איזו משמעות נושאת עבורך סעודת האדון?
איזו משמעות נושאת עבורך סעודת האדון?
”מי שאוכל מהלחם הזה או שותה מכוס האדון שלא כראוי, יהיה אשם לגבי גוף האדון ודמו” (קורינתים א׳. י״א:27).
1. מהו המאורע החשוב ביותר המתוכנן לשנת 2003, ומתי התקיים לראשונה?
המאורע החשוב ביותר המתוכנן לשנת 2003 יתקיים ב־16 באפריל לאחר שקיעת החמה. עדי־יהוה יתאספו לציין את ערב הזיכרון למותו של ישוע המשיח. כפי שכבר הוזכר במאמר הקודם, ישוע כונן טקס זיכרון זה, המכונה גם סעודת האדון, אחרי שחגג ביחד עם תלמידיו את הפסח בי”ד בניסן 33 לספירה. הסמלים של ערב הזיכרון — מצה ויין אדום — מסמלים את גופו של המשיח, הנטול כל חטא, ואת דמו השפוך. זהו הקורבן היחיד שמסוגל לפדות את בני האדם מן החטא והמוות שירשו (רומים ה׳:12; ו׳:23).
2. אילו דברי אזהרה כתובים בקורינתים א׳. י״א:27?
2 הנוטלים מן הסמלים בערב הזיכרון חייבים לעשות כן באופן ראוי. השליח פאולוס הבהיר זאת כאשר כתב למשיחיים בקורינתוס הקדומה, ומדבריו ניכר שאותם משיחיים לא קיימו את סעודת האדון בצורה ראויה ומכובדת (קורינתים א׳. י״א:20–22). הוא כתב: ”מי שאוכל מהלחם הזה או שותה מכוס האדון שלא כראוי, יהיה אשם לגבי גוף האדון ודמו” (קורינתים א׳. י״א:27). מהי משמעות מילים אלו?
היו שהשתתפו בערב הזיכרון שלא כראוי
3. כיצד התנהגו משיחיים רבים מקורינתוס בעת שקיימו את סעודת האדון?
3 רבים מן המשיחיים שבקורינתוס השתתפו בערב הזיכרון שלא כראוי. היו ביניהם פילוגים, ולפחות פעם אחת קרה שכמה הביאו איתם את ארוחתם ואכלו לפני האסיפה או במהלכה, ולרוב הפריזו באכילה ובשתייה. הם לא היו עירניים שכלית או רוחנית. בזאת נעשו ’אשמים לגבי גוף האדון ודמו’. אלה שלא אכלו קורינתים א׳. י״א:27–34).
ארוחת ערב היו רעבים ולא מרוכזים. כן, רבים השתתפו בסעודת האדון באופן שהעיד על זלזול ועל חוסר מודעות מלאה לרצינות המעמד. אין פלא אפוא שהם הרשיעו עצמם בדין (4, 5. מדוע חיוני שמי שנוהגים ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון יעשו חשבון נפש?
4 מדי שנה, בהתקרב המועד לקיום ערב הזיכרון, מן הראוי שכל הנוטלים מן הסמלים יעשו חשבון נפש. כדי ליטול חלק בסעודה משותפת זו כראוי, מן ההכרח שיהיו במצב רוחני בריא. מי שמגלה חוסר כבוד ואפילו זלזול כלפי קורבנו של ישוע, נתון בסכנת ’הִיכרתות מעמו של אלוהים’, בדיוק כפי שהיה קורה לאחד מבני ישראל אילו אכל מזבח השלמים והיה טמא (ויקרא ז׳:20; עברים י׳:28–31).
5 פאולוס השווה את ערב הזיכרון לסעודה המשותפת מזבח השלמים בעם ישראל הקדום. הוא דיבר על השותפים במשיח ואז אמר: ”אינכם יכולים לשתות מכוס האדון [יהוה] ומכוס השדים; אינכם יכולים להשתתף בשולחן האדון ובשולחן השדים” (קורינתים א׳. י׳:16–21). אם אדם הנוטל באופן קבוע מן הסמלים של ערב הזיכרון מבצע חטא חמור, עליו להודות בחטאו לפני יהוה וגם לבקש עזרה רוחנית מזקני־הקהילה (משלי כ״ח:13; יעקב ה׳:13–16). אם יגלה חרטה אמיתית ויעשה פרי ראוי לתשובה, אזי יוכל להשתתף בערב הזיכרון כראוי (לוקס ג׳:8).
