מורה גדול שופך אור על אישיות הבורא
פרק ט׳
מורה גדול שופך אור על אישיות הבורא
תושבי ארץ ישראל במאה הראשונה ’היו שרויים בציפייה’. ציפייה לְמה? ל”משיח” שעליו התנבאו נביאי אלוהים מאות שנים לפני כן. העם היה משוכנע שהמקרא נכתב בהכוונת אלוהים ושיש בו מידע על העתיד. ספר דניאל, למשל, ניבא שהמשיח יבוא במחצית הראשונה של המאה ההיא (לוקס ג׳:15; דניאל ט׳:24–26).
אך היה עליהם להיזהר מפני משיחי שקר, שגם בואם נחזה (מתי כ״ד:5). ההיסטוריון היהודי יוסף בן מתתיהו מונה כמה מהם: תוֹדָס, שהוביל את חסידיו אל נהר הירדן וטען שמימיו ייחצו; איש מצרי שלקח את הנוהים אחריו להר הזיתים ואמר שחומת ירושלים תיפול לפקודתו; ומתחזה שהבטיח בימי המושל פסטוס שקט ושלווה. (השווה מעשי השליחים ה׳:36; כ״א:38.)
שלא כאותם מאמינים שהולכו שולל, קבוצת אנשים, שלימים נקראו ”משיחיים”, ראו בישוע מנצרת מורה גדול ומשיח אמת (מעשי השליחים י״א:26; מרקוס י׳:47). ישוע לא היה משיח שקר; היו ראיות מוצקות להיותו המשיח, ובארבעת הספרים ההיסטוריים המכונים ספרי הבשורה תמצא שפע הוכחות לכך. * לדוגמה, היהודים ידעו שהמשיח אמור להיוולד בבית לחם, להשתייך לבית דוד ולחולל נפלאות. ישוע עמד בציפיות אלה, ואפילו עדותם של יריביו מאשרת זאת. כן, ישוע התאים לדמות המשיח, כפי שהיא מצטיירת במקרא (מתי ב׳:3–6; כ״ב:41–45; יוחנן ז׳:31, 42).
המונים ראו את מעשיו הנפלאים של ישוע, שמעו את דברי החוכמה המיוחדים שאמר, הכירו בכוחו לראות את הנולד והשתכנעו שהוא המשיח. במהלך שירותו (29–33 לספירה) הצטברו עוד ועוד ראיות להיותו המשיח. למעשה, התברר שהוא לא רק המשיח. אחד מתלמידיו הסיק, על־סמך העובדות שידע, כי ”ישוע הוא המשיח בן־האלוהים” * (יוחנן כ׳:31).
כמי שנהנה מקשר הדוק עם אלוהים, לימד ישוע על אישיותו וגילה אותה לזולתו (לוקס י׳:22; יוחנן א׳:18). ישוע העיד שקרבתו לאביו החלה בשמים, שם עבד עם אביו ביצירת כל החי והדומם (יוחנן ג׳:13; ו׳:38; ח׳:23, 42; י״ג:3; קולוסים א׳:15, 16).
המקרא מלמד שהבן הועבר מהתחום הרוחני ”ונהיה פיליפים ב׳:5–8). מדובר בתופעה לא רגילה. האם היא אפשרית? המדענים מאשרים שיסודות הטבע, כמו אוּרניוּם, יכולים לשנות צורה; המדענים יודעים אפילו לחשב את התוצאות של המרת מסה לאנרגיה (2mc=E). אם כן, למה להטיל ספק ברעיון המקראי שיצור רוחני שינה צורתו והפך לאדם?
כבני אדם” (ניתן להמחיש זאת גם בדרך אחרת. חשוב על מה שמשיגים הרופאים בהפריית מבחנה. החיים מתהווים ב”מבחנה”, מועברים לרחם האשה ונולד תינוק. ובמקרה של ישוע המקרא אומר בביטחון, שחייו הועברו אל רחמה של מרים הבתולה בכוחו של אלוהים, ב”גבורת עליון”. מרים היתה מבית דוד, ומכאן שישוע היה רשאי לרשת את כיסא דוד בתור המלך המשיח שיעמוד לעד, כפי שהובטח לדוד (לוקס א׳:26–38; ג׳:23–38; מתי א׳:23).
על רקע יחסיו ההדוקים עם הבורא והידמותו לאל, אמר ישוע: ”הרואה אותי ראה את האב” (יוחנן י״ד:9). עוד אמר: ”אין איש יודע... מי הוא האב, זולתי הבן וכל מי שהבן רוצה לגלות לו” (לוקס י׳:22). לפיכך, כשנלמד על הוראתו ועל מעשיו של ישוע על הארץ, נכיר את אישיות הבורא טוב יותר. נבחן זאת כעת בעזרת דוגמאות של גברים ונשים שהכירו את ישוע.
האשה השומרונית
”האם לא זהו המשיח?” שאלה אשה שומרונית לאחר ששוחחה עם ישוע (יוחנן ד׳:29). היא גם האיצה בתושבי סיכר, לא הרחק מהמקום שבו התנהלה השיחה, לפגוש את ישוע. מה שכנע אותה לקבל את ישוע כמשיח?
