נניח שילדה אחת מבטיחה לאמהּ:‏ ”‏כן,‏ אחזור הביתה מייד אחרי הלימודים בבית־הספר”‏.‏ אלא שאחרי הלימודים היא נשארת לשחק עם חברותיה ואחר כך מספרת לאמהּ:‏ ”‏המורה הכריחה אותי להישאר בבית־הספר”‏.‏ האם זה בסדר מצדה לומר זאת?‏—‏

או נניח שילד אחד בועט בכדור בתוך הבית ואחר כך אומר לאביו:‏ ”‏לא,‏ לא בעטתי בכדור בתוך הבית”‏.‏ האם זה בסדר מצדו לומר שהוא לא בעט בכדור?‏—‏

המורה הגדול הראה לנו מהו הדבר הנכון לעשותו.‏ הוא אמר:‏ ’‏יהא ה”‏כן”‏ שלכם ”‏כן”‏ וה”‏לא”‏ שלכם ”‏לא”‏.‏ יותר מזה מן הרע הוא’‏ (‏מתי ה׳:‏37‏)‏.‏ לְמה התכוון ישוע?‏— הוא התכוון שעלינו לעשות את מה שאנחנו אומרים שנעשה.‏

בכתבי־הקודש ישנו סיפור המראה עד כמה חשוב לדבר אמת.‏ הסיפור הוא על שני אנשים שאמרו שהם תלמידי ישוע.‏ הבה נראה מה קרה.‏

 פחות מחודשיים אחרי מותו של ישוע,‏ באו ממרחקים המוני אנשים לירושלים לרגל חג השבועות,‏ אחד משלושת הרגלים.‏ בחג נשא פטרוס נאום נפלא ובו סיפר על ישוע שאותו הקים יהוה לתחייה.‏ לרבים מן המבקרים בירושלים היתה זו הפעם הראשונה ששמעו אודות ישוע.‏ אותם אנשים רצו לדעת עליו עוד.‏ לכן,‏ מה הם עשו?‏

הם החליטו להאריך את שהותם בירושלים.‏ כעבור זמן מה,‏ אזל לכמה מהם הכסף,‏ והם הזדקקו לעזרה כדי לקנות אוכל.‏ התלמידים שגרו בירושלים רצו לעזור לאורחים.‏ לכן,‏ רבים מהם מכרו חלק מרכושם ונתנו את הכסף לשליחי ישוע.‏ את הכסף חילקו השליחים לכל מי שהזדקקו לו.‏

חנניה ואשתו שַפִּירָה,‏ שהיו חברים בקהילה המשיחית בירושלים,‏ מכרו שדה שהיה שייך להם.‏ אף אחד לא הכריח אותם לעשות כן.‏ הם החליטו זאת על דעת עצמם.‏ אבל הם לא עשו זאת מתוך אהבתם לתלמידיו החדשים  של ישוע.‏ למעשה,‏ חנניה ושפירה רצו לגרום לאחרים לחשוב שהם טובים יותר ממה שהיו באמת.‏ על כן החליטו לומר שהם נותנים את הכסף כולו כדי לעזור לאחרים.‏ לאמיתו של דבר,‏ חנניה ושפירה התכוונו לתת רק חלק מן הכסף ולומר שהם נותנים את הכול.‏ מה דעתך על התנהגות זו?‏—‏

ובכן,‏ חנניה בא אל השליחים ומסר להם את הכסף.‏ אלוהים,‏ כמובן,‏ ידע שהוא לא נתן את מלוא הסכום,‏ וגילה לשליח פטרוס שחנניה מרמה.‏

אמר לו פטרוס:‏ ’‏חנניה,‏ מדוע הרשית לשטן לגרום לך להתנהג כך?‏ הרי השדה היה שלך.‏ לא היית חייב למכור אותו.‏ וגם אחרי שמכרת את השדה,‏ יכולת לעשות בכסף מה שרצית.‏ מדוע אתה מעמיד פנים כאילו אתה נותן את כל הכסף בעוד שאתה נותן רק חלק ממנו?‏ בכך אתה משקר לא רק לנו אלא גם לאלוהים’‏.‏

