בראשית 18:1-33
יח אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה אֵלָיו יְהֹוָה+ בֵּין הָאִילָנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁל מַמְרֵא+ בְּעוֹדוֹ יוֹשֵׁב בְּפֶתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.
2 הוּא נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה שְׁלוֹשָׁה אֲנָשִׁים עוֹמְדִים בְּמֶרְחַק מָה מִמֶּנּוּ.+ בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָם, רָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וְהִשְׁתַּחֲוָה אַרְצָה.
3 הוּא אָמַר: ”יְהֹוָה, אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אַל נָא תַּחְלֹף עַל פְּנֵי עַבְדְּךָ.
4 יוּבְאוּ נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ אֶת רַגְלֵיכֶם,+ וְנוּחוּ תַּחַת הָעֵץ.
5 הוֹאִיל וּבָאתֶם לְכָאן אֶל עַבְדְּכֶם, אָבִיא נָא לָכֶם פַּת לֶחֶם וְתִתְרַעַנְנוּ.* לְאַחַר מִכֵּן תַּמְשִׁיכוּ בְּדַרְכְּכֶם”. וְהֵם הֵשִׁיבוּ: ”טוֹב. עֲשֵׂה כְּפִי שֶׁדִּבַּרְתָּ”.
6 לָכֵן אַבְרָהָם מִהֵר אֶל הָאֹהֶל אֶל שָׂרָה וְאָמַר: ”מַהֲרִי! קְחִי שָׁלוֹשׁ סְאִים* קֶמַח מְשֻׁבָּח, לוּשִׁי אֶת הַבָּצֵק וְהָכִינִי כִּכְּרוֹת לֶחֶם”.
7 וְאַבְרָהָם רָץ אֶל הַבָּקָר וּבָחַר פַּר צָעִיר רַךְ וְטוֹב. הוּא נָתַן אוֹתוֹ לַמְּשָׁרֵת, אֲשֶׁר מִהֵר לַהֲכִינוֹ.
8 אָז לָקַח חֶמְאָה וְחָלָב וְאֶת הַפָּר הַצָּעִיר אֲשֶׁר הֵכִין וְהִגִּישׁ לָהֶם אֶת הַמָּזוֹן. וְהוּא עָמַד לְיָדָם תַּחַת הָעֵץ בְּשָׁעָה שֶׁאָכְלוּ.+
9 הֵם אָמְרוּ לוֹ: ”הֵיכָן שָׂרָה אִשְׁתְּךָ?”+ וְהוּא הֵשִׁיב: ”כָּאן בָּאֹהֶל”.
10 וְאֶחָד מֵהֶם הוֹסִיף: ”בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בַּמּוֹעֵד הַזֶּה אָשׁוּב אֵלֶיךָ, וְהִנֵּה בֵּן יִהְיֶה לְשָׂרָה אִשְׁתְּךָ”.+ וְשָׂרָה הִקְשִׁיבָה בְּפֶתַח הָאֹהֶל, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הָאִישׁ.
11 וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה הָיוּ זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים.+ כְּבָר חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח נָשִׁים.*+
12 לָכֵן שָׂרָה הֵחֵלָּה לִצְחֹק בְּקִרְבָּהּ וְאָמְרָה: ”אַחֲרֵי שֶׁבָּלִיתִי, וַאֲדוֹנִי זָקֵן, הַאִם בֶּאֱמֶת יִהְיֶה לִי הָעֹנֶג הַזֶּה?”+
13 וִיהֹוָה אָמַר אֶל אַבְרָהָם: ”לָמָּה צָחֲקָה שָׂרָה וְאָמְרָה, ’הַאֻמְנָם אֵלֵד אַף כִּי זָקַנְתִּי?’
14 הֲיִפָּלֵא* מִיְּהֹוָה דָּבָר?+ אָשׁוּב אֵלֶיךָ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בַּמּוֹעֵד הַזֶּה, וּלְשָׂרָה יִהְיֶה בֵּן”.
15 אַךְ שָׂרָה הִכְחִישָׁה וְאָמְרָה: ”לֹא צָחַקְתִּי!” כִּי פָּחֲדָה. אַךְ הוּא הֵשִׁיב וְאָמַר: ”לֹא, אַתְּ כֵּן צָחַקְתְּ”.
16 כַּאֲשֶׁר קָמוּ הָאֲנָשִׁים לָלֶכֶת וְהִשְׁקִיפוּ מַטָּה עַל סְדוֹם,+ הָלַךְ עִמָּם אַבְרָהָם לְלַוּוֹתָם.
