החיפוש אחר חיים ארוכים
”ראיתי את העניין אשר נתן אלוהים לבני האדם לענות בו. את הכול עשה יפה בעיתו. גם את העולם [מושג הנצח] נתן בליבם” (קהלת ג’:10, 11).
מילים קדומות אלה מפי המלך החכם שלמה מתארות בצורה מדויקת את רגשות האנשים בנוגע לחיים. לאורך מאות שנים בני האדם השתוקקו לחיים ארוכים יותר, אולי משום שהחיים קצרים והמוות בלתי נמנע. ההיסטוריה גדושה בסיפורים ובאגדות על חיפושו של האדם אחר הסוד לחיים ארוכים.
חשוב לדוגמה על המלך השוּמרי גִלגַמֶש. סופרו על חייו אגדות וסיפורים רבים. לפי אחד מהם, המוזכר ב”עלילות גילגמש”, הוא יצא למסע מסוכן כדי ללמוד כיצד להימלט מהמוות. אולם ניסיונותיו עלו בתוהו.
במאה הרביעית לפה”ס, אלכימאים בסין ניסו לרקוח שיקוי שיוכל להאריך את חיי האדם. הם המציאו תמיסה שהכילה תערובת של כספית ואַרְסֶן. על־פי הסברה, שיקוי זה הביא למותם של כמה מקיסרי סין. מאוחר יותר, באירופה של ימי הביניים, ניסו מספר אלכימאים להפוך את הזהב לקל לבליעה ולעיכול, מכיוון שהאמינו כי עמידותו בפני קורוזיה עשויה להאריך חיי אדם.
כיום, ישנם ביולוגים וגנטיקאים המנסים לפענח את תעלומת ההזדקנות. בדומה לחיפוש אחר ”סם החיים”, מחקריהם מראים כי התקווה לגבור על ההזדקנות והמוות עדיין מעסיקה את בני האדם. אך עד כה, אילו תוצאות הושגו?
”את העולם [מושג הנצח] נתן [אלוהים] בליבם” (קהלת ג’:10, 11)
החיפוש אחר גורמי ההזדקנות בימינו
מדענים החוקרים את תא האדם העלו יותר מ־300 תיאוריות המסבירות מדוע אנו מזדקנים ומתים. בשנים האחרונות, ביולוגים מולקולאריים הצליחו להנדס גנים וחלבונים כך שיאטו את תהליך ההזדקנות בחיות מעבדה ובתאי אדם. חידושים אלה הניעו מספר אנשים אמידים לממן מחקרים בנוגע לתעלומת המוות. לְמה הובילו מחקרים אלה?
השבת השעון הביולוגי לאחור. יש ביולוגים המאמינים שאחד הגורמים העיקריים להזדקנות טמון בטֶלוֹמֵרים — קצוות הכרומוזומים. הטלומרים מגינים על המידע הגנטי שבתאינו בשעה שאלו משכפלים את עצמם. אך בכל פעם שהתאים מתחלקים, הטלומרים מתקצרים. בסופו של דבר, התאים מפסיקים להתחלק ותהליך ההזדקנות מתחיל.
אליזבת בלקברן, כלת פרס נובל לשנת 2009, גילתה יחד עם הצוות שלה אנזים המעכב את התקצרות
הטלומרים, וכתוצאה מכך גם את הזדקנות התא. אולם דוח המחקר שפרסמו מכיר בכך שהטלומרים ”אינם מאריכים את החיים באורח פלא — הם אינם מאפשרים לנו לחיות מעבר לתוחלת החיים הידועה לנו כיום”.תכנות תאים מחדש הוא אמצעי נוסף להאטת ההזדקנות. כאשר תאינו מזדקנים ואינם מסוגלים עוד להשתכפל, הם עשויים לשלוח אותות מוטעים לתאי חיסון סמוכים — מה שגורם לדלקות, לכאבים כרוניים ולמחלות. לאחרונה, מדענים מצרפת הצליחו לתכנת מחדש תאים שנלקחו מקשישים, חלקם בני למעלה מ־100 שנה. פרופסור ז’אן מארק למטר, העומד בראש צוות המחקר, הצהיר שמחקרם הוכיח שניתן לבצע בתאים תהליך של ”הזדקנות לאחור”.
האם המדע יכול להאריך את חיינו?
לא כל המדענים מסכימים שטיפולי אנטי־אייג’ינג יכולים להאריך את חיי האדם הרבה יותר ממה שכבר ניתן להשיג כיום. אין ספק שתוחלת חיי האדם עלתה בהתמדה מאז המאה ה־19. אך זאת בעיקר בזכות שמירה על היגיינה טובה יותר, נקיטת אמצעים מוצלחים נגד מחלות מידבקות ושימוש בתרופות אנטיביוטיות ובחיסונים. לדעת מספר גנטיקאים, תוחלת חיי האדם הגיעה פחות או יותר לגבולה הטבעי.
לפני כ־3,500 שנה כתב משה: ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, ורָהְבָּם עמל ואוון [מלאים בצרות ובייסורים], כי גָז חיש [הם חולפים מהר] ונעופה” (תהלים צ’:10). למרות מאמצי האדם להאריך את תוחלת החיים, חיינו נשארים בדיוק כפי שתיאר אותם משה.
לעומת זאת, צבים מסוימים יכולים לחיות יותר מ־150 שנה, וישנם עצים כגון עץ הארז היכולים לחיות אלפי שנים. כאשר אנו משווים בין תוחלת חיינו לבין תוחלת חייהם של יצורים חיים אלה ואחרים, הדבר גורם לנו לתהות ’האם 70 או 80 שנה זה כל מה שיש לחיים להציע?’