האם אתה חייב להאמין בזה?‏

התלמיד בן ה־12 התקשה להבין את עקרונות האלגברה.‏ המורה הציג בפני הכיתה תרגיל אלגברי שנראה פשוט.‏

‏”‏x=y וכל אחד מהערכים שווה 1”‏,‏ התחיל המורה.‏

‏’‏עד כאן הכל בסדר’‏,‏ חשב לעצמו התלמיד.‏

אחרי ארבע שורות של חישוב הגיוני לכאורה,‏ הגיע המורה לתוצאה מדהימה:‏ ”‏אם כן,‏ 1=2!‏”‏

‏”‏הוכיחו שזה לא נכון”‏,‏ קרא המורה תיגר על תלמידיו המבולבלים.‏

בידע המוגבל שלו באלגברה לא ידע התלמיד הצעיר כיצד להוכיח שזו שגיאה.‏ כל צעד בחישוב נראה מדויק לגמרי.‏ האם עליו אפוא להאמין במסקנה המוזרה הזו?‏ הרי המורה שלו הרבה יותר בקי ממנו במתמטיקה.‏ ודאי שלא!‏ ’‏אני לא חייב להוכיח שזה לא נכון’‏,‏ אמר לעצמו.‏ ’‏השכל הישר אומר לי שזה לא־הגיוני’‏ (‏משלי י״ד:‏15,‏ 18‏)‏.‏ הוא ידע שלא המורה ולא אף אחד מחבריו לכיתה יחליפו שני דולרים בדולר אחד!‏

עם הזמן הבין התלמיד את הטעות בחישוב.‏ בכל אופן,‏ ניסיון זה לימד אותו לקח חשוב.‏ גם במקרה שאדם בעל ידע מקיף ביותר מציג טענה מנוסחת היטב שלמראית עין בלתי ניתנת לערעור,‏ אין בן שיחו חייב להאמין במסקנה טיפשית רק משום שלעת עתה אין ביכולתו להפריכה.‏ התלמיד יישם עיקרון מעשי מאוד המופיע במקרא ביוחנן א׳.‏ ד׳:‏1 — לא למהר להאמין לכל דבר שאתה שומע גם אם נדמה כי אומרו הוא בר סמכא.‏

עם זאת,‏ אין משמע הדבר שעליך לדבוק בעקשנות בדעות שגיבשת לעצמך מראש.‏ תהא זו טעות להתעלם ממידע שעשוי לתקן השקפות מוטעות.‏ אך אל ’‏תמהר לאבד את עשתונותיך’‏ לנוכח לחצים מצד מישהו המציג את עצמו כבעל ידע רב או כבעל סמכות (‏תסלוניקים ב׳.‏ ב׳:‏2‏)‏.‏ המורה,‏ כמובן,‏ היתל בתלמידים.‏ אלא שלא הכל פועלים בתום לב.‏ יש אשר מפיצים ’‏תרמיות כדי להטעות’‏ (‏אפסים ד׳:‏14;‏ טימותיאוס ב׳.‏ ב׳:‏14,‏ 23,‏ 24‏)‏.‏

האם המומחים תמיד צודקים?‏

מומחים בכל תחום ובלא קשר למידת בקיאותם עשויים להחזיק בהשקפות מנוגדות ובדעות משתנות.‏ תן דעתך,‏ למשל,‏ לוויכוח המתמשך במדע הרפואה סביב נושא בסיסי מאוד:‏ גורמי מחלות.‏ ”‏המשקל היחסי של הטבע לעומת הסביבה כגורם מחלות ניצב במוקדו של ויכוח סוער בין המדענים”‏,‏ כותב פרופסור לרפואה באוניברסיטת הרוורד.‏ מי ששייכים למחנה שנקרא המחנה הדטרמיניסטי גורסים בכל תוקף כי הגנים ממלאים תפקיד חשוב ברגישות למחלות שונות.‏ אחרים,‏ לעומת זאת,‏ טוענים כי הסביבה וסגנון החיים הם הגורמים העיקריים למחלות.‏ שני הצדדים ממהרים להציג מחקרים ונתונים סטטיסטיים לחיזוק עמדתם.‏ ולמרות זאת,‏ הוויכוח נמשך.‏

