במאה הראשונה לספירה אמר השליח פאולוס לזקנים ששירתו בקהילת אפסוס: ”השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח הקודש מינתה אתכם למשגיחים בתוכו, לרעות את קהילת אלוהים שאותה קנה בדם בנו שלו” (‏מה”ש כ’:28‏). איזה תפקיד ממלאת רוח הקודש במינוים של הזקנים והמשרתים העוזרים כיום?‏

ראשית, רוח הקודש הניעה את כותבי המקרא להעלות על הכתב את הדרישות בהן צריכים לעמוד הזקנים והמשרתים העוזרים. בטימותיאוס א’. ג’:1–7 מצוינות שש עשרה דרישות שונות שעל הזקנים לעמוד בהן. דרישות נוספות מצויות בפסוקים כגון טיטוס א’:5–9 ויעקב ג’:17, 18‏. הדרישות עבור המשרתים העוזרים רשומות בטימותיאוס א’. ג’:8–10,‏ 12, 13‏. שנית, מי שממליצים על אח מסוים ומי שממנים לתפקידים מתפללים שרוח יהוה תנחה אותם בשעה שהם שוקלים אם אח מסוים עומד בדרישות המקראיות במידה סבירה. שלישית, האח שעליו ממליצים צריך לגלות את פרי רוח קודשו של אלוהים בחייו האישיים (‏גל’ ה’:22, 23‏). מכאן שרוח אלוהים מעורבת בכל ההיבטים הכרוכים בתהליך המינוי.‏

אך מי למעשה ממנה אחים אלה? בעבר נשלחו כל ההמלצות למינוים של זקנים ושל משרתים עוזרים למשרד הסניף המקומי. אחים מסוימים במשרד הסניף מונו על־ידי הגוף המנהל כדי לבחון את ההמלצות ולמנות את האחים העומדים בדרישות. לאחר מכן הודיע משרד הסניף על המינוי למועצת הזקנים. הזקנים הודיעו לאחים על מינוים החדש ושאלו אותם האם הם מוכנים לקבלו והאם הם אכן עומדים בדרישות התפקיד. לבסוף נמסרה הודעה לקהילה.‏

אך כיצד מונו אחים לתפקידי אחריות במאה הראשונה לספירה? לעיתים מינו השליחים אחים לתפקידים ספציפיים, למשל הם מינו שבעה גברים שידאגו לחלוקת המזון היומית לאלמנות (‏מה”ש ו’:1–6‏). אולם ייתכן שגברים אלו כבר שירתו כזקנים בטרם קיבלו את התפקיד הנוסף.‏

אף שכתבי־הקודש אינם מספקים את כל הפרטים לגבי תהליך המינויים בעבר ניתן לקבל  מושג מה על הדרך שבה התרחש הדבר. הכתוב מוסר שכאשר היו פאולוס ובר נבא בדרכם חזרה ממסע ההטפה הראשון הם ‏”מינו להם זקנים בכל קהילה, ובתפילות ובצום הפקידו אותם בידי יהוה, אשר בו האמינו” (‏מה”ש י”ד:23‏). שנים מאוחר יותר כתב פאולוס לטיטוס שותפו למסע: ”השארתי אותך בכרתים כדי שתתקן את הטעון תיקון ותמנה זקנים בכל עיר ועיר, כפי שהוריתי לך” (‏טיט’ א’:5‏). ככל הנראה גם טימותיאוס, שיצא למסעות רבים עם השליח פאולוס, קיבל סמכות דומה (‏טימ”א ה’:22‏). ברור אפוא שהיו אלה המשגיחים הנודדים אשר מינו את האחים ולא השליחים והזקנים בירושלים.‏

לאור תקדים מקראי זה שינה הגוף המנהל של עדי־יהוה את האופן שבו ממונים הזקנים והמשרתים העוזרים. החל מה־1 בספטמבר 2014 אחים יתמנו בדרך הבאה: כל משגיח נפה ישקול בקפידה את ההמלצות שהוא מקבל בנפה שלו. במהלך ביקוריו בקהילות הוא ינסה להכיר את האחים שעליהם הוגשו המלצות ויצא אתם לשירות במידת האפשר. לאחר שידון משגיח הנפה בהמלצות עם מועצת הזקנים המקומית, מתפקידו למנות את הזקנים והמשרתים העוזרים בקהילות בנפתו. כך תהליך המינוי דומה יותר לאופן שבו מינו אחים במאה הראשונה לספירה.‏

