‏”‏עת לרפוא”‏

אילנה היתה ’‏כותל הדמעות’‏ של כולם;‏ היא הושיטה עזרה לכל מי שפנה אליה עם בעיה.‏ הופעתה היציבה וחסרת־הדופי,‏ לא נתנה ולו רמז קל שבקלים לצלקותיה הרגשיות החבויות,‏ עד שיום אחד החלה להיזכר.‏ ”‏הייתי בעבודה”‏,‏ מספרת אילנה,‏ ”‏והתחלתי לחוש כאבים ורגשי בושה עצומים.‏ בקושי עמדתי על רגלי!‏ סבלתי ימים ארוכים.‏ אז חלף במוחי זכרון אבי החורג שהתעלל בי מינית — בעצם אנס אותי.‏ וזאת יותר מפעם אחת”‏.‏

‏”‏עת לרפוא”‏.‏ ‏(‏קהלת ג׳:‏3‏)‏ לגבי נפגעות רבות של הטרדה מינית בילדוּת — כמו אילנה — הופעת זכרונות שהודחקו זה מכבר,‏ מהווה חלק חשוב מתהליך הריפוי.‏

אך,‏ כיצד ניתן לשכוח פגיעה כה חמורה כמו תקיפה מינית?‏ יש לזכור עד כמה חסרת־אונים עלולה להיות ילדה,‏ לנוכח נסיונות־ההתקרבות של אב או של מבוגר חזק אחר.‏ אין היא יכולה לנוס על נפשה.‏ אין היא מעזה לצעוק.‏ ואין היא מעזה לספר זאת — לאיש!‏ עם זאת,‏ יתכן שתצטרך לעמוד בפניו מדי יום ביומו כאילו דבר לא אירע.‏ העמדת־פנים מעין זו קשה דייה למבוגר;‏ על אחת  כמה וכמה קשה היא לילדה.‏ הנפגעת מנצלת,‏ איפוא,‏ את הדמיון העצום שבהם ניחנו ילדים ונמלטת מבחינה נפשית!‏ היא מדמיינת כאילו המעשה מעולם לא אירע,‏ מוחָה אותו מזכרונה או מקהה את חושיה לגביו.‏

למען האמת,‏ כולנו מנסים,‏ מדי פעם,‏ להתעלם מדברים שאין ברצוננו לראות או לשמוע.‏ (‏השווה ירמיהו ה׳:‏21‏.‏)‏ אך,‏ קרבנות של הטרדה מינית מנצלים יכולת זו כאמצעי־הישרדות.‏ יש מהן שסיפרו:‏ ”‏דמיינתי שזה קורה למישהי אחרת,‏ ושאני רק צופה בכך”‏.‏ ”‏העמדתי פנים שאני ישנה”‏.‏ ”‏פתרתי בעל־פה את בעיות המתמטיקה שלי”‏.‏ — Strong at the Broken Places (‏חוזק במקומות השבורים)‏,‏ מאת לינדה סאנפורד.‏

אין פלא,‏ איפוא,‏ שהספר Surviving Child Sexual Abuse (‏לחיות אחרי התעללות מינית בילדוּת)‏ טוען:‏ ”‏מעריכים שעד 50 אחוז מאלה שסבלו מהתעללות מינית בילדוּת אינם מודעים לה”‏.‏ עם זאת,‏ יש הזוכרים את ההתעללות עצמה,‏ אך מדחיקים את הרגשות הקשורים בה — את הכאב,‏ הזעם,‏ הבושה.‏

הדחקה — מאבק שכלי מתיש

האין זה עדיף,‏ איפוא,‏ שהדברים יישארו מודחקים — שהקרבנות פשוט ישכחו מהם?‏ יש שיבחרו בפירוש לעשות כן.‏ אחרים פשוט אינם יכולים.‏ זאת,‏ כשם שנאמר באיוב ט׳:‏27,‏ 28‏:‏ ”‏אם אָמרִי אשכחה שיחי,‏ אעזבה

פני ואבליגה,‏ יָגורתי כל עצבותָי,‏”‏ כלומר,‏ אם אומר להסיח את דעתי ממכאובי,‏ ייסורי מפחידים אותי ואינם מניחים לי לשכוח.‏ הדחקת זכרונות מחרידים מהווה מאמץ מתיש,‏ משחק אכזרי של ’‏משיכת חבל’‏,‏ שאף עלולות להיות לו השלכות חמורות על הבריאות.‏