מכבדים את המעמד כצופים מן הצד
6. למי שמר אלוהים את הזכות להשתתף בסעודת האדון?
6 האם אלה שתומכים כיום בשארית 000,144 אחיו של המשיח צריכים להיות שותפים לסעודת האדון? (מתי כ״ה:31–40; ההתגלות י״ד:1) לא. אלוהים שמר את הזכות הזאת לאנשים שאותם משח ברוח הקודש להיות ”יורשים השותפים למשיח” (רומים ח׳:14–18; יוחנן א׳. ב׳:20). אם כן, מה מעמדם של אלה שתקוותם לחיות לנצח בגן עדן חובק עולם תחת שלטון המלכות? (לוקס כ״ג:43; ההתגלות כ״א:3, 4) הואיל והם אינם יורשים השותפים לישוע ותקוותם אינה שמימית, הם נוכחים בערב הזיכרון כצופים מן הצד הרוחשים כבוד למעמד (רומים ו׳:3–5).
7. לפי מה ידעו המשיחיים בני המאה הראשונה שעליהם ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון?
7 המשיחיים האמיתיים במאה הראשונה לספירה נמשחו ברוח הקודש. רבים מהם יכלו להשתמש במתנת רוח אחת או יותר, כגון הדיבור בלשונות. לפיכך, לא היה להם קשה לדעת שהם נמשחו ברוח הקודש ושעליהם ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון. אולם בימינו אפשר להבין זאת על בסיס הדברים הבאים שנכתבו בהשראה: ”כל אשר רוח אלוהים מדריכה אותם, בנים הם לאלוהים. הרי לא קיבלתם רוח של עבדות לחזור אל הפחד, אלא קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’” (רומים ח׳:14, 15).
8. את מי מסמלים ה”חיטים” ו”העשבים הרעים” המוזכרים במתי פרק י״ג?
8 במהלך השנים הרבות שחלפו מאז, גדלו המשוחים האמיתיים כ”חיטים” בשדה מלא ”עשבים רעים”, שהם המשיחיים הכוזבים (מתי י״ג:24–30, 36–43). מאז שנות השבעים של המאה ה־19 נעשו החיטים יותר ויותר גלויים, ומספר שנים לאחר מכן נאמר למשגיחים המשיחיים: ”הזקנים צריכים... להציב בפני המתכנסים [בערב הזיכרון] את התנאים הבאים: (1) אמונה בדמו [של המשיח], ו־(2) הקדשה לאדון ולשירותו עד מוות. או אז עליהם להזמין את כל מי שלבם נכון בדרך זו ואת המוקדשים באופן זה להשתתף בציון מותו של האדון” (עיונים בכתבי־הקודש, סדרה VI, הבריאה החדשה, עמוד 473 [אנג׳]). *
החיפוש אחר ”צאן אחרות”
9. כיצד הובהרה ב־1935 זהותו של ’ההמון הרב’, ואיזו השפעה היתה לכך על כמה אשר קודם לכן נהגו ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון?
9 בחלוף הזמן החל ארגונו של יהוה להתמקד באחרים מלבד תלמידיו המשוחים של המשיח. התפתחות ראויה לציון בעניין זה התרחשה באמצע שנות ה־30 של המאה העשרים. בתקופה שלפני כן, חשבו משרתי אלוהים ש’ההמון הרב’ המוזכר בההתגלות ז׳:9 הוא כיתה רוחנית משנית, אשר תתלווה ל־000,144 המשוחים המוקמים לתחייה בשמים — בדומה לשושבינות או לריעותיה של כלת המשיח (תהלים מ״ה:15, 16; ההתגלות ז׳:4; כ״א:2, 9). אבל ב־31 במאי 1935 ניתנה הרצאה בכינוס של עדי־יהוה בוושינגטון די־סי, ארה״ב, ובה הוסבר מתוך המקרא שהביטוי ”המון רב” מתייחס לבני ’הצאן האחרות’ החיים במהלך עת הקץ (יוחנן י׳:16). אחרי אותו כינוס, כמה אשר קודם לכן נהגו ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון חדלו מכך, משום שהבינו שתקוותם ארצית ולא שמימית.
10. תאר את תקוותם ואת אחריותם של ’הצאן האחרות’ בימינו.
