שינוי בגישה לגבי הזיקנה
שינוי בגישה לגבי הזיקנה
באיזה גיל אתה כבר זקן? התשובה תלויה כנראה במשיב. בני הנוער ימהרו לסווג כל אדם מעל גיל 25 כזקן.
מאידך, זמרי אופרה אינם מגיעים לשיא הקריירה שלהם, אלא בשנות חייהם המאוחרות. כתבה בעיתון האוסטרלי דה סאן הרלד מציינת בעניין הטיפוס בסולם הדרגות בתאגיד או בחברה, ש”במציאות של ימינו, אם לא הגעת למשרה בכירה עד גיל 40, לעולם גם לא תגיע”.
הדעות הרווחות
אומרים שקשישים מועדים לתאונות, שקשה להם ללמוד ושבריאותם מידרדרת במהירות. האם זה הוגן להחזיק בדעות אלה? ובכן, לפי הנתונים הסטטיסטיים שבידי ארגון הבריאות העולמי, באירופה כולה ”באחת מכל שלוש תאונות דרכים קטלניות, ההרוגים הם מתחת לגיל 25”. זאת ועוד, ההידרדרות המהירה ביותר במצב הגופני מתרחשת בין שנות ה־30 וה־40 לחיי האדם, ואין כל עדות לכך שיכולתו השכלית של אדם בריא מידרדרת עם הגיל.
ומה לגבי הדעה כי אנשים מבוגרים יותר בהכרח חולים? ”מיתוס נפוץ הוא שזיקנה ומחלה הן מילים נרדפות”, נאמר במדיקל ז׳ורנל אוֹף אוסטרליה. אך המציאות היא שמבוגרים רבים נהנים מבריאות כללית טובה יחסית ואינם מחשיבים עצמם לזקנים. יש שחשים כמדינאי האמריקני ברנרד ברוך שאמר: ”לגבי זִקנה היא תמיד חמש־עשרה שנים מעל גילי”.
אם כן, מדוע הקשישים בדרך כלל מופלים לרעה ולעתים אף נופלים קורבן לדעות קדומות בוטות? התשובה נעוצה במידה רבה בגישה הרווחת לגבי זיקנה.
הגישה לגבי הזיקנה
”האמריקנים שיכורים מן הנעורים, והם עיוותו באמצעי התקשורת את דמותם של הקשישים”, טוען מקס פרנקל בניו יורק טיימס מגזין. ”אנשי מקצוע ותיקים פשוט נעלמו מאמצעי התקשורת”, הוא אומר בצער. זה עשוי להסביר פרדוקס מודרני, בו הבחין אונסק”ו קורייר: ”מעולם... לא עשתה החברה כה רבות למען חבריה הקשישים. הם זוכים להגנה כלכלית וחברתית, אך התדמית שלהם בחברה שלילית ביותר”.
אפילו ענף הרפואה אינו מחוסן מפני דעות קדומות אלה. לפי מדיקל ז׳ורנל אוף אוסטרליה, ”רופאים רבים, והציבור ככלל, גורסים כי מעל גיל 65 מאוחר מדי להיעזר ברפואה מונעת. ... מגישה שלילית זו... משתמע שמחקרים חשובים רבים הם מחוץ לתחום עבור הקשישים”.
אותו כתב עת מציין: ”גישה שלילית כלפי הקשישים והדבקת התווית של ’גריאטרים’ עלולה לשמש עילה למתן טיפול רפואי סוג ב׳. הרבה בעיות תפקוד נפוצות ופשוטות
לטיפול, כגון ירידה בטיב הראייה והשמיעה, אינן זוכות לטיפול או נחשבות לשלב טבעי של ההזדקנות. ... כדי להנהיג טיפול מנע יעיל, חיוני לשנות את הגישה כלפי קשישים”.”אולי הגיע הזמן לתקן, לפחות במדינות המפותחות, את ההגדרה המסורתית של הזיקנה והכרוך בה”, ממליץ כתב העת הרפואי הבריטי דה לנסט. מדוע זה חשוב? כתב העת מסביר: ”הגדרה שונה עשויה לפזר את הפסימיות, הגורל המר והתחזיות האיומות אשר לעתים קרובות מדי מלבות את הדעות הקדומות לגבי ’הגל המתעצם’ של קשישים המקבלים ’נתחים גדולים מדי’ מתקציבי הבריאות הדלים”.
