1,‏ 2.‏ מה עזר ל־230 עדי־יהוה לשרוד את צעדת המוות בשלהי מלחמת העולם השנייה?‏

 עם קריסת המשטר הנאצי בסיומה של מלחמת העולם השנייה ניתנה פקודה לחסל את האלפים שנותרו במחנות הריכוז.‏ את אסירי מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן הוחלט לפנות אל ערי נמל ושם להעלות אותם על אוניות ולהטביע אותם בלב ים.‏ היה זה חלק מאסטרטגיה שנודעה לימים בכינוי צעדות המוות.‏

² אסירי מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן,‏ שמנו 000,‏33 איש,‏ אולצו לצעוד 250 קילומטר אל לִיבֶּק,‏ עיר נמל בגרמניה.‏ ביניהם היו 230 עדי־יהוה משש מדינות שנצטוו לצעוד יחד.‏ כולם היו תשושים מתת־תזונה וממחלות.‏ כיצד הצליחו אחינו לשרוד את צעדת המוות?‏ ”‏תמיד עודדנו זה את זה להמשיך הלאה”‏,‏ אמר אחד מהם.‏ בנוסף לכוח שמאת אלוהים,‏ ”‏כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל”‏,‏ עזרה להם אהבתם זה לזה לשרוד את החוויה הקשה (‏קור״ב ד׳:‏7‏)‏.‏

3.‏ מדוע אנו צריכים לעודד זה את זה?‏

³ כיום איננו צועדים בצעדת מוות,‏ אך אנו כן מתמודדים עם קשיים רבים.‏ לאחר שנוסדה מלכות אלוהים ב־1914 הושלך השטן מהשמיים והוגבל לתחום כדור הארץ.‏ הוא ירד ארצה ”‏בזעם רב,‏ ביודעו כי זמנו קצר”‏ (‏ההת׳ י״ב:‏7–9,‏ 12‏)‏.‏ ככל שמלחמת הר מגידון הולכת וקרבה,‏ פועל השטן להחליש אותנו מבחינה רוחנית על־ידי ניסיונות ולחצים.‏ לכך מתווספים לחצי היומיום (‏איוב י״ד:‏1;‏ קהלת ב׳:‏23‏)‏.‏ לעיתים ההשפעה המצטברת של הקשיים מתישה אותנו עד כדי כך שהכוחות הנפשיים והרוחניים שאזרנו אינם מספיקים לנו בהתמודדות עם רפיון ידיים.‏ לדוגמה,‏ במשך עשרות שנים עזר אח אחד להרבה אנשים  מבחינה רוחנית.‏ בגיל מבוגר החלו הוא ואשתו לסבול מבעיות בריאות,‏ והוא שקע בייאוש עמוק.‏ בדומה לאותו אח,‏ כולנו זקוקים ל”‏כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל”‏ מאת יהוה ולעידוד מצד אחינו.‏

4.‏ לאילו עצות של השליח פאולוס עלינו לתת את הדעת אם ברצוננו לעודד אחרים?‏

⁴ אם נרצה להיות מקור עידוד לאחרים,‏ עלינו לתת את הדעת למה שאמר השליח פאולוס אל המשיחיים העברים.‏ הוא קרא להם:‏ ”‏הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים,‏ ואל נזנח את התכנסויותינו,‏ כמנהג כמה אנשים,‏ אלא נעודד זה את זה,‏ ועל אחת כמה וכמה בראותכם כי קרב היום”‏ (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏ כיצד נוכל ליישם את העצות הגלומות במילים משמעותיות אלו?‏

5.‏ מה משמעות המילים ’‏לשים לב איש אל רעהו’‏,‏ ואילו מאמצים נדרשים מצדנו לשם כך?‏

⁵ ’‏לשים לב איש אל רעהו’‏ משמעו ”‏להתחשב בצורכי אחרים,‏ לחשוב עליהם”‏.‏ הנוכל לשים לב היטב לצורכי אחרים אם שיחותינו אתם יסתכמו בברכת שלום חפוזה באולם המלכות או אם נדבר אתם אך ורק על עניינים טריוויאליים?‏ אנו,‏ כמובן,‏ רוצים להקפיד ’‏לעסוק בעניינים שלנו’‏ ולא ’‏להתערב בענייני אחרים’‏ (‏תסל״א ד׳:‏11;‏ טימ״א ה׳:‏13‏)‏.‏ אך אם אנו מעוניינים לעודד את אחינו,‏ עלינו ללמוד להכיר אותם באמת — את נסיבותיהם,‏ את תכונותיהם,‏ את מצבם הרוחני,‏ את צדדיהם החזקים ואת צדדיהם החלשים.‏ הם צריכים לראות בנו חברים ולדעת בביטחון שאנו אוהבים אותם.‏ לשם כך עלינו לבלות אתם זמן — לא רק כאשר הם מתמודדים עם בעיות וסובלים מרפיון ידיים,‏ אלא גם בזמנים אחרים (‏רומ׳ י״ב:‏13‏)‏.‏

