יהוה מרומם את עבדו — המשיח
פרק ארבעה־עשר
יהוה מרומם את עבדו — המשיח
1, 2. (א) המחש בעזרת דוגמה את המצב בו היו שרויים יהודים רבים בתחילת המאה הראשונה לספירה. (ב) כיצד עזר יהוה ליהודים נאמנים לזהות את המשיח?
תאר לעצמך שאתה עומד לפגוש אישיות רמת מעלה. המועד ומקום הפגישה כבר נקבעו. אך יש בעיה. אינך יודע כיצד אותו אדם נראה, והוא אמור להופיע לפגישה כאדם פשוט, מבלי למשוך תשומת־לב יתרה. כיצד תזהה אותו? תיאור מפורט שלו עשוי להיות לעזר.
2 בתחילת המאה הראשונה לספירה יהודים רבים היו שרויים במצב דומה. הם ציפו למשיח — לאיש החשוב ביותר בכל הזמנים (דניאל ט׳:24–27; לוקס ג׳:15). אך כיצד אמורים יהודים נאמנים לזהותו? יהוה העלה על הכתב ביד נביאיו העברים תיאור מפורט של מאורעות הנוגעים למשיח, כדי לעזור לחדי־ההבחנה לזהותו אל־נכון.
3. כיצד מתואר המשיח בישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12?
3 מבין נבואות התנ״ך לגבי המשיח, הנבואה שמציירת את התמונה אולי הברורה ביותר אודות המשיח היא זו שבישעיהו נ״ב:13 עד נ״ג:12. יותר מ־700 שנה מראש תיאר ישעיהו במפורט דבר חשוב בהרבה ממראהו החיצוני של המשיח. הוא תיאר את ייסוריו, את מטרתם ואת הפרטים המדויקים לגבי מותו, קבורתו והמעמד הרם לו זכה. בחינת הנבואה והתגשמותה תרנין את לבנו ותחזק את אמונתנו.
מיהו ”עבדי”?
4. מהי זהות ה’עבד’ לפי פרשנים יהודים שונים, אך מדוע דעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם נבואת ישעיהו?
4 ישעיהו זה עתה סיים לספר על שחרור היהודים מגלות בבל, וכעת הוא חוזה בהשראת יהוה מאורע עתידי חשוב בהרבה: ”הנה ישכיל עבדי. ירום ונישא וגָבַהּ מאוד” (ישעיהו נ״ב:13). מיהו בדיוק ’עבד’ זה? במשך הדורות נתנו הפרשנים היהודים הסברים שונים. היו שטענו כי העבד מייצג את עם ישראל כקולקטיב בימי גלות בבל. אך הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם הנבואה. עבד אלוהים סובל מרצון. הוא חף מפשע וסובל בגין חטאי אחרים. לא כך הוא באשר לעם ישראל, אשר גלה מארצו בגין דרכיו הנלוזות (מלכים ב׳. כ״א:11–15; ירמיהו כ״ה:8–11). אחרים טוענים כי העבד מייצג את העילית הדתית הצדקנית בישראל, ושעילית זו סבלה בשל חטאי העם. אלא שבימי הרעה שפקדה את ישראל, לא היתה קבוצה אחת שסבלה בעוון אחרת.
5. (א) כיצד הסבירו חלק מהפרשנים היהודים נבואה זו של ישעיהו? (ראה הערת שוליים.) (ב) כיצד מזוהה העבד בבירור בספר מעשי השליחים?
5 לפני הופעת הדת המשיחית ובמידה מסוימת במאות הראשונות לספירה היו כמה פרשנים יהודים שיִיחסו נבואה זו למשיח. זוהי ההבנה המדויקת של הנבואה, ועל כך מעידים כתבי־הקודש המשיחיים. ספר מעשי השליחים מספר שכאשר אמר הסריס האתיופי כי אינו יודע מיהו העבד שבנבואת ישעיהו, ”בישר לו [פיליפוס] את ישוע” (מעשי השליחים ח׳:26–40; ישעיהו נ״ג:7, 8). גם ספרי מקרא אחרים מזהים את ישוע כעבד וכמשיח שבנבואת ישעיהו. a תוך כדי דיון בנבואה זו נוכל להבחין בהקבלות החותכות בין מי שנקרא בפי יהוה ”עבדי” ובין ישוע מנצרת.
6. כיצד ניכרת בנבואת ישעיהו הצלחתו של המשיח בעשיית רצון אלוהים?
