יעקב הוקיר ערכים רוחניים
יעקב הוקיר ערכים רוחניים
חייו של יעקב נשאו חותם של סכסוכים ואסונות. בשל חמתו הרצחנית של אחיו התאום נמלט יעקב על נפשו. במקום לזכות בבחירת לבו, הערימו עליו והוא נשא אישה אחרת, ובסופו של דבר מצא את עצמו עם ארבע נשים ועם לא מעט בעיות (בראשית ל׳:1–13). במשך 20 שנה עבד אצל אדם שעשק אותו. הוא נאבק במלאך ועקב כך נעשה נכה לכל חייו. בתו נאנסה, ובניו שפכו דם לרוב. אֵבֶל כבד נפל עליו כשנמסר לו שבנו אהובו מת וכשאשתו האהובה נפטרה. לעת זקנה נאלץ מחמת רעב לעקור מארצו, והודה שימיו היו ’מעטים ורעים’ (בראשית מ״ז:9). ולמרות הכול, יעקב היה אדם רוחני ששם ביטחונו באלוהים. האם אמונתו היתה לשווא? אילו לקחים ניתן ללמוד מן החוויות שעברו על יעקב?
אח והיפוכו
בשורש הסכסוך עם אחיו עמד הניגוד בין ההוקרה של יעקב לערכים רוחניים לבין הבוז שרחש להם אחיו. יעקב התעניין בהבטחה שניתנה לאברהם ודאג במסירות מלאה לבני משפחתו שנועדו, על־פי דברו של אלוהים, להיות ליורשי ההבטחה. משום כך, יהוה ’אהב’ אותו. יעקב היה איש ”תם”, כינוי לאדם בעל מעלה מוסרית גבוהה. בניגוד אליו, עשיו זלזל במורשתו הרוחנית ואף מכר אותה בנזיד עדשים. כאשר מימש יעקב, בהסכמת אלוהים, את זכותו וקיבל את הברכה שיועדה לאחיו, רתח עשיו מזעם ותאוות נקם געשה בקרבו. יעקב עזב מאחוריו את כל יקיריו, אך אין ספק שמה שקרה בהמשך חיזק את ידיו (מלאכי א׳:2, 3; בראשית כ״ה:27–34; כ״ז:1–45).
בחלום הראה אלוהים ליעקב מלאכים עולים ויורדים בסולם (אולי גרם מדרגות אבן) בין שמים לארץ, והבטיח לו שישמור עליו ועל זרעו. ”ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. והנה אנוכי עימָך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא אעזובך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך” (בראשית כ״ח:10–15).
בראשית כ״ח:16–22).
אין ספק שהחלום רומם את רוחו של יעקב. יהוה נתן בזאת משנה תוקף לכך שההבטחות שנאמרו לאברהם וליצחק יעשירו מבחינה רוחנית את משפחתו של יעקב. המראה המחיש ליעקב שהמלאכים יכולים לשרת את אנשי רצונו של אלוהים, והיה בו משום ערובה להגנה אלוהית. מתוך הכרת טובה נדר יעקב נדר נאמנות ליהוה (יעקב בשום פנים ואופן לא גזל את בכורת עשיו. עוד לפני שהבנים נולדו, קבע יהוה ש”רב [הבן הגדול] יעבוד צעיר” (בראשית כ״ה:23). יש מי שישאל, ’לא עדיף היה שאלוהים יגרום לכך שיעקב ייוולד ראשון?’ דווקא מתוך השתלשלות האירועים התבררו כמה אמיתות חשובות. אלוהים אינו מייעד ברכות למי שסבורים כי זו זכותם להתברך, אלא נוטה חסדו כלפי הראויים בעיניו. זכות הבכורה הועברה אפוא ליעקב, ולא לאחיו הבכור שלא הוקיר אותה. בדומה לכך, הואיל והיהודים מלידה גילו כאומה גישה דומה לזו של עשיו, עם ישראל הרוחני תפס את מקומם (רומים ט׳:6–16, 24). יחסים טובים עם יהוה אינם נופלים לאדם בירושה כפרי בשל, גם אם הוא נולד למשפחה או בסביבה של עובדי אלוהים. כל החפצים בברכת אלוהים חייבים להשקיע מאמץ אדירים להיות יראי אלוהים ולהוקיר דברים רוחניים.
לבן מקבל את פני יעקב
בהגיעו לפַּדַן אֲרָם כדי למצוא אישה משארי בשרו, פגש יעקב ברחל, בתו של דודו לבן, בקרבת באר. יעקב גולל את האבן הגדולה מעל פי הבאר כדי שרחל תוכל להשקות את הצאן. a רחל אצה לביתה להודיע על בואו של יעקב, ולבן נחפז לקראתו. אם לבן נזכר בשפע המתנות שקיבלה משפחתו מעבדו של אברהם, הרי שנכונה לו אכזבה, שכן יעקב בא בידיים ריקות. אבל לבן ככל הנראה הבחין במשהו שיוכל להצמיח לו טובת הנאה — פועל חרוץ (בראשית כ״ח:1–5; כ״ט:1–14).
