הקושי
לרדת לשורש הבעיות
האם לדעתך האנושות מסוגלת לפתור את הבעיות הרבות שגוזלות מאיתנו את השלום ואת הביטחון ומאיימות על עתידנו? לשם כך, אנו זקוקים למזור יעיל שיטפל בגורמים השורשיים לבעיותינו, ולא רק בתסמינים.
לשם המחשה: מטופל ששמו תום חלה ולאחר מכן נפטר. מדוע הוא נפטר? ”כאשר הופיעו התסמינים הראשונים, אף אחד לא חשב לחפש את הגורם השורשי”, כתב הרופא בבית החולים שאליו הובהל תום זמן קצר לפני פטירתו. נראה שרופאיו הקודמים פשוט נתנו לו תרופות רק כדי שירגיש טוב יותר.
האם בני האדם נוקטים גישה דומה בנוגע לתחלואי העולם? למשל, במאמץ להילחם בפשיעה הממשלות מחוקקות חוקים, מתקינות מצלמות אבטחה ומגבירות את כוחות המשטרה. הצעדים הללו אומנם יעילים במידה מסוימת, אך הם אינם מטפלים בגורמים השורשיים. אחרי הכול, צורת התנהגות בדרך כלל משקפת גישות, אמונות ורצונות.
דניאל, המתגורר במדינה בעלת כלכלה כושלת בדרום אמריקה, אומר: ”פעם היו לנו חיים רגילים. לא פחדנו משוד מזויין. אבל עכשיו כבר אין ערים או כפרים שלווים. הכלכלה הכושלת חשפה את פרצופם האמיתי של אנשים רבים — תאווי בצע וחסרי כבוד לחיים או לרכושם של אחרים”.
אדם שלצורך העניין נקרא לו אליאס, ברח מסכסוך במזרח התיכון ומאוחר יותר למד את המקרא. הוא אומר: ”המשפחות והמערכת הפוליטית־דתית בעיר מולדתי עודדו גברים צעירים רבים להשתתף במלחמה ולהיחשב לגיבורים. לנמצאים בצידו השני של המתרס אמרו בדיוק את אותו דבר! כל זה גרם לי להבין עד כמה מאכזב לבטוח בשליטי אנוש”.
ספר חוכמה קדום מציין ובצדק:
-
”יצר לב האדם רע מנעוריו” (בראשית ח׳:21).
-
”עָקֹב [או בוגדני] הלב מכול ואנוש הוא. מי ידענו?” (ירמיהו י״ז:9).
-
”מן הלב נובעים מחשבות רשע, רציחות, ... מעשי זנות, גניבות, עדויות שקר” (מתי ט״ו:19).
האנושות עדיין אינה מסוגלת למצוא מרפא לתכונות הפוגעניות שמסתתרות בתוכנו. למעשה, נראה שתכונות אלה רק הולכות ומחריפות, כפי שהומחש במאמר הקודם (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5). וזאת על אף כמות המידע העצומה הזמינה כיום, שלא לציין את אפשרותנו חסרת התקדים לתקשר עם אחרים! אם כך, מדוע איננו יכולים להפוך את העולם למקום שָׁלֵו ובטוח? האם אנו דורשים מעצמנו דבר שהוא למעלה מיכולתנו? האם אנו מנסים לעשות את הבלתי אפשרי?
האם אנו מנסים לעשות את הבלתי אפשרי?
גם אם נצליח בדרך נס לרפא את תכונותיה הפוגעניות של האנושות, עדיין לא נצליח להפוך את העולם למקום שָׁלֵו ובטוח לכולם. מה הסיבה לכך? מגבלותינו כבני אדם.
ירמיהו י׳:23). לא נבראנו כדי לשלוט על עצמנו. למעשה, לא נבראנו לשלוט על בני אדם אחרים באותה מידה שלא נבראנו לחיות מתחת למים או בחלל החיצון!
האמת הפשוטה היא שהאדם אינו מסוגל לכוון ’את צעדיו’ (חשוב על כך: האם אנשים באופן כללי רוצים שאחרים יגידו להם איך לנהל את חייהם או על־פי אילו ערכי מוסר לחיות? האם אנשים רוצים שאחרים יכתיבו להם מה לחשוב על נושאים כגון הפלות, עונש מוות או חינוך ילדים? אלו הן רק חלק מהסוגיות שמפלגות בין אנשים. לכן, גם אם קשה לקבל זאת, מה שאומר המקרא אכן הגיוני. פשוט אין לנו היכולת והסמכות המוסרית לשלוט על אנשים אחרים. אם כן, היכן נוכל לפנות לקבלת עזרה?
התשובה ההגיונית ביותר היא לפנות לבוראנו. אחרי הכול, הוא זה שברא אותנו! ובניגוד למה שחלק עשויים לחשוב, הוא לא שכח אותנו. למעשה, הדאגה שהוא חש כלפינו נגלית באמצעות החוכמה שמצויה במקרא. כאשר אנו מבינים ספר ייחודי זה, אנו גם מבינים טוב יותר את עצמנו. בנוסף, מתחוור לנו מדוע ההיסטוריה האנושית כה עגומה. אנו יכולים להבין מדוע, כשם שכתב פילוסוף גרמני אחד, ”עמים וממשלות מעולם לא למדו דבר מן ההיסטוריה, או פעלו על יסוד העקרונות שהסיקו ממנה”.
חוכמת המקרא מגינה עלינו!
איש חכם אמר פעם ש”החוכמה נצדקת על־ידי כל ילדיה”, או תוצאותיה (לוקס ז׳:35). דוגמה לחוכמה זו ניתן למצוא בתהלים קמ״ו:3, שם כתוב: ”אל תבטחו בנדיבים [בנכבדים], בבן אדם שאין לו תשועה”. עצה מהימנה זו יכולה להגן עלינו מפני תקווֹת שווא וציפיות לא־מציאותיות. קנת’, המתגורר בעיר מוכת אלימות בצפון אמריקה, אומר: ”בזה אחר זה מבטיחים הפוליטיקאים לשפר את העניינים, אבל הם אינם מסוגלים לעשות זאת. כישלונותיהם מהווים תזכורת בלתי פוסקת לחוכמת המקרא”.
דניאל, שצוטט קודם לכן, כותב: ”מדי יום אני משוכנע יותר ויותר שבני האדם אינם מסוגלים לשלוט בצורה טובה. ... ביטחון בחשבון הבנק שלך או בקרן הפנסיה שלך אינו מהווה ערובה לפרישה טובה. ראיתי אנשים שחוו תסכול נוראי בעניין הזה”.
המקרא אינו רק מגן עלינו מפני ציפיות לא־מציאותיות, אלא הוא גם מעניק לנו תקווה, כשם שנראה בהמשך.