האשה פגשה את ישוע נח אחרי בוקר של הליכה בדרכי עפר בגבעות השומרון. ישוע שוחח איתה על אף עייפותו. הוא הבחין בעניין הרב שגילתה בנושאים רוחניים וחלק איתה דברי אמת עמוקים על הצורך ’לעבוד את אלוהים ברוח ובאמת’. ואז גילה לה שהוא אכן המשיח, עובדה שטרם הודה בה בפומבי לפני כן (יוחנן ד׳:3–26).
האשה השומרונית ייחסה חשיבות רבה למפגש עם ישוע. עד אז נסובו פעילויותיה הדתיות סביב הפולחן בהר גריזים וחמשת ספרי המקרא הראשונים בלבד. היהודים התרחקו מהשומרונים, שרבים מהם נולדו מנישואי תערובת בין בני עשרת שבטי ישראל לבני עמים אחרים. ישוע היה שונה לחלוטין! הוא לימד את השומרונית בחפץ לב, אף כי נשלח אל ”הצאן האובדות אשר לבית ישראל” (מתי ט״ו:24). ישוע שיקף כאן את נכונותו של יהוה לקבל לחֵיקו ישרי לב מכל העמים (מלכים א׳. ח׳:41–43). ישוע ויהוה אינם יורדים לרמה של העוינות הדתית צרת המוחין, הרווחת בעולם כיום. עצם הידיעה הזו יש בה כדי לקרב אותנו לבורא ולבנו.
ניתן ללמוד לקח נוסף מנכונותו של ישוע ללמד את השומרונית. היא היתה גרה אז עם גבר שלא היה בעלה (יוחנן ד׳:16–19). אך זה לא מנע מישוע לדבר איתה. כפי שאתה בוודאי מבין, היא ללא ספק העריכה את יחס הכבוד שקיבלה. והמקרה שלה לא היה יוצא דופן. ישוע אמר בתגובה לביקורת שמתחו עליו מנהיגי הדת הפרושים על שסעד עם חוטאים שהתחרטו על מעשיהם: ”לא הבריאים צריכים לרופא, אלא החולים. ואתם צאו ולימדו מה משמע ’חסד חפצתי ולא־זבח’, כי לא באתי לקרוא לצדיקים כי אם לחוטאים” (מתי ט׳:). ישוע הושיט עזרה לאנשים שנאנחו על חטאיהם — על שהֵפרו את חוקי אלוהים ולא עמדו בסטנדרטים שלו. כמה מלבב לדעת שאלוהים ובנו מוכנים לעזור למי שסובלים מהשלכות המעשים שביצעו בעבר! ( 10–13מתי י״א:28–30). *
אל נשכח שבמפגש זה בשומרון דיבר ישוע בנועם על עניינים חשובים עם אשה. מה מיוחד בזה? בימים ההם חונכו הגברים היהודים שלא לדבר עם אשה ברחוב, אף לא עם רעייתם. הרבנים החזיקו בדעה שנשים אינן מסוגלות להתעמק בענייני הרוח. הם ראו בהן ”קלוֹת דעת”. היו שאמרו: ”ראוי לדברי תורה להישרף ולא להימסר לאשה”. תלמידי ישוע גדלו באווירה זו; לכן כשחזרו ”תמהו על שהוא מדבר עם אשה” (יוחנן ד׳:27). סיפור זה — וכמוהו רבים אחרים — ממחיש שישוע היה צלם אביו אשר ברא את הזכר והנקבה ומכיר בכבודם של שניהם כאחד (בראשית ב׳:18).
האשה השומרונית שכנעה אחר כך את בני עירה להאזין לישוע. רבים בחנו את העובדות והחלו להאמין. הם אמרו: ”יודעים אנו שזהו באמת מושיע העולם” (יוחנן ד׳:39–42). הואיל ואנו חלק מ”עולם” האנושות, לישוע תפקיד מרכזי גם בעתידנו אנו.
מנקודת מבטו של דייג
נבחן כעת את ישוע מבעד לעיניהם של שניים מידידיו הקרובים — פטרוס ואחריו יוחנן. דייגים אלה היו מתלמידיו מתי ד׳:13–22; יוחנן א׳:35–42). הפרושים ראו בהם ”אנשים פשוטים ובלתי מלומדים”, עם הארץ, וזלזלו בהם כי לא למדו בבתי מדרש לרבנים (מעשי השליחים ד׳:13; יוחנן ז׳:49). רבים מפשוטי העם חשו ’עמלים ועמוסים’ תחת עול מכתיבי המסורת, ונפשם כלתה להדרכה רוחנית. פרופסור שארל גיניֵבּר מסוֹרבּוֹן ציין ש”לבבם היה נתון כל כולו ליהוה”. ישוע לא דחה את הענווים לטובת העשירים ובעלי ההשפעה. אדרבה, הוא גילה להם את האב באמצעות תורתו והתנהגותו (מתי י״א:25–28).
