דיווחים ממבשרי המלכות

יהוה מספק למשרתיו מקום מנוחה

מקום מנוחה מוצל במסלול הררי הוא מראה משובב נפש עבור מטייל המטפס על ההר.‏ הכינוי למקומות מנוחה כאלו בנפאל הוא צ׳אוטרה.‏ הצ׳אוטרות ממוקמות בחלקן סמוך לעצי פִיקוּס בֶּנְגַלִי שופעי עלים,‏ שבצִלם יושבים ונחים.‏ הקמת צ׳אוטרה הוא מעשה של טוב לב,‏ ורוב גומלי החסד נותרים בעילום שם.‏

חוויות מנפאל מראות כיצד יהוה אלוהים מעניק שמחה וריענון רוחני ל”‏מטיילים”‏ תשושים רבים בעולם של ימינו (‏תהלים כ״ג:‏2‏)‏.‏

‏• לִיל קומארי היא תושבת העיר היפה פּוֹקהרה,‏ הנשקפת אל נוף מרהיב של הרי ההימלאיה המושלגים.‏ בשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה לא ראתה לִיל כל תקווה לעתיד.‏ כשביקרה אצלה עֵדת־יהוה,‏ התרגשה לִיל עד עמקי נשמתה מן התקווה המקראית הנפלאה וביקשה מייד להתחיל ללמוד את המקרא.‏

לִיל אומנם נהנתה מן השיעורים,‏ אך לא היה לה קל להמשיך מפאת התנגדות קשה מצד משפחתה.‏ למרות זאת,‏ היא לא אמרה נואש.‏ היא פקדה את אסיפות הקהילה דרך קבע ויישמה את מה שלמדה,‏ בייחוד בנושא כניעת הנשים לבעליהן.‏ כתוצאה מכך,‏ הגיעו בעלה ואמהּ למסקנה ששיעורי־המקרא שמקבלת לִיל הם לתועלת המשפחה כולה.‏

בעלה ומספר קרובי משפחה נוספים לומדים כיום את דבר־אלוהים.‏ בכינוס שנערך לאחרונה בפּוֹקהרה,‏ נכחה לִיל עם עוד 15 מקרובי משפחתה.‏ היא מספרת:‏ ”‏ביתי הפך למקום מנוחה מפני שמשפחתי מאוחדת כיום בעבודת אלוהים האמיתית,‏ ומצאתי שלוות נפש אמיתית”‏.‏

‏• הגם שאפליה על רקע הבדלי הקַסְטוֹת [‏מעמד חברתי]‏ אסורה בנפאל,‏ עדיין נודעת לה השפעה רבה על אורח החיים של תושביה.‏ רבים אפוא מתעניינים במה שאומר המקרא בנושא השוויון ואי־משוא פנים.‏ הידיעה ש”‏אלוהים איננו נושא פנים”‏ שינתה במידה רבה את חייהם של סורייה מאיה ובני משפחתה (‏מעשי השליחים י׳:‏34‏)‏.‏

סורייה מאיה התייסרה בלבה מן האפליה הלא־​צודקת על רקע הבדלי הקסטות ומן המסורות והמנהגים המכבידים.‏ בתור אשה דתית אדוקה,‏ פנתה אל אליליה לעזרה,‏ אבל תפילותיה לא נענו.‏ יום אחד,‏ בעודה זועקת לעזרה,‏ פנתה אליה נכדתה בת השש,‏ בביטה שמה,‏ ושאלה אותה:‏ ”‏למה את מבקשת עזרה מאלילים שלא יכולים לעשות כלום?‏”‏

התברר שאמהּ של בביטה מקבלת שיעורי־מקרא מאחת מעדי־יהוה.‏ בביטה הזמינה בהתלהבות את סבתהּ לאסיפה.‏ בהגיעה לאסיפה נדהמה סורייה מאיה לראות אנשים מבני קסטות שונות נהנים איש מחברת רעהו ללא דעות קדומות.‏ היא מייד ביקשה ללמוד את המקרא.‏ בעקבות לימודיה החרימו אותה השכנים,‏ אך לא נפלה רוחה.‏ גם יכולתה המוגבלת בקריאה ובכתיבה לא עצרה בעדה מלהתקדם מבחינה רוחנית.‏

חלפו שמונה שנים,‏ ושישה מבני משפחתה,‏ כולל בעלה ושלושה מילדיה,‏ נעשו עדי־יהוה.‏ כיום היא משרתת כחלוצה רגילה,‏ כלומר מבשרת בשירות מלא,‏ ועוזרת בשמחה לאחרים לפרוק מעליהם את המעמסות הכבדות ולנוח במקום המנוחה האמיתי שרק יהוה יכול לספק.‏