זה היה מעשה חמור.‏ חנניה שיקר!‏ הוא לא עשה את מה שאמר שהוא עושה.‏ הוא רק העמיד פנים.‏ המקרא מספר מה קרה בהמשך.‏ הכתוב מוסר:‏ ’‏כששמע חנניה את דברי פטרוס,‏  נפל ומת’‏.‏ אלוהים המית את חנניה!‏ אחר כך הוציאו את גופתו החוצה וקברו אותה.‏

כעבור שלוש שעות בערך נכנסה שפירה.‏ היא לא ידעה מה קרה לבעלה.‏ שאל אותה פטרוס:‏ ’‏האם במחיר הזה שנתתם לנו מכרתם את השדה?‏’‏

השיבה שפירה:‏ ’‏כן,‏ בדיוק במחיר הזה’‏.‏ גם היא שיקרה!‏ הרי הם שמרו לעצמם חלק מן הכסף שקיבלו ממכירת השדה.‏ לכן אלוהים המית גם אותה (‏מעשי השליחים ה׳:‏1–11‏)‏.‏

מה עלינו ללמוד ממה שקרה לחנניה ולשפירה?‏— הסיפור מלמד אותנו שאלוהים אינו אוהב שקרנים.‏ הוא רוצה שתמיד נדבר אמת.‏ אבל רבים אומרים שמותר לשקר.‏ האם אתה חושב שהם צודקים?‏— הידעת שכל החולי,‏ הכאב והמוות נגרמו בגלל שקר אחד?‏—‏

אתה ודאי זוכר שהשטן שיקר לאישה הראשונה,‏ חוה.‏ הוא אמר לה שהיא לא תמות אם תמרה את פי אלוהים ותאכל מן הפרי שאלוהים אסר עליה לאכול.‏ חוה האמינה לשטן ואכלה מן הפרי האסור.‏ אחרי כן שיכנעה את אדם לאכול מן הפרי הזה.‏ כך נעשו הם חוטאים,‏ וכל ילדיהם נולדו חוטאים.‏ ומאחר שהיו חוטאים,‏ כל ילדיו של אדם הראשון סבלו ומתו.‏ ואיך הכול התחיל?‏— בשקר אחד.‏

אין פלא שישוע אמר שהשטן ’‏שקרן ואבי השקר’‏.‏ הוא הראשון ששיקר.‏ מי שמשקר,‏  מתנהג למעשה כמו השטן.‏ עלינו לזכור זאת בכל פעם שנתפתה לשקר (‏יוחנן ח׳:‏44‏)‏.‏

מתי אתה מתפתה לשקר?‏— אחרי שעשית משהו רע,‏ נכון?‏— אולי שברת משהו בלי כוונה.‏ אם ישאלו אותך מה קרה,‏ האם תאמר שאחיך או אחותך עשו זאת?‏ האם תעמיד פנים שאינך יודע כיצד זה קרה?‏—‏

ונניח שעליך להכין שיעורי־בית,‏ והכנת רק חלק מן השיעורים.‏ האם תאמר שהכנת הכול למרות שזה לא נכון?‏— אנחנו צריכים לזכור את מה שקרה לחנניה ושפירה.‏ הם לא אמרו את כל האמת.‏ ואלוהים הראה עד כמה הדבר רע בעיניו,‏ והמית אותם.‏

לכן,‏ בכל מקרה,‏ המצב רק יחמיר אם נשקר.‏ אסור לנו גם לומר חצאי אמיתות.‏ המקרא אומר:‏ ”‏דברו אמת”‏.‏ וגם:‏ ”‏אל תשקרו איש לרעהו”‏.‏ יהוה תמיד מדבר אמת,‏ והוא מצפה מאיתנו לנהוג כמותו (‏אפסים ד׳:‏25;‏ קולוסים ג׳:‏9‏)‏.‏