6 הנבואה נפתחת בתיאור הצלחתו הסופית של המשיח בעשיית רצון אלוהים. המילה ’עבד’ מעידה כי הוא ייכנע לרצון אלוהים כעבד הנכנע לאדונו, ובכך ”ישכיל”. להשכיל פירושו להעמיק חקר ולנתח מצבים. אדם המשכיל לפעול הוא אדם הנוהג בתבונה. מילון התנ״ך מאת י. שטיינברג מגדיר את הפועל ”השכיל” כ”העמיק וחקר בדבר... למד בינה... ומאחר שההצלחה היא פרי העצה הנבונה, יצא עניינו הצליח, מצא ברכה במשלח ידיו”. והצלחתו של המשיח ניכרת בדברי הנבואה שמציינת כי הוא ”נישא וגבה מאוד”.
7. כיצד ”השכיל” ישוע המשיח, וכיצד ”נישא וגבה מאוד”?
7 ישוע אכן ”השכיל”. הוא גילה בקיאות בנבואות המקרא הדנות בו, והן הנחו אותו לעשות את רצון אביו (יוחנן י״ז:4; י״ט:30). ומה היתה התוצאה? לאחר תחיית ישוע ועלייתו השמיימה, ”הגביהו אלוהים מאוד ונתן לו את השם הנעלה על כל שם” (פיליפים ב׳:9; מעשי השליחים ב׳:34–36). אחרי כן, ב־1914 זכה ישוע בתפארתו לגדולה וכבוד גדולים עוד יותר. יהוה רומם אותו והכתירו למלך במלכות המשיח (ההתגלות י״ב:1–5). הוא אכן ”נישא וגבה מאוד”.
’ישתוממו עליו’
8, 9. כיצד יגיבו מנהיגי העולם כאשר יבוא ישוע בכבודו לעשות משפט, ומדוע?
8 כיצד יגיבו העמים ושליטיהם לנוכח המשיח המרומם? אם נפסח לרגע על המאמר המוסגר שבסוף פסוק 14, הנבואה מציינת: ”כאשר שממו עליך רבים... כן יַזֶּה [יזעזע ויחריד] גויים רבים. עליו יִקְפְּצוּ מלכים פיהם, כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו” (ישעיהו נ״ב:14, 15). במילים אלה אין ישעיהו מתאר את ביאתו הראשונית של המשיח, אלא את העימות הסופי שלו עם מלכי הארץ.
9 כאשר יבוא ישוע בכבודו לשפוט את הסדר העולמי המרושע הזה, יביטו בו מנהיגי העולם ו’ישתוממו’. נכון ששליטים אלה לא יראו במו־עיניהם את ישוע בא בכבודו, אך הם יראו הוכחות גלויות לכוחו כלוחם שמימי מטעם יהוה (מתי כ״ד:30). הם ייאלצו להתבונן במה שלא סיפרו להם מנהיגי הדת שלהם — שישוע הוא המוציא לפועל של משפטי אלוהים! העבד המרומם שיעמוד לפניהם יפעל בדרך שאינם מצפים לה.
10, 11. באיזה מובן אפשר לומר ש’הושחתה’ דמותו של ישוע במאה הראשונה, וכיצד זה קורה בימינו?
10 על־פי המאמר המוסגר שבפסוק 14, אומר ישעיהו: ”כן מִשְחַת [מעוות] מאיש מראהו ותוארו מבני אדם” (ישעיהו נ״ב:14). האם היה ישוע מעוות בגופו? לא. המקרא אומנם אינו מספק פרטים לגבי הופעתו החיצונית של ישוע, אך אין ספק שבן אלוהים המושלם היה יפה תואר ויפה מראה. מכאן שדברי ישעיהו מתייחסים בוודאי להשפלת ישוע. ישוע חשף באומץ את מנהיגי הדת בימיו כצבועים, שקרנים ורוצחים, והם חירפוהו על כך (פטרוס א׳. ב׳:22, 23). הם האשימו אותו בהפרת התורה, בחילול השם, בהתעייה ובהסתה למרד ברומא. בכך ’השחיתו’ מאשימיו השקרנים את דמותו של ישוע ועיוותו את המציאות.