על־פי־רוב,‏ ככל שהנפגעת מתבגרת,‏ טרדות החיים מחלישות את יכולתה להדחיק את העבר.‏ ניחוח בושם,‏ פנים מוכרות,‏ קול מחריד,‏ ואפילו בדיקה אצל רופא או רופא־שיניים עלולים לעורר פרץ זכרונות ורגשות מפחידים.‏ * האם לא מוטב שתתאמץ עוד יותר לשכוח?‏ בנקודה זו נשים רבות מוצאות הקלה בנסותן לזכור!‏ אשה בשם נעמי אומרת:‏ ’‏ברגע שהזכרונות עולים על־פני השטח,‏ הם מאבדים מכוחם.‏ מכאיב ומסוכן יותר להדחיקם מאשר להיפטר מהם’‏.‏

חשיבותה של ההכרה בעובדות

מדוע זה קורה?‏ ראשית,‏ כיון שהזכרונות  מאפשרים לנפגעת להתייסר על מה שאירע.‏ הכאב והצער מהווים תגובה טבעית לחבלה נפשית;‏ הם עוזרים לנו להותיר מאורעות מצערים מאחור.‏ (‏קהלת ג׳:‏4;‏ ז׳:‏1–3‏)‏ אך,‏ אשה שהוטרדה מינית בילדותה,‏ אוּלצה לדכא את צערה,‏ להכחיש את החוויה המזעזעת,‏ להחניק את כאבה.‏ הדחקה מעין זו עלולה לגרום למה שרופאים מכנים בשם ’‏הפרעות דְחָק שלאחר־טראומה’‏ — מצב של חוסר־תחושה,‏ העדר־רגשות טבעיים.‏ — השווה תהלים קמ״ג:‏3,‏ 4‏.‏

בשעה שהזכרונות מתחילים לעלות,‏ עשויה בעצם הנפגעת לפרוק את מטען הרגשות שלה.‏ יש נפגעות שאף נסוגות זמנית לתקופת הילדות.‏ ”‏כאשר ההבזק־לאחור הוא בשיאו”‏,‏ נזכרת גילה,‏ ”‏אני חשה לעתים תופעות פיסיות.‏ לעתים הזכרונות כה מעיקים,‏ שאני מרגישה שדעתי נטרפת עלי”‏.‏ כעס שהודחק מאז תקופת הילדוּת,‏ עשוי עתה להתפרץ החוצה.‏ ”‏הזכרונות גורמים לי לשקוע בדיכאון ולהתמלא זעם”‏,‏ אומרת שולה.‏ אך,‏ בנסיבות יוצאות־דופן אלה הכעס הוא במקומו.‏ אַת כואבת את העבר,‏ מבטאה כעס עצור צודק!‏ יש לך הצדקה לשנוא את המעשים הנפשעים שבוצעו נגדך.‏ — תהלים צ״ז:‏10‏.‏

אחת הקרבנות אומרת:‏ ”‏כאשר עלה בידי לזכור את הדברים במלואם,‏ חשתי הקלה עצומה.‏ .‏.‏.‏ עתה לפחות ידעתי עם מה אני מתמודדת.‏ אף־על־פי שהזיכרון היה קשה,‏ זה בכל זאת החזיר לי קטע מחיי שהפך למחריד,‏ משום שהיה בלתי־ידוע ואפוף־מסתורין”‏.‏ — הזכות להיות תמים.‏

זכירת הדברים עשויה גם לסייע לנפגעת לרדת לשורש בעיותיה.‏ ”‏תמיד ידעתי שמקננים בי שנאה־עצמית וכעס עצומים,‏ אך לא ידעתי מדוע”‏,‏ אומרת נפגעת של גילוי־עריות.‏ הזיכרון עוזר לנפגעות רבות להבין שמה שאירע לא היה באשמתן,‏ שהן היו בעצם קרבן.‏

כמובן,‏ לא כל הנפגעות זוכרות את המעשה בצורה כה דרמאטית וחיה.‏ ומרבית היועצים מסכימים שאין הכרח לזכור כל פרט כדי לרפא את הפצעים.‏ עצם ההודאה בכך שהמעשה בוצע,‏ יכולה להוות צעד גדול קדימה לקראת ההבראה.‏