הראשונים (פטרוס נהנה מגישתו האכפתית של ישוע במישור האישי. זמן קצר לאחר שהצטרף לישוע בשירותו חלתה חמותו וקדחה מחום. ישוע הלך לביתו של פטרוס, החזיק בידה והחום סר ממנה! לא ידוע כיצד בדיוק נרפאה, כפי שרופאים כיום לא מבינים לגמרי כיצד מתרחשים ריפויים מסוימים. על כל פנים, חום גופה ירד. יותר משחשוב להבין את שיטת הריפוי, חשוב להכיר בכך שריפוי החולים והסובלים הוא עדות לרחמים שחש ישוע כלפיהם. בדומה לאביו, הוא רצה בכל לבו לעזור לזולת (מרקוס א׳:29–31, 40–43; ו׳:34). מהיכרותו האישית עם ישוע, פטרוס יכול היה לראות שהבורא מוקיר כל אדם כאישיות הראויה לדאגתו (פטרוס א׳. ה׳:7).
כעבור זמן ביקר ישוע בחצר הנשים בבית המקדש בירושלים, והתבונן בתורמים ששמו מטבעות בתיבת האוצר. העשירים שמו מטבעות רבים. ישוע אימץ מבטו וראה אלמנה ענייה משלשלת שתי פרוטות. ישוע אמר לפטרוס, יוחנן והאחרים: ”אמן אומר אני לכם, האלמנה הענייה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתיבת האוצר; כי הכל נתנו מן העודף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה” (מרקוס י״ב:41–44).
כפי שאתה רואה, ישוע חיפש את הטוב בבני־אדם והעריך את המאמצים של כל אחד ואחד. כיצד השפיע הדבר, לדעתך, על פטרוס ועל שאר השליחים? דוגמתו של ישוע עזרה לפטרוס להכיר את אישיותו של יהוה. לימים ציטט בכתביו מהתהלים: ”עיני יהוה אל־צדיקים, ואוזניו אל־שוועתם” (פטרוס א׳. ג׳:12; תהלים ל״ד:16, 17). האם אינך נמשך אל הבורא ואל בנו, המחפשים את הטוב שבך ושומעים את תחינותיך?
לאחר כשנתיים של היכרות עם ישוע היה פטרוס בטוח שישוע הוא המשיח. ישוע שאל פעם את תלמידיו: ”מה אומרים האנשים עלי, מי אני?” השיבו לו תשובות שונות. ואז שאל: ”ואתם, מה אתם אומרים — מי אני?” פטרוס ענה ללא היסוס: ”אתה המשיח”. תגובתו של ישוע תיראה לך אולי מוזרה. הוא ”הזהיר אותם... שלא יגידו עליו לאיש” (מרקוס ח׳:27–30; ט׳:30; מתי י״ב:16). מדוע ביקש זאת? ישוע היה שם, בקרב העם, ולא רצה שאנשים יגיעו למסקנות על סמך שמועות בלבד. הגיוני, לא כן? (יוחנן י׳:24–26) הלקח הוא שגם בוראנו מעוניין שנבחן בעצמנו את הראיות הממשיות, וכך נלמד עליו. הוא מצפה שאמונתנו תתבסס על עובדות (מעשי השליחים י״ז:27).
כפי שאתה יודע, לא כל בני עמו של ישוע קיבלו אותו, למרות העדויות הרבות לכך שהבורא תמך בו. משיח ישר ועניו זה לא היה לטעמם של רבים, אשר מעמדם או יעדיהם הפוליטיים עמדו בראש מעייניהם. לקראת תום שירותו אמר ישוע: ”ירושלים, ההורגת את הנביאים וסוקלת את השלוחים אליה, כמה פעמים חפצתי לקבץ את בנייך... ולא רציתם. הנה ביתכם יינטש לכם” (מתי כ״ג:37, 38). השינוי במצב האומה היווה שלב חשוב במימוש מטרת אלוהים לברכת העמים כולם.
מייד לאחר מכן שמעו פטרוס ועוד שלושה שליחים נבואה מפורטת מפי ישוע על ה”קץ”. * ההתגשמות הראשונית של נבואת ישוע חלה בהתקפה הרומית על ירושלים והחרבתה בשנים 66–70 לספירה. ההיסטוריה מוכיחה שתחזיתו של ישוע התממשה. פטרוס ראה רבים מהדברים שצפה ישוע, עובדה המוצאת ביטוי בשני ספרי המקרא שכתב, פטרוס א׳. ופטרוס ב׳. (פטרוס א׳. א׳:13; ד׳:7; ה׳:7, 8; פטרוס ב׳. ג׳:1–3, 11, 12).
ישוע גילה בשירותו טוּב לב וסבלנות כלפי היהודים פטרוס ב׳. ג׳:3–13). האם גם אנו, כמו פטרוס, מעריכים את תכונותיו של אלוהים, שהשתקפו בישוע? האם אנו מגלים ביטחון בהבטחותיו לעתיד?
