מהי ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות”?
באפריל 2006 הופיעה בעיתונים ברחבי העולם ידיעה מרעישה: קבוצת חוקרים עומדת לפרסם את תכניו של כתב יד עתיק שהתגלה לאחרונה — ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות”. כתבות אלה ציינו שעל־פי טענת החוקרים, בכתב יד זה מוצגת תפיסה מהפכנית באשר לדמותו של יהודה איש קריות, התלמיד שבגד בישוע. לדידם, יהודה היה למעשה גיבור, התלמיד שהבין את ישוע טוב מכולם, ושהוא מסר את ישוע לידי מוציאיו להורג על־פי בקשתו.
האם זהו באמת מסמך אותנטי? ואם כן, האם הוא חושף מידע כמוס על הדמויות ההיסטוריות יהודה איש קריות וישוע המשיח או על המשיחיים הקדומים? היש בו כדי להשפיע על השקפתנו באשר לישוע ולתורתו?
גילוי ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות”
הדרך שבה התגלתה ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” לוטה בערפל. המסמך לא נחשף ולא תועד על־ידי ארכיאולוגים, אלא הופיע ביום בהיר אחד בשוק העתיקות בשלהי שנות ה־70 או בתחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת. הוא התגלה ככל הנראה בשנת 1978 בקבר נטוש במצרים, שאולי שכן בתוך מערה. הוא היה אחד מארבעה מסמכים שונים שנכתבו בקופטית (שפה שהתפתחה ממצרית עתיקה) ואוגדו בקודקס (סוג של ספר עתיק).
הקודקס, שהיה עטוף בכריכת עור, נשמר במשך מאות שנים באקלים המצרי היבש, אך לאחר שהוצא מהסביבה הזו החל להתפורר במהירות. ב־1983 הוצג הקודקס לזמן קצר לעיני מספר חוקרים, אבל נדרש בעדו מחיר מופקע, ולכן איש לא רכש אותו. שנים נוספות של הזנחה ואחסון לא־הולם הסבו לו נזק נוסף. בשנת 2000 הוא נרכש על־ידי סוחרת עתיקות שוויצרית. בסופו של דבר היא מסרה אותו לקבוצת מומחים בינלאומית שפעלה בחסות קרן מאיקנס לאומנות עתיקה וחברת נשיונל ג׳יאוגרפיק. המומחים ניגשו למלאכה הסבוכה: לשקם ולשחזר את הקודקס, אשר חלקו כבר התפורר לחתיכות קטנות, וכן לקבוע את גילו ולתרגם ולבאר את תכניו.
על־פי תיארוך פחמן 14, מדובר בקודקס מן המאה השלישית או הרביעית לספירה. אך החוקרים סבורים שהטקסט הקופטי של ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” הוא תרגום של הטקסט המקורי שנכתב ביוונית בתקופה מוקדמת בהרבה. באיזו תקופה נכתבה במקור ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” ומה היה הרקע לכתיבתה?
”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” — בשורה גנוסטית
האזכור הראשון לקיומה של ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” נמצא בכתביו של אירניאוס, בישוף ליון, שפעל בשלהי המאה השנייה לספירה. בחיבורו נגד הכפירות (Adversus Haereses) הוא הזכיר את אחת הקבוצות הרבות שהחזיקו בתורות שהוא חלק עליהן: ”הם טוענים שיהודה הבוגד הבין דברים אלה על בוריים, ושהוא לבדו, בידעו את האמת כפי שאיש מן האחרים לא ידע, השלים את סוד הבגידה. בגללו השתררה מהומה בכול, הן בשמיים והן בארץ. הם מציגים היסטוריה בדויה שכזו ומכנים אותה ’הבשורה על־פי יהודה’”.
”בשורה זו לא נכתבה בימיו של יהודה איש קריות על־ידי מישהו שהכיר אותו”
אירניאוס שם לו למטרה להפריך את תורותיהם של המשיחיים הגנוסטים שטענו שעומד לרשותם ידע מיוחד ונסתר. גנוסטיציזם הוא שם כולל לקבוצות רבות, שכל אחת מהן הבינה ופירשה בדרך שונה את מה שנתפס בעיניהן כאמת המשיחית. הגנוסטים קידמו את פרשנויותיהם אשר התבססו על הכתבים שהם עצמם חיברו, כתבים אשר נפוצו בקצב מסחרר במאה השנייה לספירה.
בבשורות גנוסטיות אלה נטען פעמים רבות ששליחיו הבולטים של ישוע לא הבינו כהלכה את המסר שבפיו ושהוא לימד תורות נסתרות שרק יחידי סגולה היו מסוגלים לתפוס. * חלק מהגנוסטים האמינו שהעולם הגשמי הוא מעין כלא. משום כך ”האל הבורא” שבתנ״ך נתפס בעיניהם כאל נחות המתנגד לאלים המושלמים שבהם האמינו. מי שהיה ברשותו ה”ידע” האמיתי הבין את ה”סוד” והשתוקק להשתחרר מקיומו הגשמי.
זו הגישה המשתקפת ב”בשורה על־פי יהודה איש קריות”. היא נפתחת במילים: ”דברי הסוד שהשמיע ישוע באוזני יהודה איש קריות במשך שמונה ימים, שלושה ימים לפני שחגג את הפסח”.
האם זהו החיבור שעליו כתב אירניאוס, חיבור שנחשב אבוד במשך מאות שנים? מארווין מאייר, שהיה חבר בצוות המקורי שניתח ותרגם את כתב היד, מציין ש”קיימת התאמה רבה בין התיאור התמציתי [של אירניאוס] לבין הטקסט הקופטי שיש בידנו המכונה הבשורה על־פי יהודה איש קריות”.