לזכות בתמיכה

אם נפלת קרבן להטרדה מינית בילדוּתך,‏ אל תנסי להתמודד עם הזכרונות החוזרים לבד.‏ תני פורקן לרגשותייך,‏ דברי עליהם.‏ (‏השווה איוב י׳:‏1;‏ ל״ב:‏20‏.‏)‏ נפגעות השרויות בדיכאון עמוק,‏ עשויות להחליט להיוועץ ברופא מוסמך,‏ ביועץ,‏ או במומחה לבריאות־הנפש.‏ בכל מקרה,‏ ידיד מהימן,‏ בן־זוג לנישואין,‏ בני־משפחה,‏ או זקן־קהילה,‏ אשר יטו אוזן קשבת תוך הזדהות ויחס־כבוד,‏ יכולים גם הם להגיש תמיכה רבת־ערך.‏ ”‏את העזרה הרבה ביותר העניקה לי ידידתי סיגל”‏,‏ אומרת רחל.‏ ”‏היא איפשרה לי לדבר שוב ושוב על זיכרון מסוים.‏ היא מרשה לי להרגיש בתוצאות הרגשיות.‏ היא מקשיבה ומגיבה בהבנה”‏.‏

האֵמון הוא עסק מסוכן,‏ ואפשר שתרגישי שאינך ראויה לקבל עזרה מאדם זה או אחר — או תתביישי לדבר על כך.‏ אך,‏ כפי שנאמר,‏ ”‏אח לצרה יוולד”‏,‏ וידיד־אמת יושיט בחפץ־לב עזרה אם תרשי לו (‏או לה)‏ לעשות כן.‏ (‏משלי י״ז:‏17‏)‏ אך,‏ היי בררנית לגבי איש־סודך.‏ לימדי לשפוך את מרי־לבך בהדרגה.‏ אם הידיד יוכיח עצמו כאדם בעל רגש־הזדהות וכשומר־סוד,‏ רק אז נסי לחשוף בפניו טפח נוסף מרגשותייך.‏

כמו־כן,‏ יהא זה למועיל לשמור על בריאותך הגופנית.‏ הקפידי על מנוחה מספקת.‏ התעמלי במידה מתונה.‏ שימרי על תזונה נכונה.‏ אם אפשר,‏ נהלי אורח־חיים פשוט יותר.‏ אל תתני מעצור לדמעותייך.‏ הכאב עשוי להיראות נצחי,‏ אך עם הזמן הוא ידעך.‏ זכרי:‏ חָיִית עם ההטרדה המינית כילדה חסרת־אונים — ושָרדת!‏ כבוגרת,‏ יש לך  משאבים וכוחות נפשיים שלא היו לך אז.‏ לכן,‏ התייצבי מול הזכרונות הקשים,‏ והניחי להם.‏ שאבי כוח מאלהים.‏ מחבר־התהלים אמר:‏ ”‏ברוב שרעפַּי [‏כלומר,‏ דאגותי]‏ בקרבי,‏ תנחומיך ישעשעו נפשי”‏.‏ — תהלים צ״ד:‏19‏.‏

להיפטר מרגשות האשמה והבושה

שימת קץ לרגשות־האשמה היא משימה חשובה נוספת בדרך להבראה.‏ ”‏אפילו עתה קשה לי לחשוב שהייתי נקייה מאשמה”‏,‏ אומרת נפגעת בשם רבקה.‏ ”‏אני תוהה מדוע לא עצרתי בעדו!‏”‏

אך,‏ זיכרי שאנשים מן הסוג הזה מפעילים את אמצעי־הכפייה האכזריים ביותר:‏ סמכות (‏’‏אני אביך!‏’‏)‏,‏ איומים (‏’‏אהרוג אותך אם תספרי!‏’‏)‏ שימוש בכוח והטלת רגשות־אשמה (‏’‏אם תספרי,‏ אבא יילך לכלא!‏’‏)‏.‏ בניגוד לכך,‏ יש המשתמשים בשיכנוע עדין,‏ במתנות ובטובות־הנאה.‏ אחרים מציגים בעורמה את הפעילות המינית כמשחק,‏ או כחיבה אבהית.‏ ”‏הוא אמר שזה מה שאנשים עושים כשהם אוהבים זה את זה”‏,‏ נזכרת נפגעת אחת.‏ כיצד יכולה ילדה קטנה להתנגד לסחטנות רגשית ולהונאה?‏ (‏השווה אפסיים ד׳:‏14‏.‏)‏ אכן,‏ הפוגע מנצל בקור־רוח את העובדה שילדים הם חסרי־אונים,‏ פגיעים,‏ ”‏תמימים.‏.‏.‏ בכל הנוגע למעשים רעים”‏.‏ — קורינתים א׳.‏ י״ד:‏20‏,‏ הדרך.‏