6.‏ מה יעזור לזקן־קהילה ’‏לשים לב’‏ לאחים המופקדים בידיו?‏

⁶ הזקנים בקהילה נקראים ’‏לרעות את עדר אלוהים המופקד בידיהם’‏,‏ ולעשות כן ברצון ובלהיטות (‏פט״א ה׳:‏1–3‏)‏.‏ כיצד יוכלו לבצע את מלאכת הרעייה ביעילות אם לא יכירו באמת את הכבשים שהופקדו בידיהם?‏ ‏(‏קרא משלי כ״ז:‏23‏.‏‏)‏ אם זקני־הקהילה יעמידו את עצמם לרשות אחיהם לאמונה וייהנו להיות בחברתם,‏ יגברו הסיכויים שהכבשים יבקשו את עזרתם בשעת הצורך.‏ כמו כן,‏ האחים והאחיות יהיו נכונים יותר לחשוף בפני הזקנים את רגשותיהם ודאגותיהם האמיתיים,‏ וכך יקלו עליהם ’‏לשים לב’‏ לאחים המופקדים בידיהם ולהושיט להם את העזרה הנחוצה.‏

7.‏ מה עלינו לזכור אם אנשים הסובלים מדיכאון אומרים מילים משולחות רסן?‏

⁷ באיגרתו אל הקהילה בתסלוניקי אמר פאולוס:‏ ”‏תמכו בחלשים”‏.‏ ‏(‏קרא תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏14‏.‏‏)‏ ה”‏נדכאים”‏ הם במובן מסוים חלשים,‏ והוא הדין גם לגבי אחים הסובלים מרפיון ידיים.‏ במשלי כ״ד:‏10 נאמר:‏ ”‏הִתרפִּיתָ ביום צרה?‏ צר כוחֶכָה”‏.‏ אדם השרוי ברפיון ידיים עמוק עלול לומר מילים משולחות רסן (‏איוב ו׳:‏2,‏ 3‏)‏.‏ כאשר אנו ’‏שמים לב’‏ לאחים כאלה,‏ עלינו לזכור שדבריהם לאו דווקא משקפים את אישיותם האמיתית.‏ ראשל,‏ שאמהּ לקתה בדיכאון עמוק,‏ למדה זאת מניסיונה האישי.‏ ראשל אומרת:‏ ”‏פעמים רבות אמי הייתה אומרת מילים פוגעות מאוד.‏ ברוב המקרים השתדלתי להזכיר לעצמי איזה מין אדם היא באמת — אדם אוהב,‏ טוב לב ונדיב.‏ נוכחתי שאנשים מדוכאים אומרים הרבה דברים שהם לא מתכוונים אליהם.‏ הכי חמור הוא להגיב במילים  פוגעות או במעשים רעים”‏.‏ במשלי י״ט:‏11 נאמר:‏ ”‏שכל אדם האריך אפו,‏ ותפארתו עבור על פשע”‏.‏

8.‏ למי במיוחד עלינו ”‏להוכיח”‏ את אהבתנו,‏ ומדוע?‏

⁸ כיצד נוכל ’‏לשים לב’‏ למישהו שרפו ידיו בשל חטא שביצע בעבר?‏ הוא אומנם נקט צעדים לתיקון המצב,‏ אך הבושה והייאוש אינם מרפים ממנו.‏ על אודות חוטא בקורינתוס שהתחרט אמר פאולוס:‏ ”‏עליכם כעת לסלוח לו בחפץ לב ולנחמו פן יתמוטט מרוב עצב.‏ לפיכך אני קורא לכם להוכיח את אהבתכם אליו”‏ (‏קור״ב ב׳:‏7,‏ 8‏)‏.‏ לפי לקסיקון אחד,‏ המילה שתורגמה כאן כ”‏להוכיח”‏ משמעה ”‏לאשרר,‏ לתת תוקף חוקי”‏.‏ לא נוכל פשוט להניח שהאדם מבין שאנו אוהבים אותו ודואגים לו.‏ עליו לראות זאת בגישתנו ובמעשינו.‏