11 גם כיום מוצג ישוע באור מסולף. בעיני הרוב הוא מצטייר כתינוק באבוס או כדמות טרגית מקובעת במסמרים אל צלב, אשר פניה מכורכָּמות בכאב ועל ראשה עטרת קוצים. כמרי הנצרות עודדו השקפות שכאלה. הם לא הציגו את ישוע כמלך שמימי רב־און אשר לו יתנו העמים דין וחשבון. בעתיד הקרוב יתעמתו מנהיגי האדם עם ישוע בכבודו, ואז ייאלצו לעמוד מול משיח שבידו ’כל סמכות בשמים ובארץ’! (מתי כ״ח:18).
מי יאמין לבשורה טובה זו?
12. אילו שאלות מסקרנות מעורר הכתוב בישעיהו נ״ג:1?
12 לאחר שתיאר את המהפך המדהים שחל במשיח — כאשר זה ש’הושחתה’ דמותו ”נישא וגבה מאוד” — שואל ישעיהו: ”מי האמין לשמועתנו? וזרוע יהוה על מי נגלתה?” (ישעיהו נ״ג:1) דברי ישעיהו מעוררים שאלות מסקרנות: האם הנבואה תתגשם? האם תתגלה ”זרוע יהוה”, המייצגת את יכולתו להפעיל את כוחו, ותגשים מילים אלה?
13. כיצד הוכיח פאולוס שנבואת ישעיהו התגשמה בישוע, אך מה היתה התגובה לכך?
13 התשובה היא כן מוחלט! פאולוס מצטט את ישעיהו באיגרתו אל הרומים כדי להוכיח שהנבואה שישעיהו שמע וכתב, התקיימה בישוע. הבשורה כי ישוע זכה לכבוד בעקבות סבלותיו אכן היתה שמועה טובה. ”אבל”, אומר פאולוס ביחס ליהודים הלא־מאמינים, ”לא הכל צייתו לבשורה, שכן ישעיהו אומר: ’אדני, מי האמין לשמועתנו?’ לפיכך האמונה באה בשמיעה והשמיעה — בהכרזת דבר המשיח” (רומים י׳:16, 17). למרבה הצער, רק מעטים בימי פאולוס אכן האמינו לשמועה הטובה לגבי עבד אלוהים. מדוע?
14, 15. מה היה הרקע לכניסת המשיח אל הזירה העולמית?
14 הנבואה מונה בפני בני ישראל את הסיבות לשאלות שבפסוק הראשון, ובכך מאירה את עינינו לסיבה שבעטייה רבים לא יקבלו את המשיח: ”ויעל כיונק [כענף רך] לפניו [לעיני צופה מן הצד], וכשורש מארץ צייה. לא תואר לו, ולא הדר; ונראהו, ולא מראה ונחמדהו” (ישעיהו נ״ג:2). כאן מובא הרקע לכניסת המשיח אל הזירה העולמית. תהיה לו התחלה צנועה, ולצופה מן הצד הוא ייראה כאיש חסר חשיבות. כמו־כן, הוא משול ליונק או לענף רך היוצא מגזע העץ או מענף אחר, ולשורש הצמא למים, אך נטוע באדמה צחיחה ובלתי פורייה. הוא גם לא יבוא בפאר ובהדר מלכות — לא יהיו לו אדרת מלכות או כתר נוצץ. להיפך, תהיה לו התחלה צנועה וחסרת יומרות.
15 עד כמה תואם תיאור זה את ההתחלה הצנועה שהיתה לישוע עלי אדמות! הוא נולד באורווה בעיר קטנה בשם בית לחם b לבתולה היהודייה מרים (לוקס ב׳:7; יוחנן ז׳:42). מרים ובעלה, יוסף, היו עניים. כארבעים יום לאחר הולדת ישוע, הקריבו מרים ויוסף את קורבן החטאת שהותר לעניים להקריב: ”שתי־תורים או שני בני יונה” (לוקס ב׳:24; ויקרא י״ב:6–8). ברבות הימים התיישבו מרים ויוסף בנצרת, שם גדל ישוע במשפחה ברוכת ילדים שחיה כנראה בצמצום (מתי י״ג:55, 56).
16. באיזה מובן לא היו לישוע לא ”תואר” ולא ”הדר”?
16 נראה היה שכאדם, שורשי ישוע אינם נטועים בקרקע המתאימה (יוחנן א׳:46; ז׳:41, 52). חרף היותו אדם מושלם ומצאצאי דוד המלך, נסיבותיו הצנועות לא הקנו לו ”תואר” ולא ”הדר” — לפחות לא בעיני מי שציפו למשיח מרשים יותר. עקב ההסתה של מנהיגי הדת, רבים התעלמו ממנו ואף בזו לו. בסופו של דבר לא ראו ההמונים כל דבר ’נחמד’, כלומר רצוי, בבנו המושלם של אלוהים (מתי כ״ז:11–26).