הוגי דעות מפורסמים ביותר,‏ אשר דעותיהם נחשבו בשעתם לנכונים מעל לכל ספק,‏ נמצאו שוב ושוב טועים.‏ הפילוסוף ברטרנד ראסל תיאר את אריסטו כ”‏איש בעל ההשפעה הגדולה ביותר מכל הפילוסופים”‏.‏  אולם,‏ ראסל ציין גם כי תורות רבות של אריסטו היו ”‏מוטעות בתכלית”‏.‏ הוא כתב:‏ ”‏כל קִדמה שחלה בעת החדשה במדע,‏ בתורת ההיגיון או בפילוסופיה נעשתה מול התנגדות מצד חסידי אריסטו”‏ (‏תולדות הפילוסופיה המערבית‏)‏.‏

‏”‏מה שבכזב מכונה ’‏דעת’‏”‏

סביר להניח שהמשיחיים הקדומים נתקלו ברבים מחסידי הפילוסופים הגדולים היווניים,‏ כדוגמת סוקראטס,‏ אפלטון ואריסטו.‏ המשכילים דאז החשיבו עצמם לחכמים יותר מרוב המשיחיים.‏ מעטים מקרב תלמידי ישוע נחשבו ל”‏חכמים מבחינת העולם הזה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏26‏)‏.‏ לאמיתו של דבר,‏ מי שהתחנכו על ברכי הפילוסופיות של אותם ימים סברו שאמונתם של המשיחיים אינה אלא ”‏סִכלות”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏23,‏ 24‏)‏.‏

אילו היית בין אותם משיחיים קדומים,‏ האם היית מתרשם מן הדיבורים המחוכמים של אנשי האליטה האינטלקטואלית ונפעם מחוכמתם?‏ (‏קולוסים ב׳:‏4‏)‏ לדברי השליח פאולוס,‏ לא היתה לך שום סיבה לעשות כן.‏ הוא הזכיר למשיחיים ש”‏חוכמת חכמים ובינת נבונים”‏ הן איוולת בעיני יהוה (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏19‏)‏.‏ ”‏איה החכם?‏ איה הבקי בתורה?‏ איה המתפלמס של העולם הזה?‏”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏20‏)‏ למרות חריפותם השכלית לא מצאו החכמים,‏ הבקיאים בתורה והמתפלמסים של ימי פאולוס מענה אמיתי לבעיות האנושות.‏

המשיחיים למדו אפוא לסור ממה שהוגדר בפי השליח פאולוס כ”‏טענות ופִרכות של מה שבכזב מכונה ’‏דעת’‏”‏ (‏טימותיאוס א׳.‏ ו׳:‏20‏)‏.‏ פאולוס אומר שדעת זו היא ”‏כזב”‏,‏ משום שחסר לה גורם מסוים רב חשיבות — נקודת ייחוס מטעם אלוהים שעל־פיה ניתן לעמוד על טיבה (‏איוב כ״ב:‏12;‏ משלי א׳:‏7‏)‏.‏ בהיעדר נקודת ייחוס זו,‏ ובהתחשב בעיוורון שהמיט רב המתעים,‏ הלא הוא השטן,‏ על מחזיקי דעת זו,‏ לעולם לא יוכלו הם למצוא את האמת (‏קורינתים א׳.‏ ב׳:‏6–8,‏ 14;‏ ג׳:‏18–20;‏ קורינתים ב׳.‏ ד׳:‏4;‏ י״א:‏14;‏ ההתגלות י״ב:‏9‏)‏.‏

המקרא — מדריך שנכתב בהשראה

המשיחיים הקדומים מעולם לא פקפקו בכך שיהוה גילה את רצונו,‏ מטרותיו ועקרונותיו בכתבי־הקודש (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ אמונה זו הגנה עליהם לבל ’‏יולכו שולל בפילוסופיה ובתעתועי הבל,‏ על־פי מסורות של בני אדם’‏ (‏קולוסים ב׳:‏8‏)‏.‏ הוא הדין כיום.‏ בניגוד לדעות אנוש מבלבלות וסותרות,‏ דבר־אלוהים שנכתב בהשראת הרוח הוא בסיס מוצק שעליו אנו בונים את עיקרי אמונתנו (‏יוחנן י״ז:‏17;‏ תסלוניקים א׳.‏ ב׳:‏13;‏ פטרוס ב׳.‏ א׳:‏21‏)‏.‏ בלעדיו אנו נותרים במצב בלתי אפשרי — ניסיון לבנות דבר יציב על החולות הנודדים של התורות והפילוסופיות שהגה האדם (‏מתי ז׳:‏24–27‏)‏.‏