מי ממלאים את התפקידים השונים בתהליך? כפי שהיה תמיד, האחריות העיקרית להזנת שאר עבדי האדון מוטלת על ”העבד הנאמן והנבון” (‏מתי כ”ד:45–47‏). הדבר כולל עריכת מחקרים בכתבי־הקודש בעזרת רוח אלוהים במטרה לספק הדרכות כיצד ליישם עקרונות מקראיים הנוגעים לאופן שבו הקהילה הכלל עולמית מאורגנת. העבד הנאמן ממנה גם את כל משגיחי הנפה ואת חברי ועדי הסניפים, וכל משרד סניף מספק עזרה מעשית ביישום ההדרכות הניתנות. בטרם חברי מועצות הזקנים ממליצים למנות אח לתפקיד בקהילת אלוהים חובה עליהם לשקול ביסודיות אם האח אכן עומד בדרישות המקראיות. על כל משגיח נפה מוטלת אחריות כבדה לשקול בקפידה ובליווי תפילות את המלצות הזקנים, ולאחר מכן למנות את האחים העומדים בדרישות.‏

הכרת תהליך מינוי האחים לתפקידי אחריות מקנה לנו הבנה מעמיקה על פעילותה של רוח הקודש בתהליך. כתוצאה מכך גובר ביטחוננו באחים הממונים בקהילה המשיחית, ואנו רוחשים להם כבוד רב יותר (‏עב’ י”ג:7,‏ 17‏).‏

בספר ההתגלות י”א:3 מדובר על שני עדים המנבאים במשך 1,260 יום. בהמשך נאמר שחיית הפרא ’מנצחת אותם והורגת אותם’. אך לאחר ”שלושה ימים וחצי” מוקמים שני העדים לתחייה להפתעתם הרבה של רואיהם (‏ההת’ י”א:7,‏ 11‏).‏

מי הם שני העדים? פרטי הפרשה עוזרים לנו לזהותם. ראשית, נאמר לנו שאותם ”מסמלים שני עצי הזית ושתי המנורות” (‏ההת’ י”א:4‏). הדבר מזכיר לנו את המנורה ושני עצי הזית המתוארים בנבואת זכריה. נמסר בה שעצי זית אלה מסמלים את ”שני בני היצהר”, כלומר את המושל זרובבל והכוהן הגדול יהושע ”העומדים על אדון כל הארץ” (‏זכ’ ד’:1–3,‏ 14‏). שנית, מתואר ששני העדים מבצעים אותות הדומים לאלה שביצעו משה ואליהו (השווה בין ההתגלות י”א:5, 6 ובין במדבר ט”ז:1–7‏, 28–35 ומלכים א’. י”ז:1; י”ח:41–45).‏

מה משותף בין מה שמוזכר בההתגלות י”א לבין הכתוב בזכריה ד’:1–3,‏ 14‏? כל אחת מפרשות אלו מתייחסות למשוחי אלוהים שנטלו את המושכות במהלך תקופת מבחן קשה. לכן הכתוב בספר ההתגלות פרק י”א התגשם כאשר האחים המשוחים שנטלו את המושכות בעת שנוסדה מלכות אלוהים בשמיים בשנת 1914 בישרו ”בלבוש שק” במשך שלוש שנים וחצי.‏

בסיום התקופה שבה בישרו בלבוש שק נהרגו משוחים אלה במובן סמלי כאשר הושלכו לכלא לתקופת זמן קצרה יחסית — שלושה ימים וחצי סמליים. בעיני אויביו של עם אלוהים הושבתה פעילותם, והדבר הסב שמחה רבה למתנגדים (‏ההת’ י”א:8–10‏).‏

אולם בהתאם לדברי הנבואה, בתום שלושה ימים וחצי הוחזרו שני העדים לחיים. משוחים אלה שוחררו מהכלא. בנוסף, מי שנותרו נאמנים קיבלו מינוי מיוחד מאלוהים באמצעות אדונם, ישוע המשיח. בשנת 1919 הם היו בין מי שמונו לשרת בתור ”העבד הנאמן והנבון” כדי לדאוג לצרכיו הרוחניים של עם אלוהים במהלך אחרית הימים (‏מתי כ”ד:45–47;‏ ההת’ י”א:11, 12‏).‏

מעניין לציין שהכתוב בההתגלות י”א:1, 2 קושר בין אירועים אלה לבין התקופה שבה נמדד המקדש הרוחני. במלאכי פרק ג’‏ מוזכרת בחינה דומה של המקדש הרוחני ולאחריה נועדה להתרחש תקופת טיהור (‏מל’ ג’:1–4‏). כמה זמן ארכו בחינה וטיהור אלה? הם החלו משנת 1914 ועד תחילת 1919. תקופת זמן זו כוללת 1,260 יום (42 חודשים) ושלושה ימים וחצי סמליים המוזכרים בההתגלות פרק י”א‏.‏

עד כמה אנו מאושרים שיהוה ערך צריפה רוחנית זו כדי לטהר עם מיוחד שיבצע מעשים טובים (‏טיט’ ב’:14‏). בנוסף, אנו מעריכים את הדוגמה שהציבו לנו המשוחים הנאמנים שנטלו את המושכות במהלך תקופת מבחן זו ובכך שירתו כשני העדים הסמליים.‏ *