כשהייתי ילדה אמי לימדה אותי להתפלל מדי ערב. היה לי ספר מקרא קטן שכלל רק את ספר תהלים, והמצאתי לחנים כדי שאוכל לשיר את המזמורים. אני זוכרת שקראתי בספר מסוים משפט שנחקק במוחי: ”יום יבוא ולא יהיה מחר”. המילים הללו גרמו לי להישאר ערה בלילות ולחשוב על העתיד. חשבתי לעצמי, ’לחיים חייבת להיות משמעות’. ’למה אני כאן?’ לא רציתי למות!‏

עם הזמן התעוררה בי סקרנות בנוגע לתורת הנסתר. ניסיתי לדבר עם המתים, הלכתי עם חברים מבית־הספר לבתי קברות וצפיתי אתם בסרטי אימה. חשבנו שזה מלהיב ומפחיד בו־זמנית.‏

כשהייתי בסך הכול בת עשר התחלתי למרוד. התחלתי לעשן ועד מהרה התמכרתי. לאחר מכן עברתי לעשן מריחואנה. בערך בגיל 11 התנסיתי באלכוהול. אף שלא אהבתי את הטעם של האלכוהול, נהניתי להשתכר. בנוסף, אהבתי מוזיקה וריקודים. הלכתי למסיבות ומועדוני לילה בכל הזדמנות שהייתה לי. הייתי מתגנבת החוצה בלילות ואז מתגנבת בחזרה ממש לפני הזריחה. הייתי עייפה ביום שלמחרת ולכן נהגתי להבריז מבית־הספר. וכשכן נכחתי בבית־הספר, נהגתי לשתות לעיתים קרובות אלכוהול בין השיעורים.‏

הציונים שקיבלתי בשנת הלימודים האחרונה שלי היו נמוכים מאוד. אמי התאכזבה ממני וכעסה עליי, בעיקר כיוון שלא ידעה עד כמה התנהגותי הייתה מרדנית. רבנו וברחתי מהבית. לזמן מה גרתי עם החבר שלי, טוני, שהיה רַסְטָפָרִי. הוא היה מעורב בפשעים קלים ובסחר בסמים ויצא לו שם של אדם אלים במיוחד. לא חלף זמן רב ונכנסתי להיריון, וכשהייתי רק בת 16 ילדתי את בננו.‏

עד מהרה למדתי מהמקרא משהו ששינה את חיי. מאז שהייתי ילדה פחדתי למות. וכעת גיליתי את מה שישוע לימד בנוגע לתחיית המתים! (‏יוחנן ה’:28, 29‏) בנוסף, למדתי שלאלוהים אכפת ממני אישית (‏פטרוס א’. ה’:7‏). התרגשתי במיוחד מהמילים המופיעות בירמיהו כ”ט:11‏, שם נאמר: ”’כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם’, נאום יהוה, ’מחשבות שלום, ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקווה’”. התחלתי להאמין שאוכל לחיות לנצח בגן עדן עלי אדמות (‏תהלים ל”ז:29‏).‏

עדי־יהוה גילו כלפיי אהבה אמיתית. כשנכחתי בפעם הראשונה באחת מאסיפותיהם האווירה הייתה חמימה וכולם היו מאוד ידידותיים! (‏יוחנן י”ג:34, 35‏) זה היה שונה מאוד מהיחס שזכיתי לו בכנסייה המקומית. עדי־יהוה קיבלו אותי בברכה למרות נסיבותיי. הם הקדישו לי מזמנם, דאגו לי, העניקו לי תשומת לב ועזרה מעשית. חשתי שאני חלק ממשפחה גדולה ואוהבת.‏

כשלמדתי את המקרא הבנתי שיהיה עליי לחולל שינויים בחיי כדי לחיות על־פי ערכי המוסר הגבוהים של אלוהים. לא היה לי קל להפסיק לעשן. במקביל גם הבנתי שמוזיקה מסוימת הגבירה בי את הרצון לעשן מריחואנה, ולכן שיניתי את המוזיקה שלה האזנתי. רציתי להישאר מפוכחת וחדלתי ללכת למסיבות ולמועדוני לילה, היכן שהייתי מתפתה להשתכר. בנוסף, חיפשתי חברים חדשים, חברים שהשפעתם הטובה תעזור לי לשמור על סגנון חיי החדש (‏משלי י”ג:20‏).‏

בינתיים, גם טוני החל ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה. כשהשיבו לו מתוך המקרא על שאלותיו גם הוא השתכנע שהוא לומד את האמת. טוני ערך שינויים גדולים מאוד בחייו: הוא התרחק מחבריו האלימים, הפסיק לבצע פשעים ולעשן מריחואנה. במטרה להשביע לגמרי את רצונו של יהוה שנינו ראינו את הצורך לשנות את הדרך הלא־מוסרית שבה ניהלנו את חיינו ולספק לבננו סביבה יציבה. נישאנו בשנת 1982.‏

אני זוכרת שחיפשתי מאמרים בכתבי העת המצפה ועורו!‏ * שהכילו סיפורים של אנשים שהצליחו לבצע את השינויים שאני רציתי לבצע. דוגמתם כל כך עודדה אותי! זה חיזק אותי להמשיך להתאמץ מאוד ולא לוותר. התפללתי ליהוה ללא הרף שלא יתייאש ממני. טוני ואני נטבלנו כעדי־יהוה ביולי 1982.‏

שמחתי שיכולתי לעזור לבננו ולבתנו להכיר את יהוה כפי שאני הכרתי אותו. כעת אני חשה שמחה דומה כשאני רואה שגם ילדיהם ממשיכים לגדול בידע על אלוהים.‏

אני כבר לא סובלת מנדודי שינה ולא מפחדת מהעתיד או מהמוות. כעת טוני ואני מקדישים את מלוא זמננו כדי לבקר מדי שבוע קהילות שונות של עדי־יהוה במטרה לעודד אותן. אנו מצטרפים לחברי הקהילה ויחד עוזרים לאחרים ללמוד שאם יאמינו במשיח גם הם יוכלו ליהנות מחיי נצח.‏