בכוחו של המקרא לשנות חיים
”הם רצו שאבדוק בעצמי מהי האמת”
-
שנת לידה: 1982
-
ארץ לידה: הרפובליקה הדומיניקנית
-
עבר: גדל כמורמוני
רקע:
נולדתי בסנטו דומינגו שברפובליקה הדומיניקנית, הצעיר מבין ארבעה ילדים. הוריי היו אנשים משכילים, והם רצו לגדל את ילדיהם בסביבה חברתית טובה. ארבע שנים לפני שנולדתי הם פגשו מיסיונרים מורמונים. הוריי התרשמו מהמראה המסודר של אותם בחורים ומהתנהגותם המנומסת והחליטו שמשפחתנו תהיה אחת המשפחות הראשונות באי שיצטרפו לכנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים, המכונה גם ”הכנסייה המורמונית”.
כבר מילדותי אהבתי את הפעילויות החברתיות בכנסייה והערכתי את העובדה שחיי משפחה וערכי מוסר תפסו מקום מרכזי בדת המורמונית. הייתי גאה להיות מורמוני ושמתי לי למטרה להיות מיסיונר.
כשהייתי בן 18 עברה משפחתי להתגורר בארצות הברית כדי שאוכל ללמוד באוניברסיטה טובה. כעבור כשנה הגיעו דודי ודודתי, שהיו עדי־יהוה, לבקר אותנו בפלורידה. הם הזמינו אותנו לבוא אתם לכינוס כדי לשמוע דיונים מקראיים. בכינוס התרשמתי מכך שכל מי שישבו סביבי קראו את הפסוקים במקרא שלהם ורשמו רשימות. לכן ביקשתי נייר ועט ועשיתי אותו דבר.
אחרי הכינוס אמרו לי דודי ודודתי שמאחר ואני רוצה יום אחד לשרת כמיסיונר, הם יוכלו לעזור לי ללמוד קצת על המקרא. אהבתי את הרעיון כי באותו זמן הכרתי טוב יותר את ספר מורמון מאשר את המקרא.
כיצד שינה המקרא את חיי:
בדיונים המקראיים שניהלתי עם דודי ודודתי בטלפון, הם תמיד עודדו אותי לבחון את אמונתי לאור הכתוב במקרא. הם רצו שאבדוק בעצמי מהי האמת.
היו הרבה עיקרי אמונה בדת המורמונית שהיו מקובלים עליי, אבל לא ממש ידעתי כיצד הם משתלבים עם הכתוב
בכתבי־הקודש. דודתי שלחה לי את כתב העת עורו! מ־8 בנובמבר 1995 (אנג׳), שיצא לאור מטעם עדי־יהוה, ובו היו מאמרים על הדת המורמונית. הופתעתי לגלות שלא הכרתי רבים מעיקרי האמונה של המורמונים, ולכן החלטתי להיכנס לאתר הרשמי שלהם כדי לבדוק אם מה שכתוב בעורו! באמת נכון. זה אכן היה נכון, ולאחר שביקרתי במוזיאונים מורמוניים ביוטה השתכנעתי בכך עוד יותר.תמיד האמנתי שספר מורמון והמקרא משלימים זה את זה. אבל כשהתחלתי לקרוא במקרא בעיון רב יותר הבחנתי בסתירות בין הכתוב בו לבין תורות מורמוניות שונות. לדוגמה, על־פי יחזקאל י״ח:4, הנפש יכולה למות. אולם בספר מורמון נאמר באלמה פרק 42 פסוק 9: ”הנפש לעולם אינה יכולה למות”.
לא רק הסתירות הדוקטרינריות הפריעו לי, אלא גם הרעיונות הלאומניים שלימדו המורמונים. לדוגמה, על־פי הדת המורמונית, גן עדן שכן במחוז ג׳קסון שבמיזורי, ארצות הברית. כמו כן, נביאי הכנסייה אומרים שכאשר ”מלכות אלוהים תחזיק ברסן השלטון, יתנוסס דגל ארצות הברית בגאון, כשהוא חף מכל דופי, על תורן החירות ושוויון הזכויות”.
שאלתי את עצמי איך ארץ מולדתי — או כל ארץ אחרת — תשתלב בתמונה הזו. ערב אחד התקשר אליי בחור מורמוני שעבר באותו זמן הכשרה לשליחות מיסיונרית, והעליתי באוזניו את הנושא הזה. שאלתי אותו בצורה ישירה אם הוא יהיה מוכן להילחם בבני אמונתו מארץ אחרת במקרה שתהיה מלחמה בין ארצו לבין ארצם. נדהמתי כשהוא אמר לי שכן. חקרתי יותר לעומק את עיקרי האמונה של הדת שלי והתייעצתי עם כמה מנהיגים בכנסייה המורמונית. הם אמרו לי שהתשובות לשאלותיי הן בגדר תעלומות שייפתרו בעתיד ככל שהאור ילך ויגבר.
הייתי מאוכזב מההסבר שקיבלתי והחלטתי לבחון יותר לעומק את עצמי ואת הסיבה שעמדה מאחורי הרצון שלי להיות מיסיונר מורמוני. הבנתי שהרעיון לשרת כמיסיונר קסם לי בדיוק כמו כל פעילות הומניטרית אחרת. גם הסטטוס החברתי הנלווה לתפקיד זה מצא חן בעיניי. אבל לא ידעתי הרבה על אלוהים. למרות שקראתי במקרא הרבה פעמים בעבר, לא הבנתי מהו ערכו האמיתי. לא היה לי מושג מהי מטרתו של אלוהים עבור כדור־הארץ או עבור בני האדם.
התועלת שצמחה לי מהשינוי:
בשיעורי המקרא שקיבלתי מעדי־יהוה למדתי, בין היתר, מהו שמו של אלוהים, מה קורה לאחר המוות, ומהו תפקידו של ישוע בהגשמת מטרת אלוהים. סוף סוף רכשתי ידע מדויק מתוך הספר הנפלא הזה, ונהניתי לחלוק עם אחרים את האמיתות שלמדתי. תמיד ידעתי שאלוהים קיים, אבל כעת יכולתי לפנות אליו בתפילותיי בתור הידיד הטוב ביותר שלי. נטבלתי כאחד מעדי־יהוה ב־12 ביולי 2004, ושישה חודשים לאחר מכן התחלתי להקדיש את מרב זמני לשירות אלוהים.
שירתתי חמש שנים במשרדים הראשיים של עדי־יהוה בברוקלין, ניו יורק. נהניתי מאוד לעזור בהוצאתם לאור של ספרי מקרא ושל פרסומים מקראיים המועילים למיליונים ברחבי תבל, והזכות ללמד אחרים על אלוהים ממשיכה להסב לי שמחה רבה.