לכן,‏ יתכן שתצטרכי להזכיר לעצמך עד כמה פגיעה וחסרת־אונים היית בילדותך.‏ נסי לבלות זמן במחיצת ילדים,‏ או להתבונן בתמונות־ילדות שלך.‏ ידידים מבינים יכולים אף הם לסייע,‏ בכך שיזכירו לך תכופות שהמעשה לא אירע באשמתך.‏

בכל זאת,‏ אשה אחת אומרת:‏ ”‏אני נתקפת בחילה כל אימת שאני נזכרת ברגשות שאבי עורר בי”‏.‏ יש נפגעות (‏58 אחוזים לפי אחד הסקרים)‏ הזוכרות שהמעשה גירה אותן מבחינה מינית.‏ ניתן להבין,‏ איפוא,‏ שהדבר גורם להן רגשי־בושה.‏ אך,‏ הספר לחיות אחרי התעללות מינית בילדוּת מזכיר לנו,‏ ש”‏ריגוש פיסי מיני איננו אלא תגובה אוטומטית של הגוף למגע או לגירוי מסוים”‏,‏ וכי לילדה ”‏אין כל שליטה על ריגוש זה”‏.‏ לכן,‏ מלוא האחריות למתרחש מוטלת על הפוגע.‏ זאת לא היתה אשמתך!‏

כמו־כן,‏ התנחמי בידיעה שאלהים רואה אותך כ’‏נקיית כפיים’‏ בנושא זה.‏ (‏תהלים כ״ד:‏4‏)‏ עם הזמן,‏ כל דחף להתנהגות הרסנית עשוי לפחות,‏ ותוכלי ללמוד להוקיר את גופך.‏ — השווה אפסיים ה׳:‏29‏.‏

להתפייס עם ההורים

זו עשויה להיות אחת המשימות הקשות ביותר בתהליך השיקום.‏ יש הממשיכות לזעום,‏ להתמלא הזיות על נקם — או לחוש אשמה.‏ נפגעת אחת אמרה:‏ ”‏אני מדוכאת כיון שאני חושבת שיהוה מצפה שאסלח לאיש שהתעלל בי,‏ ופשוט איני מסוגלת”‏.‏ מאידך גיסא,‏ את אולי חיה בפחד חולני מפני האיש.‏ או יתכן שאת חשה עוינות כלפי אמך,‏ אם העלימה עין מן המעשה,‏ הכחישה זאת  או הגיבה בכעס כשהעניין נחשף.‏ ”‏אמי אמרה לי שאצטרך לגלות התחשבות באבי”‏,‏ נזכרת אשה אחת במרירות.‏

אין זה אלא טבעי לחוש כעס,‏ אם התעללו בך מינית.‏ אך,‏ קשרי המשפחה עשויים להיות חזקים,‏ וייתכן שלא תרצי לנתק כל מגע עם הורייך.‏ אפשר שאפילו תרצי לשקול את האפשרות להתפייס עימם.‏ אך,‏ הרבה יהיה תלוי בנסיבות.‏ לעתים יש לנפגעות נטייה למחול להוריהן באופן מוחלט — לא להצדיק את המעשה,‏ אלא לסרב להיות אכולות התמרמרות,‏ או לחיות בצל הפחד.‏ יש המניחות לנושא,‏ בהעדיפן להימנע מעימות רגשי,‏ ומסתפקות ’‏באמירת הדברים בלבבן’‏.‏ — תהלים ד׳:‏5‏.‏