דמותו של יהודה בבשורה זו — נושא שנוי במחלוקת בקרב החוקרים
ב”בשורה על־פי יהודה איש קריות” מתואר ישוע כמי שצוחק בלעג על תלמידיו בשל חוסר הבנתם. לעומתם יהודה הוא היחיד מבין 12 השליחים המבין מהו טבעו האמיתי של ישוע. לכן ישוע חולק עמו בפרטיות את ”סודות המלכות”.
צוות החוקרים הראשון ששחזר ותרגם את הטקסט הושפע במידה רבה מהתיאור שמסר אירניאוס באשר לבשורה זו. בתרגומם נתפס יהודה בעיני ישוע כתלמיד היחיד שיהיה מסוגל לתפוס את הסודות ו”להגיע” ל”מלכות”. השליחים חסרי ההבנה בוחרים בתלמיד אחר תחתיו, אך יהודה הופך ל”רוח השלוש עשרה” ול”גדול מכולם [מכל התלמידים האחרים]”. את הסיבה לכך הסביר ישוע ליהודה באמרו: ”אתה תקריב את האדם שהוא מלבושי”.
סופרים מהשורה הראשונה, כגון בארט ארמן ואיליין פייגלס, שהם גם חוקרים בולטים בתחום הנצרות הקדומה והגנוסטיציזם, ניתחו גם הם את
”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” ומיהרו לפרסם את ממצאיהם ופרשנויותיהם, שבמידה רבה עלו בקנה אחד עם התרגום של הצוות המקורי. אולם זמן קצר לאחר מכן חוקרים אחרים, כמו אפריל דקוניק ובירגר פירסון, הביעו את הסתייגותם. הם טענו שחברת נשיונל ג׳יאוגרפיק הייתה להוטה להשיג בלעדיות על פרסום כתב היד העתיק ולכן נחפזה לפרסמו. נוסף על כך, החברה פסחה על התהליך האקדמי המקובל שלפיו יש לערוך ניתוח יסודי ולאפשר לחוקרים אחרים לבחון את המסמך, שכן היא דרשה מהצוות לחתום על הסכמי סודיות.איש מהחוקרים שניתחו את המסמך אינו טוען שהוא מדויק מבחינה היסטורית
דקוניק ופירסון, שפעלו כל אחד בנפרד, הגיעו שניהם למסקנה שבתרגומיהם של החוקרים הקודמים נפלו מספר טעויות בכמה קטעי מפתח בכתב היד המקוטע. לפי תרגומה של דקוניק, יהודה מכונה ”השד השלושה עשר” ולא ”הרוח השלוש עשרה”. * כמו כן, ישוע אמר ליהודה חד־משמעית שהוא לא יעלה ל”מלכות”. נוסף על כך, ישוע לא ציין שיהודה יהיה ”גדול” מכל התלמידים האחרים, אלא אמר לו: ”אתה תהיה גרוע מכולם, כי אתה תקריב את האדם שהוא מלבושי”. לתפיסתה של דקוניק, ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” היא פרודיה גנוסטית עתיקה הלועגת לכל השליחים. מסקנתם הנחרצת של דקוניק ופירסון היא שב”בשורה על־פי יהודה איש קריות”, יהודה כלל אינו מוצג כגיבור.
מה ניתן ללמוד מ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות”?
בין אם הם רואים ביהודה המוצג בבשורה זו גיבור ובין אם שד, איש מהחוקרים שניתחו את המסמך אינו טוען שהוא מדויק מבחינה היסטורית. בארט ארמן מסביר: ”הבשורה לא נכתבה על־ידי יהודה ואף לא נטען בה שהיא נכתבה על־ידיו. ... בשורה זו לא נכתבה בימיו של יהודה על־ידי מישהו שהכיר אותו. ... אם כן, ספר זה אינו יכול לספק לנו מידע נוסף על האירועים שהתרחשו בחיי ישוע”.
”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” היא חיבור גנוסטי שנכתב במקור ביוונית במאה השנייה לספירה. האם בשורה זו שהתגלתה בשנים האחרונות היא החיבור שעליו דיבר אירניאוס? החוקרים עדיין חלוקים בדעתם בשאלה זו. על כל פנים, ”הבשורה על־פי יהודה איש קריות” מספקת ראיה ברורה ומשמעותית אך ורק לכך שבתקופה זו הדת המשיחית כבר התפלגה לכתות מתחרות בעלות דוקטרינות שונות. בשורה זו אינה מערערת את אמינותם של כתבי־הקודש, אלא מאששת את אזהרות השליחים, כמו האזהרה שנתן פאולוס במעשי השליחים כ׳:29, 30: ”אני יודע שאחרי לכתי... מקרבכם יקומו אנשים שילמדו דברים מסולפים כדי להדיח את התלמידים ולמשוך אותם אחריהם”.
^ ס׳ 11 בשורות אלה נקראו תכופות על שם הדמויות שלטענת הגנוסטים היטיבו להכיר את תורתו האמיתית של ישוע, כמו למשל ”הבשורה על־פי תומא” ו”הבשורה על־פי מרים המגדלית”. בסך הכול התגלו כ־30 חיבורים עתיקים כאלה.
^ ס׳ 18 חוקרים המחזיקים בהשקפה שיהודה איש קריות מוצג כשד בכתב יד זה וכמי שהיטיב להבין את זהותו של ישוע בהשוואה לשאר התלמידים, מציינים שגם השדים בספרי הבשורה במקרא הכריזו על זהותו האמיתית של ישוע (מרקוס ג׳:11; ה׳:7).