10 במיוחד מאז 1935 התמקד החיפוש במי שיהיו ”צאן אחרות” — אלה שיגלו אמונה בקורבן הכופר, יקדישו את עצמם לאלוהים ויתמכו ב’עדר הקטן’ של המשוחים בפעילות ההכרזה על המלכות (לוקס י״ב:32). תקוותם של חברי הצאן האחרות היא לחיות לנצח עלי אדמות, אבל בכל שאר ההיבטים הם דומים לשארית בת־זמננו של היורשים השותפים למלכות. בדומה לגֵרים שחיו בתוך עם ישראל הקדום ושעבדו את יהוה ושמרו את חוקי התורה, חברי הצאן האחרות מקבלים על עצמם את האחריות המשיחית, הכוללת את התפקיד להכריז את הבשורה ביחד עם החברים בישראל הרוחני (גלטים ו׳:16). אך כשם שגֵר לא יכול היה להיעשות למלך או להיות כהן בעם ישראל הקדום, כך גם איש מחברי הצאן האחרות לא יוכל למלוך במלכות השמים או לשרת בתור כהן (דברים י״ז:15).
11. מדוע ניתן לומר שהתקופה שבה הפרט הקדיש את עצמו לאלוהים קשורה לשאלה אם הוא חלק מן השארית המשוחה?
11 לפיכך, מאז שנות ה־30 של המאה העשרים הלך והתברר שבאופן כללי נשלמה בחירתם של חברי הכיתה השמימית. זה עשרות שנים שהחיפוש מתמקד בצאן האחרות, אלה שתקוותם ארצית. במקרה שאחד המשוחים מפסיק להיות נאמן, סביר להניח שמי שימלא את המקום שהתפנה במספרם של ה־000,144 יהיה מישהו מהצאן האחרות, אשר משרת את אלוהים בנאמנות זה זמן רב.
סיבות לסברות מוטעות
12. באילו נסיבות צריך אדם להפסיק ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון, ומדוע?
12 המשיחיים המשוחים בטוחים במאת האחוזים שקריאתם שמימית. אבל מה לגבי מי שאינם בעלי קריאה כזאת ובכל זאת נוהגים ליטול מן הסמלים? מתוך הבנה שתקוותם מעולם לא היתה שמימית, מצפונם ודאי יניע אותם להפסיק ליטול מן הסמלים בערב הזיכרון. יהיה זה למורת רוחו של אלוהים אם אדם מסוים יציג את עצמו בתור אחד שנקרא להיות מלך וכהן בשמים, וזאת מתוך ידיעה שלמעשה הוא לא נקרא לתפקיד זה (רומים ט׳:16; ההתגלות כ׳:6). יהוה המית את הלוי קורח, משום שבעזות מצח ביקש לעצמו את מעמד הכהונה של בני אהרון (שמות כ״ח:1; במדבר ט״ז:4–11, 31–35). אם משיחי או משיחית מבינים שהיתה זו טעות מצידם ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון, עליהם לחדול מכך ולבקש בענווה מחילה מיהוה (תהלים י״ט:14).
13, 14. מאילו סיבות יש המסיקים שקריאתם שמימית בעוד שאין זה מעמדם?
13 מדוע ישנם כאלה המסיקים שקריאתם שמימית בעוד שאין זה מעמדם? מוות של בן או בת זוג או אסון אחר יכולים לגרום להם לאבד עניין בחיים עלי אדמות. ייתכן גם שהם רוצים שתהיה להם אותה תקווה כמו של ידיד קרוב הטוען להיות משיחי משוח. כמובן, אלוהים לא מינה אף אדם לתת לאחרים זכות זו. והוא גם אינו מושח את היורשים השותפים למלכות על־ידי כך שהוא גורם להם לשמוע קולות ומסרים המאשרים להם את העובדה שנמשחו.
14 האמונה הכוזבת שכל האנשים הטובים עולים לשמים עלולה לגרום לכמה לחשוב שקריאתם שמימית. מכאן שעלינו להישמר לבל נושפע מהשקפות מוטעות שהיו לנו בעבר או מגורמים אחרים. למשל, הפרט יכול לשאול את עצמו: ’האם אני לוקח תרופות מסוימות המשפיעות על רגשותיי? האם בדרך כלל אני מתנסה ברגשות עמוקים שאני אולי מפרש באופן מוטעה?’
15, 16. מדוע יכולים כמה לטעות ולחשוב שהם משוחים?