בסביבתו. עם זאת, הוא לא נרתע מלגנות רשעות. הדבר עזר לפטרוס, ויכול לעזור גם לנו, להכיר את הבורא טוב יותר. כשראה סימנים נוספים להתגשמות נבואת ישוע, כתב פטרוס שעל המשיחיים ’להחיש את בוא יום האלוהים’ במחשבותיהם. עוד אמר: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה”. ואז כתב פטרוס מילים מעודדות על ’שמים חדשים וארץ חדשה אשר צדק ישכון בם’ (מדוע מת ישוע?
בערב האחרון לשהותו במחיצת השליחים סעד איתם ישוע סעודה מיוחדת. בארוחות מסוג זה, נהג המארח היהודי לרחוץ, כמחווה של הכנסת אורחים יפה, את רגלי אורחיו, שהלכו אולי בסנדלים בדרכי עפר מאובקות. אולם, איש לא הציע לרחוץ את רגלי ישוע. לכן הוא קם בענווה, לקח מגבת וקערה ורחץ את רגלי השליחים. פטרוס התבייש לתת לישוע לרחוץ את רגליו. בהגיע תורו אמר: ”לעולם לא תרחץ את יוחנן י״ג:5–17).
רגליי!” ”אם לא ארחץ אותך”, אמר ישוע, ”אין לך חלק איתי”. בידיעה שמותו קרב אמר ישוע: ”אם אני, האדון והמורה, רחצתי את רגליכם, גם אתם חייבים לרחוץ זה את רגלי זה, כי מופת נתתי לכם כדי שתעשו גם אתם כמו שעשיתי לכם” (כעבור עשרות שנים קרא פטרוס למשיחיים לחקות את ישוע, לא בטקסי רחיצת רגליים, אלא בשירות הזולת בענווה, לא ”כרודנים”. פטרוס גם הבין שדוגמתו של ישוע מוכיחה ש”אלוהים ללצים [כלומר, יהירים] הוא־יליץ ולענווים יתן־חן”. איזה לקח חשוב על הבורא! (פטרוס א׳. ה׳:1–5; תהלים י״ח:36) פטרוס למד דברים נוספים.
לאחר הסעודה האחרונה הוליך יהודה איש קריות, מי שהיה שליח של ישוע עד שהפך לגנב, חבורת גברים חמושים לעצור את ישוע. פטרוס לא ישב בחיבוק ידיים. הוא שלף חרב ופצע מישהו מהאספסוף. ישוע תיקן את פטרוס: ”השב את חרבך אל מקומה, כי כל האוחזים בחרב, בחרב יאבדו”. ואז, לעיני פטרוס, נגע ישוע באיש וריפאוֹ (מתי כ״ו:47–52; לוקס כ״ב:49–51). ישוע לימד ’לאהוב את האויבים’, וכך נהג. בזאת חיקה את אביו, ש”מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים” (מתי ה׳:44, 45).
באותו לילה קשה ערכה הסנהדרין שימוע חפוז בעניינו של ישוע. טפלו עליו אשמת שווא — חילול השם. הוא הובא לפני המושל הרומי ונמסר, שלא בצדק, להוצאה להורג. היהודים והרומאים לעגו לו, התעללו בו באכזריות ולבסוף הוקיעו אותו על עמוד. פרטים רבים על התעללות זו נובאו מאות מתי כ״ו:57 עד כ״ז:54; יוחנן י״ח:12 עד י״ט:37).
שנים לפני כן. אפילו החיילים שראו את ישוע על עמוד ההוקעה הודו: ”באמת בן־אלוהים היה זה!” (התפתחויות אלו עוררו מן הסתם במוחם של פטרוס ואחרים את השאלה, ’מדוע היה על המשיח למות?’ הם הבינו זאת מאוחר יותר. סיבה אחת היא שהמאורעות הגשימו את נבואת ישעיהו נ״ג, המראה שהמשיח יפתח פתח לגאולה לא רק ליהודים, אלא לכל האנושות. פטרוס כתב: ”הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה; אשר בחבורתו נרפא לכם” (פטרוס א׳. ב׳:21–25). פטרוס תפס את משמעות דברי האמת שאמר ישוע: ”בן־האדם לא בא כדי שישרתוהו אלא כדי לשרת ולתת את נפשו כופר בעד רבים” (מתי כ׳:28). ישוע ויתר על הזכות לחיות כאדם מושלם, כדי לפדות את האנושות מהחטא שירשה מאדם הראשון. זהו עיקר אמונה מקראי בסיסי — קורבן הכופר.
מהו בדיוק עניין הכופר? אפשר לראות זאת כך: נניח שאחד הקבצים במחשב שלך נפגם כתוצאה מטעות או מווירוס שמישהו שתל בתוכנה מושלמת. הדוגמה ממחישה את השלכות חטאו של אדם לאלוהים, או אי־הציות לאלוהים. נחזור לדוגמה. כל עותק שתשכפל מהקובץ הנגוע יהיה לא תקין. מכל מקום, המצב אינו אבוד. תוכנה מיוחדת יכולה לגלות את הווירוס ו’לנקות’ אותו מהקבצים ומהמחשב. ולנמשל: האנושות קיבלה ”וירוס”, חטא, מאדם וחוה, ואנחנו זקוקים לעזרה ממקור חיצוני לסלקו (רומים ה׳:12). אלוהים דאג, אומר המקרא, לניקוי זה באמצעות מות ישוע. זהו אמצעי שניתן באהבה לתועלתנו (קורינתים א׳. ט״ו:22).