עלייה במספר הקשישים
האמת היא שהעלייה במספר הקשישים כבר קיימת — ומספרם אינו רק עולה אלא אף מרקיע שחקים. ”בעולם כולו מספר האנשים בני 65 ויותר יגדל פי ארבעה מ־1955 עד 2025, ואילו שיעור הקשישים באוכלוסייה כולה יוכפל”, מדווח אונסק”ו קורייר.
מספר הקשישים בהודו כבר גדול מכלל אוכלוסיית צרפת. ואומרים שבארצות הברית,
76 מיליון הילדים שנולדו ב’בייבי בּוּם’ — ב־18 השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה — יפרשו לגמלאות עד אמצע המאה ה־21. בעוד מגמה זו של אוכלוסייה ההולכת ומזדקנת בעולם כולו מדאיגה כלכלנים ועובדי בריאות רבים, היא גם גורמת לנו לשקול מחדש חלק מן הדעות המגובשות בנושא הזיקנה.שכתוב המחזה
יש המשווים את החיים למחזה בן שלוש מערכות. התרגשות נעורים והשכלה מככבים במערכה הראשונה. האחריות המשפחתית של גידול ילדים והלחצים הבלתי פוסקים בעבודה מאפיינים את המערכה השנייה. ובמערכה השלישית, מעודדים את השחקנים לפרוש ממרכז הבמה לכיסא מרוחק מאור הזרקורים ולחכות ברוח נכאים שהמסך יֵרד בסוף המחזה.
אבל מסיבות שונות, וביניהן הקידמה המדהימה שהושגה ברפואה ובהיגיינה במאה ה־20, פרק הזמן ש”השחקנים” יושבים מאחורי הקלעים ב”מערכה השלישית” התארך עד 25 שנה.
רבים כבר אינם מסתפקים בפרישה לחיי בטלה. המספר ההולך וגדל של קשישים פעילים מתחילים לתבוע לשכתב את המחזה.תרומה עצומה
התפישה הרווחת שרוב הקשישים תלויים באחרים פשוט אינה נכונה. הניו יורק טיימס מגזין מדווח כי בארצות־הברית, ”רוב הקשישים הם עצמאים, צרכנים בני המעמד הבינוני ובעלי הון רב יותר מזוגות צעירים... והסוציולוגים מבחינים בצמיחת קבוצה חזקה של... קשישים אמידים”. פיליפ קוטלר, פרופסור לשיווק באוניברסיטת נורטווסטרן בארצות־הברית, מעיר בעניין. ”המשווקים”, הוא אומר, ”יזהו בקרוב יעד דמוגרפי רווחי זה של צרכנים אמידים בני 55 ומעלה”.
התרומה של קשישים פעילים אלה אינה מסתכמת בתרומה כלכלית. סנדיי טלגרף של סידני מציין כי באוסטרליה ”הסבתות מבצעות כיום מחצית מן העבודה הלא־רשמית הקשורה בטיפול בילד, כאשר לצד יותר משליש הנשים העובדות יש סבתא המטפלת בילדים כשהאם בעבודה”.
יש מקומות, כגון העיר טרוּאה שבצרפת, שבהם מעיין החוכמה של הקשישים נחשב למשאב יקר. מעיין חוכמה זה מנוצל, כאשר הקשישים משמשים כמורים אחרי שעות הלימודים, ומלמדים את הילדים מיומנויות כגון נגרות, זגגות, סתתות, בנייה ושרברבות. בנוסף להוראה, מספר הולך וגדל של קשישים נרשמים בעצמם לבתי־ספר כדי לרכוש מיומנויות שונות.
