האם אתה יודע מה השעה?
כאשר אתה רוצה לדעת מה השעה, מה אתה עושה? אתה ודאי מציץ בשעון. אם חבר ישאל אותך מה השעה, מה תשיב לו? ישנן דרכים שונות לבטא זמן. מה הכוונה?
לשם המחשה, נאמר שחלפו שעה ו־30 דקות מצוהרי היום. אולי תשיב שהשעה 1:30. בהתחשב במקום מגוריך ובמנהגים המקומיים, ייתכן שתגיד שהשעה 13:30. צורה זו לביטוי הזמן מבוססת על מערכת של 24 שעות. ישנם גם מקומות שבהם ניתן לבטא את אותה שעה במילים ”30 דקות לשתיים”.
כאחד מקוראי המקרא, אולי תתהה כיצד ביטאו את הזמן אנשים בתקופת המקרא. לא הייתה רק דרך אחת לעשות כן. התנ”ך מתייחס ל”בוקר”, ”צוהריים” ו”ערב” (בר’ ח’:11; י”ט:27; מ”ג:16; מל”א י”ח:26). אולם מדי פעם מוזכרים זמנים מדויקים יותר.
בימי המקרא נהוג היה להציב שומרים, שהיו נחוצים במיוחד בשעות הלילה. מאות שנים לפני לידתו של ישוע חילקו בני ישראל את הלילה לשלושה פרקי זמן שנקראו אשמורות (תהל’ ס”ג:7). בשופטים ז’:19 מוזכרת ”האשמורת התיכונה”. בימיו של ישוע כבר אימצו היהודים את השיטה היוונית והרומית, אשר לפיה חולק הלילה לארבע אשמורות.
בספרי הבשורה מוזכרות האשמורות הללו מספר פעמים. לדוגמה, הייתה זו ”אשמורת הלילה הרביעית” כאשר הלך ישוע על פני המים לעבר הסירה שבה היו תלמידיו (מתי י”ד:25). באחד ממשליו אמר ישוע: ”אילו ידע בעל הבית באיזו אשמורת יבוא הגנב, היה נשאר ער ולא היה מניח לאיש לפרוץ לביתו” (מתי כ”ד:43).
ישוע התייחס לכל ארבע האשמורות כאשר אמר לתלמידיו: ”עמדו אפוא על המשמר – כי אינכם יודעים מתי יבוא בעל הבית, אם בערב או בחצות הלילה או בעלות השחר או מוקדם בבוקר” (מר’ י”ג:35; הערת שוליים). הראשונה מבין האשמורות הללו, ”ערב”, החלה בשקיעה ונמשכה עד סביבות תשע בערב. השנייה, אשמורת ”חצות הלילה”, התחילה בערך בתשע בערב ונמשכה עד חצות. האשמורת השלישית, ”עלות השחר”, או ”בעת קריאת התרנגול”, נמשכה מחצות עד בערך שלוש לפנות בוקר. ייתכן שבמהלך האשמורת הזאת קרא התרנגול בלילה שבו נעצר ישוע (מר’ י”ד:72). האשמורת הרביעית של הלילה, ”מוקדם בבוקר”, נמשכה משלוש לפנות בוקר בערך ועד הזריחה.
מכאן שאף־על־פי שמכשירי מדידת זמן הנהוגים בימינו לא היו זמינים לאנשים בימי המקרא, הייתה להם שיטה אשר לפיה ביטאו את שעות היום ושעות הלילה.