מתוך הערכה למה שעשה ישוע, פטרוס הפסיק ’לחיות לפי תאווֹת בני אדם בזמן שנותר לו לחיות בגופו, אלא חי לפי רצון אלוהים’. לגבי דידו של פטרוס, וכן גם לגבינו, משמע הדבר להימנע מהרגלים מושחתים ומאורח חיים לא־מוסרי. יש המנסים להערים קשיים על מי שמתאמץ לעשות את ”רצון אלוהים”. אף־על־פי־כן, עשיית רצון אלוהים תעשיר את חיי הפרט ותוסיף להם תוכן (פטרוס א׳. ד׳:1–3, 7–10, 15, 16). כך היה במקרה של פטרוס, וכך יהיה גם במקרה שלנו אם ’נפקיד את נפשותינו ביד הבורא הנאמן, בעשיית הטוב’ (פטרוס א׳. ד׳:19).
תלמיד שידע לזהות אהבה
השליח יוחנן הוא תלמיד נוסף שהיה מקורב לישוע ושיכול יוחנן א׳. ה׳:20).
אפוא לעזור לנו להכיר את הבורא טוב יותר. יוחנן כתב ספר בשורה ושלוש איגרות (יוחנן א׳, ב׳, וג׳). הוא משתף אותנו באחת מאיגרותיו בתובנה זו: ”יודעים אנו שבן־האלוהים בא ונתן לנו בינה לדעת את האמיתי [הבורא]; ואנחנו באמיתי, [באמצעות] בנו ישוע המשיח. הוא האל האמיתי וחיי העולמים” (יוחנן היה זקוק ל”בינה”, כדי לרכוש דעת על ”האמיתי”. מה גילה על תכונות הבורא? ”האלוהים הוא אהבה”, כתב, ”העומד באהבה עומד באלוהים”. מניין לו הביטחון? ”בזאת היא האהבה, לא שאנחנו אהבנו את אלוהים, אלא שהוא אהב אותנו ושלח את בנו” להיות קורבן כופר עבורנו (יוחנן א׳. ד׳:10, 16). אהבתו של אלוהים, שנגלתה בעובדה ששלח את בנו למות למעננו, נגעה ללבו של יוחנן, כפי שנגעה ללבו של פטרוס.
יוחנן, כחבר קרוב של ישוע, הבין מה טיב רגשותיו. מעשה שהיה בבית עניה, לא רחוק מירושלים, הרשים אותו עד עמקי נשמתו. לאחר שנודע לו שאלעזר ידידו חולה אנושות, שם ישוע פעמיו לבית עניה. אלעזר מת לפחות ארבעה ימים לפני בואם של ישוע והשליחים. יוחנן ידע שהבורא, מקור חיי האדם, תומך בישוע. אם כן, היוכל ישוע להקים את אלעזר לתחייה? (לוקס ז׳:11–17; ח׳:41, 42, 49–56) ישוע אמר למרתא, אחות אלעזר: ”אחיך יקום” (יוחנן י״א:1–23).
אז ראה יוחנן את מרים, גם היא אחות אלעזר, יוצאת לקראת ישוע. כיצד הגיב ישוע? ”נסערה רוחו... יוחנן י״א:30–37). ברור מכאן שלישוע היו רגשות עמוקים ורכים, מה שעזר ליוחנן, וצריך לעזור גם לנו, לעמוד על טיבם של רגשות הבורא.
והוא הזדעזע”. לתיאור תגובת ישוע השתמש יוחנן במילה יוונית (שתרגומה ”נסערה”) שמובנה רגשות עמוקים הפורצים מן הלב. יוחנן שם לב שישוע ”הזדעזע”, שסערת רגשות השתוללה בתוכו ושהוא חש צער רב. ישוע לא היה אדיש וקר. הוא ”בכה” (יוחנן ידע שרגשותיו של ישוע קשורים למעשים טובים, שכן שמע את ישוע קורא: ”אלעזר, צא החוצה!” ואכן כך היה. אלעזר קם לתחייה ויצא מהקבר. עד כמה שמחו ודאי אחיותיו והצופים מן הצד! רבים החלו להאמין בישוע. אויביו לא יכלו להכחיש את העובדה שישוע הקים מת לתחייה. אך כשהשמועה עשתה לה כנפיים, הם ’נועצו להרוג את אלעזר’ ואת ישוע (יוחנן י״א:43; י״ב:9–11).