לדברי אונסק”ו קורייר מינואר 1999, ”האגודה הבינלאומית לאוניברסיטאות הגיל השלישי שמרכזה בפאריז”, מציינת ש”בעולם כולו יש יותר מ־700,1 אוניברסיטאות לאזרחים ותיקים”. כתב העת מדווח לגבי אוניברסיטאות אלה כי ”המבנה ושיטות הניהול שלהן אומנם שונים בתכלית מארץ לארץ, אך המשותף בין האוניברסיטאות לקשישים הוא הרצון להגדיל את מעורבותם של הקשישים בתרבות ובחיי החברה”. ביפן, דיווח אחד המוסדות הללו על 500,2 תלמידים!
”התרומה הכוללת של המבוגרים הללו למשפחתם ולקהילה עצומה, אף כי קשה לאמוד אותה מאחר שרובה אינה כרוכה בתשלום”, אומר אלכסנדר קאלַש, ראש צוות בתוכנית לחקר ההזדקנות והבריאות של ארגון הבריאות העולמי. לדבריו, ”מדינות... חייבות להתייחס אל אוכלוסיית הקשישים שבקרבן לא כאל בעיה אלא כפתרון פוטנציאלי לבעיות”.
ההנאה שאנו יכולים לשאוב משנותינו המאוחרות מושפעת בוודאי מן התפישות והדעות הקדומות של הזולת, אך היא גם תלויה במידה רבה בגישה שלנו לחיים. מה תוכל לעשות כדי להיות פעיל שכלית וגופנית כאחד, גם אם גופך מזדקן? עיין נא במסגרת שבעמודים 24 ו־25, ושים לב מהו הסוד, לדברי כמה מבוגרים, להישאר פעילים וליהנות מן החיים.
השתדל להיות פעיל
תוכל להבחין שהמכנה המשותף לכל אותם קשישים פעילים הוא שמירה על סדר יום יצרני ובעל תוכן — אם בעבודה חילונית ואם בפעילות התנדבותית. הם גם מתעמלים דרך קבע, מתעניינים אישית באנשים בני כל הגילים וממלאים את צורכיהם הרוחניים הבסיסיים. תוכל להבחין שהסוד הזה לחיים פעילים ומאושרים מועיל לצעירים כמבוגרים.
כעת האמת הכואבת היא שבשעה שאתה קורא מאמר זה, גם אתה מתבגר ומזדקן (קהלת י״ב:1). יהא זה נבון אפוא אם תשית לבך לדברי הסיכום שהופיעו בביטאון ארגון הבריאות העולמי: ”כשם שבריאות מאפשרת לאדם להיות פעיל, כך פעילות מגדילה את הסיכויים לשמור על בריאות טובה”.
[תיבה/תמונות בעמודים 24, 25]
הם פעילים ונהנים מהחיים
◼ דרום אפריקה: פיט ונצל, בן 77, מתנדב במלוא זמנו:
”אני מודע לחשיבות הרבה שבלעסוק בפעילות גופנית קבועה. בשנים האחרונות אני מטפל בגינה הקטנה שלי. אחרי פעילות מאומצת זו אני מרגיש כמו אדם חדש. כדי להספיק כמה שיותר אני משתדל לזכור את העיקרון: ’הססנות גוזלת זמן; והשותפה הגדולה ביותר שלה היא התמהמהות”.
[תמונה]
”אני מודע לחשיבות הרבה שבלעסוק בפעילות גופנית קבועה” (פיט)
◼ יפן: יושיהרו שיאוזקי, בן 73, עובד כיועץ נדל”ן:
”אני סובל מלומבגו, מלחץ דם גבוה וממחלת מֶנְייֶר. אני רוכב על אופניים מהבית למשרד ארבעה ימים בשבוע, כשהמרחק הלוך וחזור הוא 12 קילומטר. הפעילות הגופנית הזאת מתאימה לי, משום שהיא אינה יוצרת לחץ על הגב ועם זאת היא מחזקת את שרירי הרגליים. אני עושה מאמץ לשמור על יחסי שלום עם הזולת ועם שכניי. אני משתדל שלא לחפש את המגרעות והטעויות של אחרים. נוכחתי לדעת שאנשים מגיבים טוב יותר לדברי עידוד מאשר לביקורת”.