17 וִיהֹוָה אָמַר: ”הַאִם אֲנִי מַסְתִּיר מֵאַבְרָהָם אֶת מָה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת?+
18 הֲרֵי אַבְרָהָם יִהְיֶה לְאֻמָּה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, וְיִתְבָּרְכוּ* בְּאֶמְצָעוּתוֹ כָּל אֻמּוֹת הָאָרֶץ.+
19 כִּי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיְּצַוֶּה עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בֵּיתוֹ אַחֲרָיו לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ יְהֹוָה בַּעֲשׂוֹתָם אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן וְהַיָּשָׁר,*+ לְמַעַן יְקַיֵּם יְהֹוָה אֶת מָה שֶׁהִבְטִיחַ בַּאֲשֶׁר לְאַבְרָהָם”.
20 וִיהֹוָה אָמַר: ”הַזְּעָקָה נֶגֶד סְדוֹם וַעֲמֹרָה אָכֵן גְּדוֹלָה,+ וְחֶטְאָם כָּבֵד מְאוֹד.+
21 אֵרֵד לִרְאוֹת אִם הֵם אָכֵן מִתְנַהֲגִים כַּצְּעָקָה אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֵלַי. וְאִם לֹא, אֵדַע זֹאת”.+
22 וְהָאֲנָשִׁים עָזְבוּ אֶת הַמָּקוֹם וְהָלְכוּ לְכִוּוּן סְדוֹם, אַךְ יְהֹוָה+ נִשְׁאַר עִם אַבְרָהָם.
23 וְאַבְרָהָם נִגַּשׁ וְאָמַר: ”הַאֻמְנָם תִּסְפֶּה אֶת הַצַּדִּיק עִם הָרָשָׁע?+
24 אִם יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר, הַאִם תִּסְפֶּה אוֹתָם וְלֹא תִּמְחַל לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּקִרְבָּהּ?
25 חָלִילָה לְךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע כָּךְ שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק יִהְיֶה כְּסוֹפוֹ שֶׁל הָרָשָׁע!+ חָלִילָה לְךָ.+ הֲשׁוֹפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?”*+
26 וִיהֹוָה אָמַר: ”אִם אֶמְצָא בִּסְדוֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר, אֶמְחַל לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם”.
27 אַךְ אַבְרָהָם הֵשִׁיב וְאָמַר: ”אָנָּא, הִנֵּה הֵעַזְתִּי לְדַבֵּר אֶל יְהֹוָה, וְאָנוֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.
28 אִם יֶחְסְרוּ חֲמִשָּׁה מֵחֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִים, הַאִם בִּגְלַל הַחֲמִשָּׁה תַּשְׁחִית אֶת כָּל הָעִיר?” וְהוּא אָמַר: ”לֹא אַשְׁחִית אוֹתָהּ אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה”.+
29 אַךְ הוּא הוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלָיו וְאָמַר: ”וְאִם יִמָּצְאוּ שָׁם אַרְבָּעִים?” הֵשִׁיב לוֹ: ”לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים”.
30 אַךְ הוּא הִמְשִׁיךְ: ”יְהֹוָה, אַל נָא יִבְעַר כַּעַסְךָ,+ וְהַרְשֵׁה לִי לְדַבֵּר: וְאִם יִמָּצְאוּ שָׁם רַק שְׁלוֹשִׁים?” הֵשִׁיב לוֹ: ”לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלוֹשִׁים”.
31 אַךְ הוּא הוֹסִיף: ”אָנָּא, הִנֵּה הֵעַזְתִּי לְדַבֵּר אֶל יְהֹוָה: וְאִם יִמָּצְאוּ שָׁם רַק עֶשְׂרִים?” הֵשִׁיב לוֹ: ”לֹא אַשְׁחִית אוֹתָהּ בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים”.
32 לְבַסּוֹף הוּא אָמַר: ”יְהֹוָה, אַל נָא יִבְעַר כַּעַסְךָ, וְהַרְשֵׁה לִי לְדַבֵּר רַק עוֹד פַּעַם אַחַת: וְאִם יִמָּצְאוּ שָׁם רַק עֲשָׂרָה?” הֵשִׁיב לוֹ: ”לֹא אַשְׁחִית אוֹתָהּ בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה”.
33 וִיהֹוָה סִיֵּם לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ,+ וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקוֹמוֹ.
הערות שוליים
^ נה״מ, ”סעדו [חזקו] ליבכם”.
^ או ”שרה כבר עברה את גיל הפוריות”.
^ או ”האם ייבצר”.
^ או ”ישיגו ברכה”.
^ נה״מ, ”לעשות צדקה ומשפט”.
^ או ”את הדבר הצודק; הנכון”.