המקרא מתאר את ישוע כ”צלם עצמותו” של הבורא (עברים א׳:3). בשירותו של ישוע התגלו אפוא די והותר הוכחות לרצון העז שלו ושל אביו לחסל את החולי והמוות. העניין לא תם במקרים הבודדים של ההקמה לתחייה, המתועדים במקרא. למעשה ישוע אמר, בנוכחות יוחנן, את הדברים הבאים: ”תבוא שעה שכל שוכני קבר ישמעו את קולו [של הבן] ויצאו” (יוחנן ה׳:28, 29). במקור ביוונית יוחנן לא ציין כאן פשוט את המילה קבר, אלא השתמש במילה שמרמזת על כך שמדובר במתים שלא נשכח זכרם. מדוע?
זיכרונו של אלוהים נכנס לתמונה. אין ספק שבורא היקום רחב הידיים מסוגל לזכור כל פרט ופרט על חייו של כל אחד מיקירינו המתים, כולל תכונותיהם המוּלדות והנרכשות. (השווה ישעיהו מ׳:26.) והוא לא רק יכול לזכור. הוא ובנו רוצים לזכור. על אודות תקוות התחייה הנפלאה שאל איוב הנאמן: ”אם ימות גבר, היחיה?” ואז אמר ליהוה: ”תקרא, ואנוכי אענך. למעשה ידיך תכסוף” (איוב י״ד:14, 15; מרקוס א׳:40–42). הבורא הנפלא שלנו ראוי לכך שנעבוד אותו!
ישוע המוקם לתחייה — המפתח לחיים תכליתיים
התלמיד האהוב יוחנן היה קרוב לישוע עד יום מותו של ישוע. יותר מכך, יוחנן תיעד את התחייה החשובה ביותר בכל הזמנים, מאורע שהניח יסוד איתן לחיים נצחיים ותכליתיים לבני־האדם.
אויבי ישוע הביאו למותו. הוא מוסמר לעמוד כפושע. עדי הראייה להוקעתו — ובהם מנהיגי הדת — לעגו לו בעודו מתייסר במשך שעות. למרות סבלו על העמוד, כשראה את אמו, אמר לה על יוחנן: ”אשה, הנה בנך”. מרים היתה ודאי אלמנה ובניה עדיין לא היו מתלמידי ישוע. * לכן, ישוע הפקיד את האחריות לטפל באמו המזדקנת בידי התלמיד יוחנן. גם בזה השתקפה דרך החשיבה של הבורא, המצפה מאיתנו לדאוג לאלמנות וליתומים (יוחנן ז׳:5; י״ט:12–30; מרקוס ט״ו:16–39; יעקב א׳:27).
כיצד יכול היה ישוע למלא את תפקידו בתור ה”זרע”, שבו ’יתברכו כל גויי הארץ’, לאחר שהומת? (בראשית כ״ב:18) במותו, בשעות אחר הצהריים של אותו יום באפריל 33 לספירה, הקריב ישוע את חייו כבסיס למתן הכופר. אין ספק שלבו של אביו הרָגיש דאב, בראותו את בנו סובל על לא עוול בכפו. אך כך שולם מחיר הכופר שנדרש לשחרור האנושות משעבוד לחטא ולמוות (יוחנן ג׳:16; יוחנן א׳. א׳:7). כך נסללה הדרך אל האושר.
מאחר שישוע המשיח ממלא את התפקיד הראשי בהגשמת מטרות אלוהים, היה עליו לחזור לחיים. יוחנן היה עֵד שכך אירע. בשעה מוקדמת ביום השלישי למות ישוע וקבורתו, ניגשו כמה תלמידים אל הקבר. הוא היה ריק. הם לא הבינו מה קרה, עד שישוע הופיע לפני כמה תלמידים. מרים המגדלית סיפרה לתלמידים ”כי ראתה את האדון”. הם לא האמינו לה. אחר כך התאספו מאחורי דלתות נעולות וישוע הופיע שוב ואפילו שוחח איתם. תוך כמה ימים יותר מ־500 גברים ונשים היו עדים לכך שישוע חי. מי שהטיל בכך ספק באותם ימים יכול היה לתשאל את עדי הראייה האמינים הללו ולבדוק אם אמת בפיהם. המשיחיים היו סמוכים ובטוחים שישוע הוקם לתחייה וחי כיצור רוחני עם הבורא. העדויות היו כה רבות ומהימנות, שרבים ביכרו למות ולא להתכחש לעובדה שישוע קם לתחייה (יוחנן כ׳:1–29; לוקס כ״ד:46–48; קורינתים א׳. ט״ו:3–8). *
גם השליח יוחנן נרדף על שהעיד על תחיית ישוע (ההתגלות א׳:9). בעת שריצה עונשו בגלות זכה לגמול יוצא דופן. ישוע הראה לו סדרת חזונות, המלמדים רבות על הבורא ומגלים את צפונות העתיד. על החזונות תוכל לקרוא בספר ההתגלות, ספר המתאפיין בסמליות רבה. ישוע המשיח מוצג בו כמלך המנצח, שבקרוב ישלים את ניצחונו על אויביו. בין אויביו כלולים המוות (האויב של כולנו) והיצור הרוחני המושחת הנקרא שטן (ההתגלות ו׳:1, 2; י״ב:7–9; י״ט:19 עד כ׳:3, 13, 14).
