שמואל א׳ 4:1-22
ד וּדְבָרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל יָצָא אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.
אָז יָצָא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּים לְמִלְחָמָה; הֵם הֵקִימוּ מַחֲנֶה לְיַד אֶבֶן הָעֵזֶר, וְהַפְּלִשְׁתִּים הֵקִימוּ מַחֲנֶה בַּאֲפֵק.
2 הַפְּלִשְׁתִּים הִתְיַצְּבוּ לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲרָךְ קְרָבִי, אַךְ הַקְּרָב הָיָה קָשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל הוּבַס לִפְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר הָרְגוּ בַּחֲזִית כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ בַּשָּׂדֶה.
3 כַּאֲשֶׁר חָזַר הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה, אָמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: ”לָמָּה הִרְשָׁה יְהֹוָה שֶׁנּוּבַס* הַיּוֹם לִפְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים?+ נִקַּח אִתָּנוּ מִשִּׁילֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה+ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה* אִתָּנוּ וְיוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ מִיַּד אוֹיְבֵינוּ”.
4 וְהָעָם שָׁלַח אֲנָשִׁים אֶל שִׁילֹה וְהֵם נָשְׂאוּ מִשָּׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה צְבָאוֹת, הַיּוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ מֵעַל* הַכְּרוּבִים.+ וְגַם שְׁנֵי בְּנֵי עֵלִי, חָפְנִי וּפִינְחָס,+ הָיוּ שָׁם עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים.
5 מִיָּד כְּשֶׁבָּא אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה אֶל הַמַּחֲנֶה, הִשְׁמִיעוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְּדוֹלָה עַד שֶׁהִזְדַּעַזְעָה הָאָרֶץ.
6 כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַפְּלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה, אָמְרוּ: ”לָמָּה נִשְׁמַעַת תְּרוּעָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים?” לְבַסּוֹף נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֲרוֹן יְהֹוָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה.
7 וְהַפְּלִשְׁתִּים הֵחֵלּוּ לְפַחֵד, כִּי אָמְרוּ: ”בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה!”+ וְהֵם אָמְרוּ: ”אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה קֹדֶם לָכֵן!
8 אוֹי לָנוּ! מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּיר הַזֶּה? זֶה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִכָּה אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר.+
9 הֱיוּ אַמִּיצִים וֶהֱיוּ גְּבָרִים, פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תְּשָׁרְתוּ אֶת הָעִבְרִים כְּפִי שֶׁהֵם שֵׁרְתוּ אֶתְכֶם.+ הֱיוּ גְּבָרִים וְהִלָּחֲמוּ!”
10 לָכֵן הַפְּלִשְׁתִּים נִלְחֲמוּ וְיִשְׂרָאֵל הוּבַס,+ וְכָל אֶחָד נָס לְאָהֳלוֹ. הַמַּכָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאוֹד; מִיִּשְׂרָאֵל נָפְלוּ שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף חַיָּלִים רַגְלִיִּים.
11 בְּנוֹסָף לְכָךְ, אֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקַח בַּשֶּׁבִי, וּשְׁנֵי בְּנֵי עֵלִי, חָפְנִי וּפִינְחָס, מֵתוּ.+
12 וְאִישׁ אֶחָד מִבִּנְיָמִין רָץ מִן הַחֲזִית וְהִגִּיעַ אֶל שִׁילֹה בַּיּוֹם הַהוּא, וּבְגָדָיו קְרוּעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ.+
13 כְּשֶׁהִגִּיעַ הָאִישׁ, יָשַׁב עֵלִי בְּצִפִּיָּה עַל הַכִּסֵּא לְיַד הַדֶּרֶךְ, כִּי לִבּוֹ הָיָה חָרֵד לַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים.+ הָאִישׁ נִכְנַס אֶל הָעִיר כְּדֵי לְדַוֵּחַ עַל מָה שֶׁקָּרָה, וְכָל הָעִיר הֵחֵלָּה לִזְעֹק.
14 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה, שָׁאַל: ”מָה פֵּשֶׁר קוֹל הַמְּהוּמָה הַזֹּאת?” וְאוֹתוֹ הָאִישׁ מִהֵר פְּנִימָה וְדִוֵּחַ לְעֵלִי עַל מָה שֶׁקָּרָה.
15 (וְעֵלִי הָיָה בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה; עֵינָיו בָּהוּ קָדִימָה וְהוּא לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת.)+
16 אָמַר הָאִישׁ אֶל עֵלִי: ”אֲנִי זֶה שֶׁבָּא מִן הַחֲזִית! נַסְתִּי הַיּוֹם מִן הַחֲזִית”. שָׁאַל אוֹתוֹ: ”מָה קָרָה, בְּנִי?”
17 וְהַמְּבַשֵּׂר סִפֵּר: ”יִשְׂרָאֵל נָס לִפְנֵי הַפְּלִשְׁתִּים, וּתְבוּסָה גְּדוֹלָה הָיְתָה בָּעָם;+ וְגַם שְׁנֵי בָּנֶיךָ, חָפְנִי וּפִינְחָס, מֵתוּ,+ וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקַח בַּשֶּׁבִי”.+
18 בָּרֶגַע שֶׁהִזְכִּיר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, נָפַל עֵלִי אֲחוֹרַנִּית מִכִּסְּאוֹ לְיַד הַשַּׁעַר, וְנִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ וְהוּא מֵת, כִּי הָיָה זָקֵן וְכָבֵד. הוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.
19 וְכַלָּתוֹ, אֵשֶׁת פִּינְחָס, הָיְתָה הָרָה וּקְרוֹבָה לָלֶדֶת. כְּשֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַדִּוּוּחַ עַל כָּךְ שֶׁנִּלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁבִי וְשֶׁמֵּתוּ חָמִיהָ וּבַעֲלָהּ, כָּרְעָה וְנִתְקְפָה לְפֶתַע צִירִים וְיָלְדָה.
20 כַּאֲשֶׁר עָמְדָה לָמוּת אָמְרוּ לָהּ הַנָּשִׁים שֶׁנִּצְּבוּ עַל יָדָהּ: ”אַל תִּפְחֲדִי, כִּי יָלַדְתְּ בֵּן”. וְהִיא לֹא עָנְתָה וְלֹא שָׂמָה לֵב לְכָךְ.
21 אַךְ הִיא קָרְאָה לַיֶּלֶד אִיכָבוֹד*+ וְאָמְרָה: ”כָּבוֹד נִלְקַח מִיִּשְׂרָאֵל לְגָלוּת”,+ בְּדַבְּרָהּ עַל לְקִיחַת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁבִי וְעַל מָה שֶׁקָּרָה לְחָמִיהָ וּלְבַעֲלָהּ.+
22 הִיא אָמְרָה: ”כָּבוֹד נִלְקַח מִיִּשְׂרָאֵל לְגָלוּת, כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּשֶּׁבִי”.+
הערות שוליים
^ נה״מ, ”למה נְגָפָנוּ יהוה?”
^ כלומר, הארון.
^ או אולי ”בין”.
^ פירושו ”איה הכבוד?”
