אם התאכזבת מהדתות הממוסדות או אם אתה סבור שהן אינן רלוונטיות, אתה לא היחיד. למעשה, מספר האנשים הבוחרים שלא להשתייך לדתות ממוסדות הולך וגדל.‏

יש שנטשו את הדתות הממוסדות כיוון שהם סבורים שהן קרקע פורייה לצביעות ולאי־סובלנות. אחרים חשים כי זה מסובך מדי לעבוד את אלוהים במסגרת מאורגנת. ויש החושבים שדת מאורגנת היא לא יותר מאשר ”מתווך” מיותר בין אלוהים לבין עובדיו. מה המקרא באמת מלמד בנושא?‏

המקרא מתאר בבירור את האופן שבו עבדו את אלוהים משרתיו מימי קדם כגון אברהם, יצחק ויעקב. למשל, אלוהים אמר: ”ידעתיו [את אברהם] למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט” (‏בראשית י”ח:19‏). אברהם היה ידיד אלוהים והיו לו יחסים אישיים עם הבורא. אבל הוא גם עבד את אלוהים ביחד עם בני ביתו. בדומה לו, ראשי בתי אב קדומים אחרים שהיו ידידי אלוהים עבדו אותו במסגרת קבוצתית, בדרך כלל ביחד עם משפחתם הקרובה והמורחבת וכן גם עם משרתיהם.‏

עם הזמן הורה אלוהים לבני ישראל, ומאוחר יותר למשיחיים בני המאה הראשונה לספירה, להתאסף יחדיו כדי לעבוד אותו (‏ויקרא כ”ג:2,‏ 4;‏ עברים י’:24, 25‏). התכנסויות מאורגנות אלו לשם עבודת אלוהים כללו שירה, קריאה מתוך כתבי־הקודש ותפילה בציבור (‏נחמיה ח’:1–8;‏ קולוסים ג’:16‏). כתבי־הקודש גם קבעו שקבוצת גברים כשירים צריכה להנחות את הקהילה בכל הקשור לעבודת אלוהים (‏טימותיאוס א’. ג’:1–10‏).‏

בהתבסס על דוגמאות מקראיות אלו, הגיוני להסיק שגם כיום מצפה אלוהים ממי שרוצים ליהנות מקרבתו לעבוד אותו במסגרת מאורגנת. כמו כן, עבודת אלוהים במסגרת קהילתית טומנת בחובה יתרונות.‏

למשל, כתבי־הקודש משווים את עובדי האל האמיתיים למי שהולכים בדרך צרה; ובמקרה אחר לרצים במירוץ (‏מתי ז’:14;‏ קורינתים א’. ט’:24–27‏). כאשר אדם רץ ריצה ארוכה בתנאי שטח קשים, הוא עלול להתעייף בקלות ובסופו של דבר לפרוש מהמירוץ. אולם לעיתים רץ הזוכה לעידוד מצד אחרים יכול לדחוף את עצמו מעבר לגבולות כוחו. בדומה לכך, אדם רוחני הזוכה לעידוד מצד עובדי אל אחרים יכול לשמור על יחסיו עם אלוהים גם בשעת קושי.‏

מסיבה זו אומר המקרא בעברים י’:24, 25‏: ”הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים, ואל נזנח את  התכנסויותינו”. למעשה, כתבי־הקודש מציינים שעובדי האל האמיתיים יעבדו את אלוהים כאחים ואחיות המאוחדים כגוף אחד.‏

המקרא מתאר גוף זה — הקהילה — כגוף המאוחד בקשרי אהבה ושלום. למשל, הכתוב באפסים ד’:2, 3 קורא לעובדי האל האמיתיים לנהוג ’במלוא שפלות רוח וענווה ובאורך רוח; לסבול איש את רעהו באהבה ולהשתדל בכל מאודם לשמור על אחדות הרוח בקשר של שלום, הקשר המאחד’. כיצד תוכל להיענות לקריאה זו אם אתה עובד את אלוהים בצורה עצמאית ובמנותק מעובדי אל אחרים?‏

אלוהים אינו רוצה שעובדיו האמיתיים יהיו אנשים רוחניים אינדיבידואליים שקיים ביניהם קשר רופף, אלא שהם יהיו חלק מקהילת מאמינים מלוכדת. המקרא מורה לעובדי אלוהים לדבר פה אחד, להימנע מפילוגים ולהיות ”מאוחדים לגמרי באותה דעה ובאותו קו חשיבה” (‏קורינתים א’. א’:10‏). למילים אלו לא הייתה כל משמעות אילו אלוהים היה רוצה שאנשים יעבדו אותו באופן עצמאי בנפרד מאחרים.‏

ברור אפוא שהמקרא מצביע על כך שאלוהים רוצה שיעבדו אותו במסגרת מאורגנת. והדת המאורגנת שכתבי־הקודש מצביעים עליה, זו המקובלת בעיני אלוהים, יכולה להעניק לך את העזרה הדרושה לך כדי לספק את הצורך הרוחני שלך (‏מתי ה’:3‏).‏

זה נכון שדתות ממוסדות רבות כיום אשמות בצביעות ובמעשי אכזריות רבים לאינספור. אך אין זה אומר שעליך לדחות כל דת מאורגנת. חייבת להיות דת הפועלת בצורה מאורגנת כדי לגלות אהבה לכל אדם — דת המאורגנת להוראת ערכי המוסר של אלוהים. דת כזו יכולה לעזור לך לבנות אמונה אמיתית. במקרא תוכל למצוא את המידע הנחוץ שיעזור לך לזהות את הדת המאורגנת הרצויה בעיני אלוהים.‏