לעומת זאת,‏ יתכן שאת חשה שניתן יהיה ליישר את ההדורים על־ידי שתשטחי בפני הורייך את הבעיה — פנים אל פנים,‏ בטלפון,‏ או במכתב.‏ (‏השווה משלי כ״ה:‏9‏.‏)‏ אם אמנם כן,‏ הבטיחי שהשתקמת דייך — או לפחות שאת חשה תמיכה מספקת — לעמוד בפני סערת הרגשות העלולה לפרוץ כתוצאה מכך.‏ מאחר שלא ניתן יהיה להשיג הרבה על־ידי צעקות,‏ נסי להיות תקיפה אך רגועה.‏ ‏(‏משלי כ״ט:‏11‏)‏ יתכן שתפתחי בכך שתדברי (‏א)‏ על מה שאירע,‏ (‏ב)‏ כיצד השפיע עלייך הדבר,‏ ו־(‏ג)‏ מה שאת מצפה מהם עכשיו (‏כגון התנצלות,‏ תשלום עבור טיפול רפואי,‏ או שינוי בהתנהגות.‏)‏ מכל מקום,‏ על־ידי שתשפכי את מרי־לבך,‏ יעזור לך הדבר לפחות להיפטר מכל רגש ישן־נושן של חוסר־אונים.‏ מה גם שזה עשוי לסלול את הדרך ליחסים חדשים בינך לבין הורייך.‏

למשל,‏ אביך עשוי להודות במעשה ולהביע חרטה עמוקה.‏ אפשר,‏ כמו־כן,‏ שעשה מאמצים כנים להשתנות,‏ אולי בכך שביקש עזרה להיגמל מהתמכרות לאלכוהול,‏ או על־ידי לימוד המקרא.‏ יתכן שגם אמך תבקש את מחילתך על שלא הגנה עלייך.‏ לעתים התוצאה היא התפייסות מלאה.‏ אך,‏ אל תתפלאי אם עדיין יהיו לך רגשות מעורבים כלפי הורייך,‏ ותעדיפי שלא למהר לקשור עימם יחסים הדוקים.‏ אך,‏ יתכן שיעלה בידך לפחות לחדש את יחסי־המשפחה במידה סבירה.‏

מאידך גיסא,‏ העימות עלול לגרור אחריו מטר של הכחשות וניבולי־פה מצד הפוגע ובני־משפחה אחרים.‏ וגרוע מזה,‏ את עלולה לגלות שהאיש עדיין מהווה איום לגבייך.‏ אם כן,‏ יהא זה לא־הולם לסלוח לו,‏ ובלתי־אפשרי לשמור על קשרים הדוקים עימו.‏ — השווה תהלים קל״ט:‏21‏.‏

בין כך ובין כך,‏ אפשר שתחלוף תקופה ארוכה בטרם ישכך כאבך.‏ יתכן שתצטרכי להזכיר לעצמך שוב ושוב שהמשפט הסופי נתון בידי אלהים.‏ (‏ישעיהו ל״ה:‏4;‏ נחום א׳:‏2,‏ 3‏)‏ אם תשוחחי על הדבר עם מאזין אוהד,‏ או אפילו תבטאי את רגשותייך בכתב,‏ עשוי הדבר לסייע לך לפרוק את זעמך.‏ עם חלוף הזמן,‏ רגשותייך הפגועים לא ישתלטו עוד על מחשבותייך.‏ — השווה תהלים קי״ט:‏133‏.‏

הבראה רוחנית

המצע קצר מכדי לדון בכל ההיבטים הרגשיים,‏ ההתנהגותיים והרוחניים הכרוכים בכך.‏ די אם נאמר שביכולתך לעשות רבות כדי להקל על תהליך ההשתקמות,‏ בכך ש’‏תשני את דרך־מחשבתך’‏ בעזרת כתבי־הקודש.‏ (‏רומיים י״ב:‏2‏,‏ הדרך‏)‏ ’‏הֵחלצי קדימה אל מה שלפנייך’‏,‏ במלאותך את חייך בהירהורים ובפעילות רוחניים.‏ — פיליפים ג׳:‏13;‏ ד׳:‏8,‏ 9‏.‏

למשל,‏ נפגעות רבות מוצאות נחמה רבה בקריאת ספר תהלים.‏ תועלת רבה אפילו עוד יותר נובעת מיישום עקרונות המקרא בקפידה.‏ עם הזמן,‏ ניתן יהיה גם להרפות את המתח בחיי־הנישואין.‏ (‏אפסיים ה׳:‏21–23‏)‏ ניתן יהיה לשים קץ להתנהגות הרסנית.‏ (‏ישעיהו א׳:‏16–18‏)‏ אפשר יהיה לגבור על רגשות מזיקים בנוגע למין.‏ (‏משלי ה׳:‏15–20‏)‏ כן תוכלי ללמוד להשיג איזון ביחסים עם בני־אדם ולהציב לעצמך גבולות מוסריים איתנים.‏ — פיליפים ב׳:‏4;‏ תסלוניקים א׳.‏ ד׳:‏11‏.‏