15 אחרים יכולים לשאול את עצמם: ’האם אני רוצה להתבלט? האם אני שואף להגיע למעמד סמכותי כיום או בעתיד בתור יורש השותף למשיח?’ כאשר היורשים השותפים למלכות נקראו במאה הראשונה, לא כולם נשאו בתפקידי אחריות בקהילה. בנוסף לכך, בעלי הקריאה השמימית אינם מבקשים מעמד בולט ואינם מתפארים בעובדה שהם משוחים. הם מגלים את הענווה המתבקשת מאנשים שיש להם את ”רוח המשיח”, כלומר את גישתו (קורינתים א׳. ב׳:16).
16 ייתכן שכמה מסיקים שקריאתם שמימית קורינתים א׳. ג׳:1–3; עברים ה׳:11–14). אלוהים קבע סידור שבאמצעותו הוא מספק מזון רוחני למשרתיו (מתי כ״ד:45–47). לכן אל לאיש לחשוב שאם הוא משיחי משוח, אזי ברשותו חוכמה הנעלה על זו של המשיחיים שתקוותם ארצית. ההוכחה למשיחה ברוח הקודש אינה בקיאות במתן תשובות לשאלות מקראיות או מיומנות בהטפה ובהגשת נאומים מקראיים. ישנם גם משיחיים בעלי תקווה ארצית המצטיינים בתחומים אלה.
משום שיש להם ידע מקראי נרחב. אך המשיחה ברוח הקודש אינה כוללת הבנה יוצאת דופן, שהרי פאולוס היה צריך להדריך משוחים מסוימים ולתת להם עצות (17. במה ובמי תלויה המשיחה ברוח הקודש?
17 אם אח לאמונה מעלה שאלות לגבי התקווה השמימית, זקן־קהילה או משיחי בוגר אחר יכולים לשוחח איתו על הנושא. עם זאת, איש לא יכול להחליט עבור אדם אחר בעניין זה. מי שבאמת קיבל את הקריאה השמימית אינו צריך לשאול אחרים אם אכן יש לו תקווה כזו. המשוחים ’נולדו מחדש לא מזרע נשחת כי אם מבלתי נשחת, בדבר אלוהים החי וקיים’ (פטרוס א׳. א׳:23). באמצעות רוחו ודברו, אלוהים זורע את ה”זרע” שהופך את האדם ל”בריאה חדשה” ומעניק לו תקווה שמימית (קורינתים ב׳. ה׳:17). יהוה הוא זה שבוחר. המשיחה ’אינה בידיו של האדם הרוצה או המתאמץ, כי אם בידי אלוהים’ (רומים ט׳:16). אם כן, כיצד אדם יכול להיות משוכנע שקריאתו שמימית?
מדוע הם משוכנעים?
18. כיצד רוח אלוהים מעידה יחד עם רוחם של המשוחים?
18 עדותה של רוח אלוהים מחדירה במשיחיים המשוחים את הביטחון בכך שתקוותם היא לחיות בשמים. ”קיבלתם רוח המקנה מעמד של בנים, וברוח זאת אנו קוראים ’אבא, אבינו’. הרוח עצמה מעידה יחד עם רוחנו שבנים לאלוהים אנו. ואם בנים, אזי יורשים: יורשי נחלת אלוהים וגם יורשים השותפים למשיח, שכן סובלים אנו עימו כדי שגם נזכה לכבוד עימו” (רומים ח׳:15–17). תחת השפעת רוח הקודש, רוחם של המשוחים, כלומר גישתם השלטת, דוחקת בהם לייחס לעצמם את מה שנאמר בכתבי־הקודש על בניו הרוחניים של יהוה (יוחנן א׳. ג׳:2). רוח אלוהים גורמת להם לחוש שהם בני אלוהים ומניבה בקרבם תקווה ייחודית (גלטים ד׳:6, 7). כן, חיי נצח עלי אדמות בתור בני אדם מושלמים ביחד עם בני משפחה וידידים יהיו דבר נפלא, אבל זו אינה התקווה שהעניק להם אלוהים. באמצעות רוחו הוא עורר במשוחים תקווה כה חזקה לחיות בשמים, עד כי הם מוכנים לוותר על כל הקשרים והציפיות הנוגעים לדברים הארציים (קורינתים ב׳. ה׳:1–5, 8; פטרוס ב׳. א׳:13, 14).
19. מה מקומה של הברית החדשה בחייו של משיחי משוח?