9.‏ מה פשר המילים ’‏לעורר לאהבה ולמעשים טובים’‏?‏

⁹ ”‏הבה נשים לב איש אל רעהו כדי לעורר זה את זה לאהבה ולמעשים טובים”‏,‏ כתב פאולוס.‏ עלינו להניע את אחינו לאמונה לגלות אהבה ולעשות מעשים טובים.‏ לדוגמה,‏ כאשר מדורה עומדת לדעוך,‏ יש לערבב את הגחלים וללבות את האש (‏טימ״ב א׳:‏6‏)‏.‏ באותו אופן,‏ נוכל לעורר את אחינו לאהבה כלפי אלוהים וכלפי הזולת.‏ כדי לעורר אחרים למעשים טובים חיוני להעניק להם שבחים הולמים.‏

10,‏ 11.‏ (‏א)‏ מי מאתנו זקוק לשבחים?‏ (‏ב)‏ הבא דוגמה המראה כיצד שבחים יכולים לעזור לאדם ש’‏נקט צעד מוטעה’‏.‏

¹⁰ כולנו זקוקים לשבחים,‏ בין שאנחנו סובלים מרפיון ידיים ובין שלאו.‏ ”‏אבי מעולם לא שיבח אותי על משהו שעשיתי”‏,‏ כתב זקן־קהילה אחד.‏ ”‏לכן גדלתי עם דימוי עצמי נמוך.‏ .‏.‏.‏ אני אומנם כבר בן 50,‏ אך אני עדיין מעריך זאת כאשר חבריי מחזקים אותי ואומרים לי שאני עושה עבודה טובה בתור זקן־קהילה.‏ מניסיוני למדתי עד כמה חשוב לעודד אחרים,‏  ולכן אני משתדל בכל מאודי לעשות כן”‏.‏ בכוחם של השבחים להמריץ לפעולה את כולם — כולל חלוצים,‏ קשישים ואחים הסובלים מרפיון ידיים (‏רומ׳ י״ב:‏10‏)‏.‏

¹¹ כאשר ’‏בעלי הכישורים הרוחניים מנסים לתקן מישהו הנוקט צעד מוטעה’‏,‏ עצות אוהבות ושבחים הולמים עשויים להניע את החוטא לשוב לדרך הישר ולעשות מעשים טובים (‏גל׳ ו׳:‏1‏)‏.‏ כך אירע לאחות ששמה מרים.‏ היא כותבת:‏ ”‏עברתי תקופה טראומטית בחיי כאשר כמה מחבריי הקרובים עזבו את הקהילה ובאותו זמן אבי סבל משטף דם במוח.‏ שקעתי בדיכאון עמוק,‏ ובניסיון להתגבר על הדיכאון התחלתי לצאת עם בחור מהעולם”‏.‏ הדבר גרם לה לחוש שאין היא ראויה לאהבת יהוה,‏ והיא שקלה לעזוב את האמת.‏ אך כאשר הזכיר לה זקן־קהילה את שירותה הנאמן שביצעה בעבר,‏ נגע הדבר ללבה.‏ היא אפשרה לזקני־הקהילה לעזור לה,‏ והם השיבו לה את הביטחון בכך שיהוה אוהב אותה.‏ בעקבות זאת ניצתה מחדש אהבתה ליהוה.‏ היא ניתקה את הקשר עם הלא־מאמין והמשיכה לשרת את יהוה.‏

12.‏ מה ניתן לומר על הנעה לפעולה על־ידי גרימת בושה,‏ מתיחת ביקורת או יצירת רגשי אשמה?‏

¹² אם מביישים אדם על־ידי עריכת השוואות לא־הוגנות בינו לבין אחרים,‏ או אם מותחים עליו ביקורת על כך שאין הוא עומד בסטנדרטים מחמירים מדי שאנו קבענו או אם מעוררים בו רגשי אשמה על כך שאין הוא עושה מספיק,‏ עשוי הדבר לדחוף אותו לפרץ של פעילות,‏ אך התוצאות יהיו זמניות בלבד.‏ לעומת זאת,‏ מתן שבחים לאח לאמונה והבלטת אהבתו לאלוהים עשויים להשפיע עליו לחיוב ולאורך זמן ‏(‏קרא פיליפים ב׳:‏1–4‏)‏.‏

13.‏ מה כרוך במתן עידוד לאחרים?‏ (‏ראה תמונה בפתיח המאמר.‏)‏

¹³ עלינו ל’‏עודד זה את זה,‏ ועל אחת כמה וכמה בראותנו כי קרב היום’‏.‏ כחלק מהעידוד שאנו מעניקים לאחרים אנו מניעים אותם להמשיך בשירות אלוהים.‏ כפי שאיש המעורר אחרים לאהבה ולמעשים טובים הוא כאדם המלבה מדורה העומדת לדעוך,‏ כך איש המעודד את רעהו הוא כאדם המוסיף חומרי בעירה למדורה כדי שתמשיך לבעור או כדי להגביר את עוצמתה.‏ עידוד אחרים כרוך בחיזוק ובניחום הנכאים.‏ כאשר יש לנו הזדמנות לעודד אדם כזה,‏ עלינו לדבר אליו בחמימות ובעדינות (‏מש׳ י״ב:‏18‏)‏.‏ מעבר לכך,‏ הבה ’‏נמהר להקשיב ולא נמהר לדבר’‏ (‏יעקב א׳:‏19‏)‏.‏ אם נקשיב לאחִינו לאמונה באמפתיה אולי יעלה בידינו לזהות מצבים שמרפים את ידיו ולומר דבר מה שיעזור לו להתמודד עם המצב.‏