‏’‏רגע אחד’‏,‏ אולי יאמר מישהו.‏ ’‏האין זה נכון שעובדות מדעיות מוכיחות שיש במקרא טעויות ושבגללן אין הוא מהימן יותר מפילוסופיות אנוש המשתנות חדשים לבקרים?‏’‏ ברטרנד ראסל טען,‏ למשל,‏ כי ”‏קופרינוקוס,‏ קפלר וגלילאו נאבקו באריסטו ובמקרא לביסוס הדעה שהארץ אינה מרכז היקום”‏.‏ (‏ההדגשה שלנו.‏)‏ האין זה נכון,‏ למשל,‏ שחסידי מדע הבריאה מתעקשים שהמקרא מלמד שכדור־הארץ נברא בשבע יממות בנות 24 שעות,‏ כשכל העובדות מורות כי גילו של כדור־הארץ הוא מיליארדי שנים?‏

לאמיתו של דבר,‏ המקרא אינו מציין שהארץ היא מרכז היקום.‏ זו היתה תורתם של ראשי הנצרות שבעצמם לא דבקו בדבר־אלוהים.‏ סיפור הבריאה שבבראשית  אינו שולל את האפשרות שגיל כדור־הארץ הוא מיליארדי שנים ואינו מגביל כל יום מימי הבריאה ל־24 שעות בלבד (‏בראשית א׳:‏1,‏ 5,‏ 8,‏ 13,‏ 19,‏ 23,‏ 31;‏ ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ מחקר הוגן במקרא מלמד שאומנם אין הוא ספר ללימוד מדע,‏ אך הוא רחוק מלהיות ”‏סכלות”‏.‏ מסקנה זו עולה בקנה אחד עם המדע המוכח.‏ a

‏”‏כוח ההיגיון”‏

רבים מתלמידי ישוע היו גברים ונשים פשוטים ולא משכילים במיוחד.‏ למרות זאת,‏ אלוהים חנן אותם בנכס יקר.‏ כולם,‏ ללא הבדלי רקע,‏ ניחנו בהיגיון ובכושר חשיבה.‏ השליח פאולוס עודד את אחיו לאמונה להפיק את מלוא התועלת מ”‏כוח ההיגיון”‏ שלהם ו’‏להבחין מהו רצון אלוהים,‏ מה הטוב והרצוי והמושלם בעיניו’‏ (‏רומים י״ב:‏1,‏ 2‏,‏ ע״ח‏)‏.‏

בעזרת ”‏כוח ההיגיון”‏ שנתן להם אלוהים ראו המשיחיים הקדומים בבירור שכל פילוסופיה או תורה שאינן עולות בקנה אחד עם דברו הגלוי של אלוהים אינן אלא הבל הבלים.‏ החכמים בימיהם ’‏עיכבו את האמת’‏ והתעלמו מן ההוכחות לכך שיש אלוהים.‏ ”‏הם התיימרו להיות חכמים,‏ אך נהיו לכסילים”‏,‏ כתב השליח פאולוס.‏ הואיל ודחו את האמת לגבי אלוהים ומטרותיו,‏ ”‏נתפסו למחשבת הבל ונטמטם לבם האווילי”‏ (‏רומים א׳:‏18–22;‏ ירמיהו ח׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏

הטוענים להיות חכמים מסיקים מסקנות שונות כגון ”‏אין אלוהים”‏,‏ ”‏המקרא אינו ספר מהימן”‏ או ”‏איננו חיים ב’‏אחרית הימים’‏”‏.‏ דעות אלו הן סכלות בעיני אלוהים כמו המסקנה כי 1=2 (‏קורינתים א׳.‏ ג׳:‏19‏)‏.‏ חרף כל התארים שייחסו לעצמם אנשי סמכות,‏ אינך חייב לקבל את מסקנותיהם אם הן סותרות את אלוהים,‏ מתעלמות מדברו ומתנגשות עם השכל הישר.‏ בסופו של דבר,‏ הדרך החכמה היא שבכל עת ”‏צריך שיוכר כי האלוהים נאמן וכל אדם כוזב”‏ (‏רומים ג׳:‏4‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמוד 31]‏

בניגוד לדעות האנוש המשתנות חדשים לבקרים,‏ המקרא מהווה בסיס מוצק לאמונה

‏[‏שלמי תודה]‏

שמאל,‏ אפיקורוס:‏ התמונה באדיבות The British Museum; אמצע,‏ אפלטון:‏ National Archaeological Museum, Athens, Greece; ימין,‏ סוקרטס:‏ Roma, Musei Capitolini