[תמונה]
”אני משתדל שלא לחפש את המגרעות והטעויות של אחרים” (יושיהרו)
◼ צרפת: ליאון שלוני, בת 84, מבשרת במלוא זמנה:
”כשפרשתי בשנת 1982, היה לי קשה כי אהבתי את העבודה שלי כספרית. לא היו לי שום מחויבויות, ולכן החלטתי לשרת כחלוצה, כפי שנקראים עדי־יהוה שמבשרים במלוא זמנם. בזכות שיעורי המקרא הרבים שאני מנהלת עם אנשים מעוניינים, השכל שלי לא מתנוון. אין לי רכב, ולכן אני מרבה ללכת. וזה שומר על בריאותי”.
[תמונה]
”בזכות שיעורי־המקרא הרבים שאני מנהלת השכל שלי לא מתנוון” (ליאון)
◼ ברזיל: פרנסיסקוּ לפסטינה, בן 78, מתנדב במלוא זמנו:
”אני לא נוהג להיפגע כשמעליבים אותי או מתעלמים ממני. אני יוצא מכלל הנחה שאותו אדם נתון ללחצים וסובל מבעיות. לכולנו יש ימים שבהם אנחנו לא כל כך חברותיים. אני משתדל לא לנטור טינה ולזכור שאנשים גם צריכים לסבול אותי. הגישה הזאת עזרה לי לרכוש ידידים אמיתיים רבים”.
[תמונה]
”אני משתדל לא לנטור טינה” (פרנסיסקוּ)
◼ אוסטרליה: דון מקלין, בן 77, עדיין עובד 40 שעות שבועיות:
”ארבע שנים אחרי ניתוח מעקפים בלב, הבריאות שלי עדיין מצוינת. לא ראיתי בניתוח הזה פרק בחיים שיגביל אותי לצמיתות. אני ממשיך לטייל ברגל מדי יום, ואני עושה את זה כבר שנים. כשהייתי צעיר וראיתי אחרים מזדקנים בטרם עת, גמרתי אומר שאני לא אניח לעצמי לפתח את הגישה הזאת. אני מאוד נהנה להכיר אנשים ולפתוח איתם בשיחה. אם החיים שלנו כוללים גם מימד רוחני, אז נחווה את מה שמתואר בתהלים ק״ג:5: ’[יהוה] המשביע בטוב עֶדְיֵךְ [חייך]; תתחדֵש כנשר נְעוּרָיְכִי’”.
[תמונה]
”אל תזדקן בטרם עת” (דון)
◼ יפן: צ׳יוקו צ׳ונן, בת 68, מבשרת במלוא זמנה:
”הסוד לשמירה על בריאות טובה הוא הימנעות מלחץ גובר ומעייפות יתר. אני משתדלת שלא לדאוג יותר מדי, ושמתי לב שטוב לשנות מדי פעם את הקצב. לאחרונה התחלתי ללמוד חשבונייה כדי לתרגל את האצבעות ואת המוח. אני חושבת שטוב להתחיל דברים חדשים”.
[תמונה]
”אני חושבת שטוב להתחיל דברים חדשים” (צ׳יוקו)
◼ צרפת: ז׳וזף קֵרדוודוֹ, בן 73, מתנדב במלוא זמנו:
”כדי להזדקן בחן חשוב להישאר פעילים כמה שניתן. עבודה מניבה סיפוק, ועליך להקפיד על תזונתך ולשנות אותה אם יש צורך. אני סבור שכאשר לחייך יש תכלית, אתה אדם שונה. לדעתי רוחניות חשובה מאוד, ובעזרתה אפשר לשמור על בריאות טובה. לפני שהייתי עד־יהוה, הייתי טיפוס מאוד הססני ופסימי. ידיעת האמת המקראית היא כוח רב־עוצמה שנוסך באדם תעצומות נפש ועוזר לו להתמודד עם מצבים שונים”.
[תמונה]
”רוחניות חשובה מאוד” (ז׳וזף)