הידעת?
כיצד הכינו היהודים בני המאה הראשונה את המתים לקבורה?
היהודים קברו את מתיהם זמן קצר לאחר מותם, בדרך כלל באותו היום. היו לכך שתי סיבות. ראשית, גופות מרקיבות מהר באקלים החם של המזרח התיכון. שנית, על־פי ההשקפה דאז, אי־קבורת הגופה במשך מספר ימים העידה על זלזול במת ובמשפחתו.
בספרי הבשורה ובספר מעשי השליחים מוזכרים לפחות ארבעה מקרים שבהם נקברו המתים ביום מותם (מתי כ״ז:57–60; מעשי השליחים ה׳:5–10; ז׳:60 עד ח׳:2). מאות שנים קודם לכן מתה רחל, אשתו האהובה של יעקב, בשעה שהמשפחה הייתה במסע. במקום להביא את הגופה למקום הקבורה של המשפחה, קבר אותה יעקב ”בדרך... [ל]בית לחם” (בראשית ל״ה:19, 20, 27–29).
מסידורי הקבורה המתוארים במקרא ניתן ללמוד שהיהודים הכינו בהקפדה את הגופה לקבורה. משפחתו וחבריו של המת רחצו אותו ומשחו אותו בבשמים ובשמן משובח ועטפו אותו בתכריכים (יוחנן י״ט:39, 40; מעשי השליחים ט׳:36–41). שכנים ואחרים יכלו לבוא ולהשתתף בצער המשפחה ולהביע את תנחומיהם (מרקוס ה׳:38, 39).
האם קבורתו של ישוע הייתה קבורה יהודית אופיינית?
משפחות יהודיות רבות קברו את מתיהן במערות ובקברים שנחצבו בסלע הרך המצוי בשפע באזורים רבים בישראל. בעשותן זאת הן נהגו כמנהג אבותיהן. אברהם, שרה, יצחק, יעקב ואחרים נקברו במערת המכפלה, השוכנת בסמוך לחברון העתיקה (בראשית כ״ג:19; כ״ה:8, 9; מ״ט:29–31; נ׳:13).
ישוע נקבר בקבר שנחצב בסלע (מרקוס ט״ו:46). פתח הכניסה לקברים מסוג זה היה בדרך כלל צר. בתוך הקבר נחצבו מספר כוכים שבהם הונחו גופותיהם של בני המשפחה. לאחר שהגופה הרקיבה לחלוטין, נאספו העצמות היבשות והוכנסו לתיבת אבן הקרויה גלוסקמה. כך היה נהוג לעשות בימי ישוע. בדרך זו יכלה המשפחה לפנות מקום בקבר לקבורות נוספות.
בשל מצוות השבת נמנעו היהודים מלערוך ביום זה את סידורי הקבורה. היות וישוע מת כשלוש שעות לפני כניסת השבת, קברו אותו יוסף איש רמתיים ואחרים מבלי שהספיקו להכין לגמרי את גופתו לקבורה (לוקס כ״ג:50–56). מסיבה זו הלכו כמה ממקורביו של ישוע לקבר לאחר צאת השבת במטרה לסיים את התהליך (מרקוס ט״ז:1; לוקס כ״ד:1).