”נבזה וחדל אישים”
17. (א) מה מתחיל ישעיהו לתאר, ומדוע הוא כותב בלשון עבר? (ב) בעיני מי היה ישוע ”נבזה וחדל אישים”, וכיצד נהגו בו?
17 כעת מתחיל ישעיהו לתאר לפרטי פרטים את הדעות לגבי המשיח ואת היחס לו זכה: ”נבזה וחדל אישים [נעזב על־ידי אנשים], איש מכאובות וידוע חולי. וכמסתר פנים ממנו, נבזה ולא חשבנוהו” (ישעיהו נ״ג:3). ישעיהו כה בטוח שדבריו יתגשמו, שהוא כותב בלשון עבר, כאילו כבר קרו. האם באמת היה ישוע המשיח בזוי ונעזב על־ידי אנשים? בהחלט! מנהיגי הדת הצדקנים וצאן מרעיתם ראו בו השפל באדם. הם קראו לו ידיד המוכסים והזונות (לוקס ז׳:34, 37–39). הם ירקו בפניו, היכוהו באגרופים וחירפוהו. הם שמו אותו ללעג וקלס (מתי כ״ו:67). ”אלה אשר לו”, דהיינו בני עמו, ”לא קיבלו אותו” בהשפעת אויבי האמת (יוחנן א׳:10, 11).
18. כיצד היה ישוע ”איש מכאובות וידוע חולי” אם מעולם לא חלה?
18 כאדם מושלם ישוע לא חלה, אך למרות זאת הוא היה ”איש מכאובות וידוע חולי”. לא היו אלה כאביו ומחלותיו. ישוע ירד מן השמים אל עולם חולה. הוא חי בין הסובלים והכואבים, אך לא נרתע מן החולים אם פיזית ואם רוחנית. כרופא דואג הוא הכיר מקרוב את סבלם של הסובבים אותו. זאת ועוד, היה בכוחו לעשות את אשר נבצר מרופאים בשר־ודם (לוקס ה׳:27–32).
19. פניו של מי היו ”כמסתר”, וכיצד הוכיחו אויבי ישוע כי ’לא חשבוהו’ לבעל ערך?
19 למרות זאת, בעיני אויביו ישוע היה החולה, והם סירבו להביט בו בחמלה. פניו היו ”כמסתר”, כלומר כנסתרים מן העין, לא משום שהוא הסתיר פניו מן הזולת, אלא משום שאנשים הפנו מבטם ממנו בסלידה. ואכן, מתנגדי ישוע חשו כלפיו גועל ומיאוס כה רב, שכביכול הסתירו פניהם לבלתי הבט אליו. ערכו בעיניהם לא היה רב מערכו של עבד (שמות כ״א:32; מתי כ״ו:14–16). הם חשבו את ישוע לפחות ערך אפילו מן הרוצח בר־אבא (לוקס כ״ג:18–25). היש זלזול רב מזה?
20. איזו נחמה יכולים עובדי יהוה לשאוב כיום מדברי ישעיהו?
20 משרתי יהוה יכולים לשאוב כיום נחמה רבה מדברי ישעיהו. המתנגדים למשרתי יהוה הנאמנים מתייחסים אליהם לפעמים בזלזול ואינם מחשיבים אותם כבעלי ערך. אך כמו במקרה של ישוע, מה שבאמת חשוב הוא ערכנו בעיני יהוה אלוהים. הרי, אף־על־פי ש’לא חשבו’ את ישוע לבעל ערך, ערכו היה ועודנו רב מאוד בעיני אלוהים!
”מחולל מפשעינו”
21, 22. (א) מה המשיח נשא וסבל למען האנשים? (ב) מה חשבו רבים על המשיח, וכיצד הגיעו ייסוריו לשיא?
21 מדוע היה על המשיח לסבול ולמות? ישעיהו מסביר: ”אכן חֳלָיֵנוּ הוא נשא, ומכאובינו סְבָלָם. ואנחנו חשבנוהו נגוע, מוכה אלוהים ומעונה. והוא מְחֹלָל [מנוקב ומדוקר] מפשעינו; מדוכָּא מעוונותינו. מוּסַר שלומנו עליו וּבַחֲבֻרָתוֹ [בפצעיו] נרפא לנו. כולנו כצאן תעינו; איש לדרכו פנינו, ויהוה הפגיע בו את עוון כולנו” (ישעיהו נ״ג:4–6).