לקראת סיום המסר האפוקליפטי של יוחנן, נגלה לו חזון על התקופה שבה תהיה הארץ לגן־עדן. הוא שמע קול מתאר את התנאים שישררו אז: ”הוא האלוהים יהיה [עם בני־האדם], וימחה כל דמעה מעיניהם והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד, כי הראשונות עברו” (ההתגלות כ״א:3, 4). ההבטחה שהבטיח אלוהים לאברהם תתגשם, כחלק מהתממשות מטרתו (בראשית י״ב:3; י״ח:18).
אז נוכל ליהנות מן ”החיים האמיתיים”, החיים שהיו ערוכים לפני אדם הראשון מרגע בריאתו (טימותיאוס א׳. ו׳:). לא עוד תגשש האנושות אחר הבורא. מסך הערפל על יחסיה עם הבורא יתפוגג. אתה ודאי שואל, ’מתי כל זה יקרה? ולמה הבורא, הדואג לנו, הרשה לרֶשע ולסבל להתקיים עד היום?’ בשאלות אלה נדון בפרק הבא. 19
[הערות שוליים]
^ מתי, מרקוס ויוחנן היו עדי ראייה. לוקס ערך מחקר למדני ונעזר בתעודות כתובות ובעדותם של עדי ראייה. בספרי הבשורה ניכרים סימני ההיכר של יושר, דיוק ומהימנות. (ראה החוברת ספר לכל אדם, עמודים 16, 17, שיצאה לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.)
^ בקוראן כתוב: ”המשיח ישוע בן מרים, אשר גדול יהיה ובן־עליון בעולם־הזה” (בשורה 3:45). בתור אדם היה ישוע בנה של מרים. ומי היה אביו? הקוראן אומר: ”ישוע הוא בעיני אללה כאדם הראשון” (בשורה 3:53). כתבי־הקודש מכנים את אדם ”בן אלוהים” (לוקס ג׳:23, 38). לא לאדם ולא לישוע היה אב אנושי; שניהם באו לעולם לא כתוצאה מקיום יחסי מין. לכן, כמו אדם, גם ישוע היה בן אלוהים.
^ גישתו של ישוע דומה לגישתו של יהוה, המתוארת בתהלים ק״ג ובישעיהו א׳:18–20.
^ הנבואה כתובה במתי כ״ד, במרקוס י״ג ובלוקס כ״א.
^ לפחות שניים מהם נעשו לימים לתלמידים. השניים כתבו איגרות מעודדות, הכלולות במקרא: יעקב ויהודה.
^ קצין צבא רומי רם דרג שמע את עדות הראייה של פטרוס: ”אתם יודעים את הדבר... שהיה בכל יהודה... [את ישוע] הקים האלוהים ביום השלישי ונתן לו להיראות... הוא ציווה עלינו להכריז לעם ולהעיד כי אותו שם האלוהים לשופט החיים והמתים” (מעשי השליחים ב׳:32; ג׳:15; י׳:34–42).
[תיבה בעמוד 150]
נחמד להשוות בין התיאורים המקבילים של ריפוי חמותו של פטרוס בידי ישוע (מתי ח׳:14–17; מרקוס א׳:29–31; לוקס ד׳:38, 39). הרופא לוקס מזכיר פרט רפואי: היא סבלה ”מחום גבוה”. מניין שאב ישוע את הכוח לרפא אותה ואחרים? לוקס אמר ש”היתה [בישוע] גבורת יהוה לרפא” (לוקס ה׳:17; ו׳:19; ט׳:43).
[תיבה בעמוד 152]
הדרשה הנפלאה בכל הזמנים
המנהיג ההינדי מוֹהַנְדַס גַנְדִי צוטט כאומר שעל־ידי יישום ההדרכות שניתנו בה ”נפתור את הבעיות... של העולם כולו”. האַנתרוֹפּוֹלוֹג הנודע אשלי מונטאגו כתב, שהממצאים המודרניים בדבר חשיבותה הפסיכולוגית של האהבה בסך הכל ”מאמתים” דרשה זו.
שניהם דיברו על דרשת ההר שנשא ישוע. עוד אמר גנדי ש”העקרונות שהוצגו בדרשה נועדו לכל אחד ואחד מאיתנו”. פרופסור האנס דיטֶר בֶּץ אמר לא מזמן: ”ההשפעה של דרשת ההר חוצה ללא קושי את קווי הגבול של היהדות והנצרות ואף של התרבות המערבית”. הוא הוסיף שיש לדרשה ”צביון אוניברסלי מיוחד”.
מדוע לא תקרא את הדרשה? היא קצרה יחסית ומרתקת. הדרשה כתובה במתי פרקים ה׳ עד ז׳ ובלוקס ו׳:20–49. להלן כמה נקודות חשובות שלוקטו מהדרשה הנפלאה בכל הזמנים:
כיצד להיות מאושרים (מתי ה׳:3–12; לוקס ו׳:20–23).
כיצד לשמור על כבוד עצמי (מתי ה׳:14–16, 37; ו׳:2–4, 16–18; לוקס ו׳:43–45).