14.‏ איזו עזרה הוענקה לאח שסבל מרפיון ידיים?‏

 ¹⁴ ראה כיצד זקן־קהילה רחום עזר לאח שבמשך מספר שנים לא היה פעיל.‏ הזקן הקשיב לו ושם לב שהאח עדיין אוהב את יהוה בכל לבו.‏ הוא למד ביסודיות כל הוצאה של המצפה ועשה מאמצים לנכוח בקביעות באסיפות.‏ אולם הוא היה מאוכזב וממורמר במקצת בשל מעשיהם של כמה אחים בקהילה.‏ הזקן הקשיב לו באמפתיה מבלי להיות ביקורתי וביטא את דאגתו ואהבתו כלפי האח ומשפחתו.‏ אט אט הבין האח שהוא אפשר לחוויות שליליות מהעבר למנוע ממנו לשרת את האל שהוא אוהב.‏ הזקן הזמין את האח להצטרף אליו לשירות.‏ בעזרתו של הזקן חזר האח לבשר ובסופו של דבר היה כשיר לשרת שוב כזקן־קהילה.‏

15.‏ מה נוכל ללמוד מיהוה בנוגע לעידוד הנכאים?‏

¹⁵ לא כל אדם שרפו ידיו ירגיש מייד טוב יותר או יגיב במהרה לעזרה שנציע לו.‏ ייתכן שיהיה עלינו להמשיך לתמוך בו.‏ תרגום מקרא לאנגלית (‏An American Translation)‏ מנסח את הכתוב בתסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏14 כך:‏ ”‏המשיכו להחזיק בחלשים והייו סבלנים עם כל אדם”‏.‏ במקום למהר להתייאש מן החלשים,‏ הבה ’‏נמשיך להחזיק’‏ בהם כביכול ולא נחדל לתמוך בהם.‏ בעבר נהג יהוה בסבלנות עם משרתיו שחשו לעתים רפיון ידיים.‏ לדוגמה,‏ יהוה נהג ברחמים רבים עם אליהו והתחשב ברגשותיו.‏ הוא העניק לנביא את מה שנדרש לו כדי להמשיך בשירותו (‏מל״א י״ט:‏1–18‏)‏.‏ דוד גילה חרטה כנה ולכן ברוב טובו סלח לו יהוה (‏תהל׳ נ״א:‏9,‏ 19‏)‏.‏ אלוהים עזר גם למחבר מזמור ע״ג שכמעט חדל לשרתו (‏תהל׳ ע״ג:‏13,‏ 16,‏ 17‏)‏.‏ יהוה מתייחס אלינו בחסד ובטוב לב,‏ במיוחד כאשר אנו עצובים ומדוכדכים (‏שמ׳ ל״ד:‏6‏)‏.‏ רחמיו מתחדשים כל בוקר,‏ והם לעולם לא ייתמו (‏איכה ג׳:‏22,‏ 23‏)‏.‏ יהוה מצפה שנחקה את דוגמתו ונתייחס ברכות אל מי שסובלים מדיכאון.‏

16,‏ 17.‏ מה עלינו להיות נחושים לעשות כעת כשקצו של סדר עולמי זה ממשמש ובא,‏ ומדוע?‏

¹⁶ מתוך 000,‏33 האסירים שעזבו את מחנה הריכוז זקסֶנהַאוזֶן מצאו אלפים את מותם.‏ ואולם כל אחד ואחד מ־230 העדים של יהוה שיצאו למסע המפרך נותרו בחיים.‏ העידוד והתמיכה שהעניקו זה לזה מילאו תפקיד מרכזי בהפיכת צעדת המוות לצעדה של חיים.‏

¹⁷ כיום אנו צועדים ב”‏דרך המובילה לחיים”‏ (‏מתי ז׳:‏14‏)‏.‏ בקרוב כל עובדי יהוה יצעדו באחדות אל תוך עולם חדש של צדקה (‏פט״ב ג׳:‏13‏)‏.‏ הבה נהיה נחושים לעזור זה לזה בדרך המובילה לחיי נצח.‏