יעקב סיפר את הקורות אותו. לא ידוע אם הזכיר את התחבולה שבעזרתה השיג את הבכורה, אך אחרי ששמע לבן ”את כל הדברים האלה”, אמר: ”עצמי ובשרי אתה”. פרשן אחד טען כי הצהרה זו אולי היתה משום הזמנה ליעקב להישאר בצל קורתו או פשוט הכרה בכך שקִרבת הדם מחייבת את לבן לפרוש עליו את חסותו. בכל מקרה, לא חלף זמן רב ולבן החל לרקום מזימות כיצד יוכל לנצל את אחיינו.
לבן הציג בפניו את מה שהפך להיות לסלע המחלוקת ביניהם במשך 20 השנים שחלפו מאז. ”הכי אחי אתה ועבדתני חינם?” שאל. ”הגידה לי מה משכוּרתֶך?” לבן אומנם שיחק את תפקיד הדוד הנדיב, אך הוא צמצם את קשרי הדם בינו לבין יעקב ליחסי עובד מעביד. יעקב שהיה מאוהב ברחל, השיב: ”אֶעֱבָדְךָ שבע שנים ברחל בתך הקטנה” (בראשית כ״ט:15–20).
האירוסין היו כרוכים בתשלום מוהר למשפחת הכלה. מאוחר יותר קבעה התורה כי איש שפיתה בתולה ושכב עימה ישלם בעבורה 50 שקלי כסף ויקח אותה לאישה. החוקר גורדון וֶנהם גורס כי מחיר זה היה ”מתנת נישואין מרבית” וכי ”רובן היו נמוכות בהרבה” (דברים כ״ב:28, 29). בגין חסרון כיסו הציע יעקב ללבן שבע שנות עבודה. ”הואיל ופועלים מזדמנים השתכרו בין מחצית השקל לשקל אחד בחודש בתקופת בבל הקדומה” (בין 42 ל־84 שקלים בשבע שנים מלאות), מוסיף ונהם, ”הרי שיעקב הציע ללבן מוהר נדיב ביותר כדי לזכות בידה של רחל”. לבן נתן את ברכתו ללא היסוס (בראשית כ״ט:19).
שבע שנים היו בעיני יעקב ”כימים אחדים” מרוב אהבתו לרחל. בסופן דרש את כלתו, בראשית כ״ט:20–27). בחוסר אונים ועם הגב אל הקיר קיבל יעקב את התנאים כדי לזכות ברחל.
שביום כלולותיה היתה רעולת פנים. לא ניקר בלבו שמץ של חשד שלבן זומם להוליכו שולל. דמה בנפשך את ההלם והתדהמה שאחזו בו למחרת בבוקר כשהתחוור לו כי שכב עם לאה ולא עם רחל אחותה! כולו נזעם פנה יעקב אל לבן ושאל: ”מה זאת עשית לי? הלוא ברחל עבדתי עימך? ולמה רימיתָני?” השיב לבן: ”לא יֵעשה כן במקומנו, לתת הצעירה לפני הבכירה. מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עימדי עוד שבע שנים אחרות” (שלא כמו שבע השנים הראשונות, מר היה טעמן של שבע השנים הבאות. כיצד יוכל יעקב לעבור לסדר היום על מעשה הרמייה האכזרי של לבן? ומה לגבי לאה שגם ידה היתה במעל? כמובן, לבן לא היה מוטרד כהוא זה מן העתיד הקשה שסידר ללאה ולרחל. טובתו האישית עמדה לנגד עיניו. לצד התרעומת של רחל הסתננה ללבה הקנאה לנוכח העובדה שצרתה לאה ילדה ליעקב ארבעה בנים בזה אחר זה, ואילו רחל נותרה עקרה. בכמיהתה הנואשת לילדים, הציעה רחל את אמתה כאם חלופית, ולאה, יריבתה, נהגה כמותה. יעקב מצא את עצמו עם 4 נשים, 12 ילדים ומשפחה אומללה למדי. למרות הכול, יהוה החליט כי גוי גדול יצא מחלציו של יעקב (בראשית כ״ט:28 עד ל׳:24).
יהוה מעשיר את יעקב
למרות הקשיים ידע יעקב שאלוהים איתו כפי שהבטיח לו. גם לבן ידע זאת, שהרי המקנה הדל שהיה לו בבוא יעקב התרבה בהשגחת אחיינו לממדים עצומים. לבן לא שש לשחרר את יעקב והציע לו לנקוב בשכרו תמורת המשך העסקתו. בתגובה ביקש יעקב לתת לו אך ורק את הכבשים והעזים הטלואים שייוולדו לעדריו של לבן. אומרים שבאזור ההוא, היו הכבשים בדרך כלל לבנים והעזים שחורות או חומות כהות; רק בני צאן מעטים יצאו מנומרים. במחשבה שנזדמנה לו עסקה טובה, הזדרז לבן לקבל את ההצעה ומייד הרחיק מעדריו את הבהמות המוכתמות למניעת מגע עם הצאן שנותר בהשגחת יעקב. לבן ודאי דימה לעצמו שיעקב לא יֵצא נשכר מההסכם, ובטח לא יקבל 20 אחוז מכל הגדיים והטלאיים — שכר מקובל של רועי צאן בימי קדם. אלא שלבן טעה, כי יהוה היה עם יעקב (בראשית ל׳:25–36).