כיצד לשפר יחסים (מתי ה׳:22–26, 38–48; ז׳:1–5, 12; לוקס ו׳:27–38, 41, 42).
כיצד למנוע בעיות בנישואין (מתי ה׳:27–32).
כיצד להתמודד עם דאגות (מתי ו׳:25–34).
כיצד לזהות תרמיות דתיות (מתי ו׳:5–8, 16–18; ז׳:15–23).
כיצד למצוא את תכלית החיים (מתי ו׳:9–13, 19–24, 33; ז׳:7–11, 13, 14, 24–27; לוקס ו׳:46–49).
[תיבה בעמוד 159]
איש מעשה
ישוע המשיח לא היה מתבודד חסר מעש, אלא איש מעשה נמרץ. ”הוא עבר בכפרים מסביב ולימד”, עזר לאנשים שהיו ”יגעים ונידחים כצאן אשר אין להם רועה” (מרקוס ו׳:6; מתי ט׳:36; לוקס ח׳:1). שלא כמנהיגי דת עשירים רבים כיום, ישוע לא היה בעל ממון; לא היה ”לו מקום להניח את ראשו” (מתי ח׳:20).
ישוע ריכז את מאמציו בריפוי ובהזנה במישור הרוחני. עם זאת, הוא לא התעלם מהצרכים הפיזיים של בני־האדם. ישוע ריפא חולים ונכים וגירש שדים (מרקוס א׳:32–34). בשני מקרים האכיל, ברוב רחמיו, את האלפים שהאזינו לו בשקיקה (מרקוס ו׳:35–44; ח׳:1–8). דאגה ואכפתיות הן שהניעו אותו לחולל נסים (מרקוס א׳:40–42).
ישוע פעל בנחישות כשסילק את הסוחרים החמדנים מבית המקדש. המראה הזכיר למתבוננים מן הצד את דברי מחבר התהלים: ”קנאת ביתך אכלתני” (יוחנן ב׳:14–17). הוא לא חשך את שבט לשונו ממנהיגי הדת הצבועים (מתי כ״ג:1–39). כמו־כן, לא נכנע ללחצים שהפעילו עליו מדינאים חשובים (מתי כ״ו:59–64; יוחנן י״ח:33–37).
קריאה על שירותו הפעלתני של ישוע תרגש אותך. רבים קראו לראשונה על חייו של איש מעשה זה בספר מרקוס, המגולל את חייו בצורה חיה וקצרה יחסית.
[תיבה בעמוד 164]
ישוע עורר אותם לפעולה
בספר מעשי השליחים יש תיאור היסטורי של העדות שנשאו פטרוס, יוחנן ואחרים על תחיית ישוע. חלק ניכר מהספר מספר על מאורעות הקשורים לאדם בקי בתורה, ששמו שאול או פאולוס. הלה התנגד למשיחיות בדרכים אלימות. ישוע נגלה אליו לאחר שקם לתחייה (מעשי השליחים ט׳:1–16). משקיבל הוכחה חד־משמעית לכך שישוע חי בשמים, העיד פאולוס בלהיטות על עובדה זו לפני יהודים ונוכרים, וביניהם פילוסופים ושליטים. אי־אפשר שלא להתרשם מהדברים שאמר לבעלי השפעה משכילים אלה (מעשי השליחים י״ז:1–3, 16–34; כ״ו:1–29).
במשך כמה עשרות שנים כתב פאולוס ספרים רבים הכלולים ב”ברית החדשה”, או ליתר דיוק בכתבי־הקודש המשיחיים. ברוב ספרי המקרא יש תוכן עניינים. פאולוס כתב 14 מהספרים שברשימה, מאל הרומים עד אל העברים. יש בהם דברי אמת עמוקים והדרכה חכמה, שהועילו למשיחיים בימים ההם. ערכם לגבינו רב אף יותר, שכן אין לנו מגע ישיר עם השליחים ועם שאר עדי הראייה להוראתו, למעשיו ולתחייתו של ישוע. תיווכח שכתבי פאולוס יכולים להועיל לך בחיי המשפחה, בקשריך עם עמיתים לעבודה ועם מכרים ובניהול אורח חיים מלא תוכן וסיפוק.
[תמונה בעמוד 146]
מדענים מבצעים הפריה חוץ־גופית. הבורא העביר את חיי בנו כדי שייוולד אדם
[תמונה בעמוד 148]
רבים שמעו את ישוע וראו כיצד נהג בבני־אדם וכך הכירו את אביו טוב יותר
[תמונה בעמוד 154]
ישוע רחץ את רגלי השליחים. בזאת גילה ענווה ראויה לחיקוי, תכונה שהבורא מעריך
[תמונה בעמוד 157]
ניתן ’לנקות’ וירוס מחשב מהמערכת; האנושות זקוקה לקורבן הכופר של ישוע כדי להיפטר מהאי־שלימות שירשה
[תמונה בעמוד 163]
ישוע נקבר בקבר (כמו זה שבתמונה) לעיני עדי ראייה והוקם לתחייה ביום השלישי