בשנת 1985, בהיותי רק בן עשר, הגיעו ילדים מקמבודיה לבית ספרי בקולמבוס, אוהיו שבארה”ב. אחד מהם ידע כמה מילים באנגלית. בעזרת תמונות הוא התחיל לספר לי סיפורים מזוויעים על עינויים, על רציחות ועל אנשים שנאלצו להימלט על נפשם. בכיתי בלילות כשחשבתי על הילדים האלה. רציתי לספר להם על תקוות גן העדן ועל תחיית המתים, אבל הם לא הבינו את שפתי. הייתי רק ילד קטן, אבל החלטתי ללמוד קמבודית כדי שאוכל לספר לחבריי לכיתה על יהוה. לא ידעתי אז עד כמה בחירה זו תעצב את עתידי.‏

היה לי קשה ללמוד קמבודית. פעמיים החלטתי לוותר, אבל יהוה עודד אותי באמצעות הוריי. בשלב מסוים התחילו המורים וחבריי בבית־הספר ללחוץ עליי לפתח קריירה רווחית. אבל רציתי להיות חלוץ, ולשם כך בחרתי בתיכון במקצועות לימוד שיעזרו לי בבוא הזמן למצוא עבודה במשרה חלקית. אחרי שעות הלימודים נהגתי לצאת עם כמה חלוצים לשירות השדה. גם התנדבתי לתת שיעורים פרטיים באנגלית לתלמידים שלמדו אנגלית כשפה שנייה — החלטה שמאוד הועילה לי בהמשך.‏

כשהייתי בן 16 שמעתי שיש קבוצה קמבודית בלונג ביץ’ שבקליפורניה. ביקרתי שם ולמדתי לקרוא קמבודית. מייד עם תום לימודיי בתיכון התחלתי לשרת כחלוץ והמשכתי לבשר לדוברי קמבודית בסביבת מגוריי. בגיל 18 כבר שקלתי לעבור לקמבודיה. עדיין היה מסוכן שם, אבל ידעתי שרק מעטים מכל עשרת מיליוני התושבים שבקמבודיה שמעו את בשורת המלכות. באותה עת הייתה בכל המדינה רק קהילה אחת של 13 מבשרים. הביקור הראשון שלי בקמבודיה היה בגיל 19. אחרי שנתיים החלטתי לעבור לשם. מצאתי עבודה במשרה חלקית בתרגום ובהוראת אנגלית. מאוחר יותר התחתנתי עם אחות שהיו לה אותן מטרות בחיים. ביחד נהנינו לעזור לקמבודים רבים להקדיש את חייהם לאלוהים.‏

יהוה הגשים את ’משאלות לבי’ (‏תהל’ ל”ז:4‏). עשיית תלמידים היא המקצוע המספק ביותר שיש. במהלך 16 שנות שהותי בקמבודיה צמחה אותה קהילה קטנה של 13 משרתי יהוה והפכה ל־12 קהילות ול־4 קבוצות מבודדות! (סיפורו של ג’ייסון בלקוול).‏