בהדרכת אלוהים, זיווג יעקב בין בהמות חזקות מהצבעים הרצויים (בראשית ל׳:37–42). דעותיו בנושא הרבייה לא היו מדויקות. בכל אופן, ”כדי להגיע לתוצאות הרצויות היה צורך מבחינה מדעית בזיווג רציף של... בהמות חלקות בעלות גנים רֶצֶסִיביים של גוונים טלואים”, מסביר החוקר נחום סרנה, ”ובהמות אלו ניתנות לזיהוי בזכות... ההֶטֶרוֹזִיס שלהן (און־יתר של בני־הכלאיים)”.
למראה התוצאות ניסה לבן לשנות את ההסכם בדבר הכבשים והעזים שיעברו לידי אחיינו — עקודים, ברודים, טלואים או נקודים. לבן חשב רק על תועלתו האישית, אך בכל שינוי שעשה בהסכם, דאג יהוה לכך שיעקב תמיד יצא נשכר. ללבן לא נותר אלא לחרוק שיניו בכעס. עד מהרה צבר יעקב רכוש רב, עדרים, עבדים, גמלים וחמורים, אך לא משום שנינותו אלא תודות לברכת יהוה. בהמשך הסביר יעקב לרחל וללאה: ”אביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים, ולא נְתָנוֹ אלוהים להרַע עימדי. ... ויַצֵל אלוהים את מקנה אביכם ויתן לי”. כמו כן, יהוה הבהיר ליעקב כי מעשי לבן לא נעלמו מעיניו, וסילק מלבו כל דאגה. ”שוב לארצך ולמולדתך” אמר לו אלוהים, ”ואיטיבה עימך” (בראשית ל״א:1–13; ל״ב:10).
לאחר שנפטר סוף סוף מלבן הנוכל, יצא בראשית ל״ב:3–13).
יעקב אל ביתו. אומנם חלפו כבר 20 שנה, אך יעקב עדיין פחד מאחיו עשיו, ובייחוד כאשר נודע לו שעשיו מתקדם לקראתו בליווי ארבע מאות איש. מה יעשה? כאדם רוחני שתמיד בטח באלוהים, פעל יעקב באמונה. הוא התפלל, הודה כי אין הוא ראוי לנדיבות שהרעיף עליו יהוה והתחנן לאלוהים על בסיס הבטחותיו שהוא ומשפחתו יינצלו מיד עשיו (ואז הבלתי צפוי קרה. איש זר, שהתברר כי מלאך הוא, נאבק עם יעקב בלילה, ובנגיעה אחת הזיז את ירכו של יעקב ממקומה. יעקב לא היו מוכן להרפות מן המלאך אלא רק אחרי שיברכוֹ. מאוחר יותר כתב הנביא הושע שיעקב ”בכה ויתחנן לו” (הושע י״ב:3–5; בראשית ל״ב:25–30). יעקב ידע שהתגלויות קודמות של מלאכים נגעו במימוש הברית עם אברהם דרך זרעו. לכן הוא נאבק בכל כוחו ואכן זכה לברכה. אז שינה אלוהים את שמו לישראל, שפירושו ”שׂוֹרֶה [נאבק בהתמדה] עם אלוהים” או ”אלוהים נאבק”.
האם אתה מוכן להיאבק?
המאבק עם המלאך והאיחוד מחדש עם עשיו לא היו המשברים היחידים שפקדו את יעקב. אך המאורעות שתוארו כאן ממחישים את טיבו כאדם. עשיו היה קצת רעב וויתר על זכות הבכורה כדי להביא משהו אל פיהו, ואילו יעקב נלחם כל חייו, ואף נאבק עם מלאך, כדי להתברך. וכפי שאלוהים הבטיח, יעקב זכה להדרכתו ולהגנתו ונעשה לגוי גדול ולאחד מאבות המשיח (מתי א׳:2, 16).
האם אתה מוכן לעשות כל מאמץ כדי לזכות בברכות, ואפילו במובן מסוים להיאבק לשם כך? כל החפץ למלא את רצון אלוהים חי חיים רצופי קשיים ולחצים ולפעמים זהו מאבק אמיתי לקבל החלטות נכונות. אך דוגמתו הטובה של יעקב היא תמריץ רב עוצמה לאחוז בתקוות הגמול שיהוה מושיט לנו.
[הערת שוליים]
a מקרה דומה קרה כאשר השקתה רבקה, אם יעקב, את גמליו של אליעזר. רבקה רצה לביתה לבשר על בואו של הזר, ולמראה תכשיטי הזהב שקיבלה במתנה, מיהר לבן אחיה לקבל את פני אליעזר (בראשית כ״ד:28–31, 53).
[תמונות בעמוד 31]
יעקב נאבק כל חייו כדי להתברך