אל תטעי:‏ כדי להבריא,‏ יש הכרח בהחלטה נחושה ובמאמץ כביר!‏ אך,‏ הכתוב בתהלים קכ״ו:‏5 מבטיחנו:‏ ”‏הזורעים בדמעה,‏ ברינה יקצורו”‏.‏ כמו־כן,‏ זיכרי שיהוה,‏ אל האמת,‏ מעוניין בטובתך.‏ ”‏קרוב יהוה לנשברי־לב,‏ ואת דכאי־רוח יושיע”‏.‏ (‏תהלים ל״ד:‏19‏)‏ נפגעת אחת אומרת:‏ ”‏כשסוף־סוף הבנתי שיהוה מודע לכל רגשותי ושאיכפת לו — שאיכפת לו באמת ‏— רק אז חשתי שלווה פנימית”‏.‏

יהוה,‏ אלהינו האוהב,‏ מציע לנו יותר מאשר שלוות־נפש.‏ הוא מבטיח עולם חדש של צדק,‏ בו ימחה כל זכר לכאבי־הילדוּת.‏ (‏ישעיהו כ״ה:‏8;‏ ס״ה:‏17‏)‏ תקווה זו יכולה לחזקך ולסעוד את רוחך בדרך להחלמה מלאה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 16]‏

דרכים להשתקם

◻ לזכור את ההתעללות המינית ולהכיר בעובדה

◻ לכאוב על המעשה

◻ לשפוך את מרי־לבך באזני אדם אוהד ותומך

◻ להתגבר על רגשות אשמה ובושה

◻ ליישר את ההדורים עם ההורים

◻ ליישם עקרונות מקראיים כדי לגבור על התנהגות הרסנית כלשהי

◻ לתקן גישה שלילית בנושא המין

◻ להציב גבולות אישיים ומוסריים בריאים

◻ לטפח קשר קרוב עם אלהים ועם חברים־לאמונה

‏[‏תיבה בעמוד 17]‏

לתת פורקן לעבר

בדרך־כלל,‏ הזכרונות צפים ועולים במהלך תקופה של שבועות,‏ חודשים,‏ או שנים,‏ כשכל זיכרון גורר עימו משבר זמני.‏ הספר הזכות להיות תמים מציין,‏ שלעתים ”‏את עלולה להרגיש שאת חוזרת לסורך.‏ אך,‏ בעצם אין זה כך.‏ את מתקדמת.‏ לאמיתו של דבר,‏ את צוברת את הכוח הדרוש להתמודד עם רגשות ומוּדעויות עמוקים וכואבים יותר”‏.‏ מסיבה טובה,‏ תהליך ההשתקמות עשוי להפוך זמנית לדאגה המשתלטת על כל ענייניך.‏ — משלי י״ח:‏14‏.‏

יש נפגעות המוצאות למועיל לקרוא או לשמוע התבטאויות של נפגעות אחרות.‏ התבוננות בתמונות משפחתיות ובדברים שראוי לזכרם,‏ ביקור במקומות הקשורים בילדות ושיחה עם ידידים ובני־משפחה אוהדים,‏ עלולים גם הם לעורר זכרונות.‏ מועיל במיוחד להעלות את הדברים על הכתב.‏ יש נפגעות המתעדות ביומן אישי את כל מה שזכור להן מן החבלה הנפשית שעברו.‏ אחרות שופכות את מרי־לבן במכתב לאיש שהתעלל בהן — מכתב שאינו נשלח ליעדו ‏— דבר המעורר תדירות זכרונות נוספים.‏ התפילה מהווה גם היא אמצעי יעיל ביותר להשתקם.‏ בדומה למחבר־התהלים,‏ את יכולה להתפלל:‏ ”‏חקרֵני אל ודע לבבי,‏ בחנני ודע שרעפָּי.‏ וראה אם דרך עוצב בי,‏ ונחֵני בדרך עולם”‏.‏ — תהלים קל״ט:‏23,‏ 24‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

התמודדות עם העבר וראיית התמונה בשלימותה,‏ יכולות להוות צעד גדול קדימה לקראת ההבראה