19 המשיחיים המשוחים בטוחים בכך שיש להם תקווה שמימית ובכך שנכרתה איתם הברית החדשה. ישוע הזכיר זאת בשעה שכונן את ערב הזיכרון. הוא אמר: ”הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם” (לוקס כ״ב:20). הצדדים בברית חדשה זו הם אלוהים והמשוחים (ירמיהו ל״א:31–34; עברים י״ב:22–24). ישוע הוא המתווך. הברית החדשה, שקיבלה תוקף בדמו השפוך של המשיח, לקחה מן היהודים וגם מן הגויים עם לשמו של יהוה, והפכה אותם לחלק מ”זרע” אברהם (גלטים ג׳:26–29; מעשי השליחים ט״ו:14). ”ברית עולם” זו מאפשרת לכל מי שמהווים חלק מישראל הרוחני לקום לתחייה בשמים ולקבל חיי אלמוות (עברים י״ג:20).
20. איזו ברית נכרתת בין המשיח למשוחים?
20 המשוחים בטוחים בתקוותם. נכרתה איתם ברית נוספת — ברית המלכות. ביחס לשותפותם עם המשיח, ישוע אמר: ”אתם עמדתם איתי בניסיונותיי, ואני כורת לכם ברית כמו שכרת לי אבי — את המלכות” (לוקס כ״ב:28–30, הערת שוליים). ברית זו בין המשיח ובין המלכים השותפים לו תקפה לעד (ההתגלות כ״ב:5).
עונת ערב הזיכרון — עת משמחת
21. כיצד נוכל להפיק תועלת רבה מתקופת ערב הזיכרון?
21 בעונת ערב הזיכרון יש לנו הזדמנויות מבורכות רבות. באפשרותנו להפיק תועלת מקריאת המקרא המתוכננת לאותה תקופה. זו גם עת טובה לתפילות, להרהורים בחייו הארציים ובמותו של ישוע וכן גם להשתתפות בהכרזה על המלכות (תהלים ע״ז:13; פיליפים ד׳:6, 7). ערב הזיכרון עצמו מזכיר לנו את אהבתם של אלוהים ושל המשיח בקשר לקורבן הכופר של ישוע (מתי כ׳:28; יוחנן ג׳:16). מתנה זו נוסכת בנו תקווה, מנחמת אותנו ומחזקת את נחישותנו לאמץ אורח חיים כמו של המשיח (שמות ל״ד:6; עברים י״ב:3). ובנוסף לכך, מן הראוי שערב הזיכרון יחזק אותנו כדי שנוכל לעמוד בהקדשתנו כמשרתי אלוהים וכדי שנלך בנאמנות אחרי בנו האהוב.
22. מהי המתנה הגדולה ביותר שנתן אלוהים לאנושות, ומהי דרך אחת לגלות הערכה כלפיה?
22 אילו מתנות טובות נותן לנו יהוה! (יעקב א׳:17) דברו מדריך אותנו, רוחו תומכת בנו ויש לנו תקווה לחיות לנצח. ומתנתו הגדולה ביותר של אלוהים היא קורבנו של ישוע, לכפרת חטאיהם של המשוחים ושל כל האחרים שמגלים אמונה (יוחנן א׳. ב׳:1, 2). אם כן, עד כמה חשוב עבורך אישית מותו של ישוע? האם תהיה בין אלה שיגלו הערכה כלפי מתנה זו, ותנכח במאורע שיתקיים ב־16 באפריל 2003 אחרי שקיעת החמה כדי לקיים את סעודת האדון?
[הערת שוליים]
^ ס׳ 8 יצא לאור מטעם עדי־יהוה אך אזל.
מה הן תשובותיך?
• מי אמורים ליטול מן הסמלים של ערב הזיכרון?
• מדוע חברי ’הצאן האחרות’ נוכחים בסעודת האדון כצופים מן הצד המכבדים את המעמד?
• כיצד יודעים המשיחיים המשוחים שעליהם ליטול מן המצה והיין בערב הזיכרון למותו של ישוע?
• אילו דברים כדאי שנעשה במיוחד בעונת ערב הזיכרון?
[שאלות לימוד]
[גרף/תמונות בעמוד 18]
(לתרשים מעומד ראה המהדורה המודפסת)
נוכחות בערב הזיכרון
במיליונים
746,597,15
15
14
201,147,13
13
12
11
10
9
8
7
6
5
643,925,4
4
3
2
1
303,878
146,63
2002 1995 1975 1955 1935
[תמונה בעמוד 18]
האם תנכח השנה בסעודת האדון?
[תמונות בעמוד 21]
עונת ערב הזיכרון היא תקופה טובה לקריאה מרובה במקרא ולהשתתפות נרחבת יותר בפעילות ההכרזה על המלכות