הפועלים העובדים באדמותיהם.
מי היה כשיר למשרת סוכן הבית? הסופר הרומי קוֹלוּמֶלַה בן המאה הראשונה לספירה אמר שעבד המתמנה למשגיח, או סוכן בית, צריך להיות ”מי שנבחן על־ידי ניסיון”. הוא ציין שיהיה זה אדם שבשל תכונותיו יפעיל את סמכותו ללא רשלנות וללא אכזריות. עוד הוסיף: ”יותר מכל דבר אחר יש לדרוש ממנו זאת: אל לו לחשוב שהוא יודע את שלא ידוע לו, ועליו תמיד להיות נכון ללמוד”.
דבר־אלוהים משתמש בדמות סוכן הבית לתיאור כמה מהפעילויות המתקיימות בקהילה המשיחית. לדוגמה, השליח פטרוס מעודד כל משיחי להשתמש ביכולות שהעניק לו אלוהים כדי ”לשרת את רעהו כסוכן בית טוב של חסד אלוהים” (פט״א ד׳:10).
ישוע עצמו השתמש בדוגמת סוכן הבית במשל המתועד בלוקס ט״ז:1–8. בנוסף, בנבואה על אות נוכחותו כמלך הבטיח ישוע לתלמידיו שהוא ימנה ’עבד נאמן ונבון’, או ’סוכן בית נאמן’. משימתו העיקרית של אותו סוכן בית תהיה לספק באופן קבוע מזון רוחני לתלמידיו של המשיח בעת הקץ (מתי כ״ד:45–47; לוקס י״ב:42). עד כמה אסירי תודה אנו להיות בין מי שמקבלים את הפרסומים מחזקי האמונה שסוכן הבית הנאמן מכין ומפיץ ברחבי העולם.