22 המשיח נשא את חוליי האנשים וסבל את מכאוביהם. בלשון ציורית, הוא הרים את משאותיהם, עמס אותם על שכמו ונשא אותם. היות שהחולי והמכאוב הם תוצאה של האי־שלימות והחטא, נשא המשיח את חטאי האנשים. רבים לא הבינו את הסיבה לסבלותיו והאמינו כי אלוהים מעניש אותו ומכה אותו במחלה מזעזעת. c ייסוריו של המשיח הגיעו לשיאם כאשר דקרוהו, דיכאוהו וחבלו בו חבורות — מילים רבות־עוצמה המתארות מוות אלים המלווה בייסורים. אלא שלמות ישוע יש כוח מכפר. על יסוד מותו נמצא מרפא לחוטאים ולתועים בעוונותיהם, ובאמצעותו ניתן להשיג יחסי שלום עם אלוהים.
23. באיזה מובן סבל ישוע את סבלות האנשים?
23 כיצד סבל ישוע את סבלות האנשים? ספר הבשורה של מתי מצטט את ישעיהו נ״ג:4 ומציין: ”הביאו אליו רבים שהיו אחוזי שדים והוא גירש את הרוחות בדבר פיו וריפא את כל החולים, לקיים את אשר נאמר בפי ישעיהו הנביא: ’חֳלָיֵנוּ הוא נשא ומכאובינו סבלם’” (מתי ח׳:16, 17). ישוע ריפא את החולים במחלות השונות שהובאו לפניו, ובכך סבל למעשה את סבלותיהם. מעשי ריפוי אלה שאבו כוח מישוע (לוקס ח׳:43–48). יכולתו לרפא את כל סוגי המחלות — גופניות ורוחניות — הוכיחה כי ניתנה לו סמכות לטהר אנשים מן החטא (מתי ט׳:2–8).
24. (א) מדוע נדמה היה לרבים שישוע ”מוכה אלוהים”? (ב) מדוע ישוע סבל ומת?
24 לרבים נדמה היה שישוע ”מוכה אלוהים” משום שסבל כתוצאה מדברי ההסתה שהפיצו מנהיגי הדת המכובדים. אך זכור שישוע לא סבל בגין חטאיו שלו. ”המשיח סבל בעדכם”, אומר פטרוס, ”והשאיר לכם מופת כדי שתלכו בעקבותיו — הוא אשר חטא לא עשה ולא נמצאה מרמה בפיו; הוא אשר את חטאינו נשא בגופו על העץ, כדי שנמות לגבי החטא ונחיה לצדקה; אשר בחבורתו נרפא לכם” (פטרוס א׳. ב׳:21, 22, 24). כולנו תעינו בעבר, ”כצאן אובדות” היינו (פטרוס א׳. ב׳:25). אולם, יהוה שלח את ישוע כדי לפדות אותנו מן החטא. הוא ”הפגיע” בישוע את עוונותינו. אף שלא חטא, סבל ישוע מרצון את העונש על חטאינו. אף שלא היה ראוי לכך, סבל מוות משפיל על עמוד הוקעה ובכך איפשר לנו להתרצות אל אלוהים.
”הוא נַעֲנֶה”
25. מניין לנו שהמשיח סבל ומת מרצון?
25 האם היה המשיח מוכן לסבול ולמות? ישעיהו אומר: ”נִגַּשׂ והוא נַעֲנֶה [נכנע למעניו]; ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל; וכרחל [כבשה] לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו” (ישעיהו נ״ג:7). בלילה האחרון לחייו יכול היה ישוע לקרוא לעזרתו ”יותר משנים־עשר לגיונות מלאכים”. ”אבל כיצד יתקיימו דברי הכתובים שכך צריך להיות?”, שאל (מתי כ״ו:53, 54). לכן ”שה האלוהים” לא גילה כל התנגדות (יוחנן א׳:29). כאשר האשימוהו ראשי הכוהנים והזקנים לפני פילטוס באשמות שווא, ישוע ”לא ענה דבר” (מתי כ״ז:11–14). הוא לא רצה לומר דבר שעלול להפריע למימוש רצון אלוהים לגביו. ישוע היה מוכן למות כשה וכקורבן, בידיעה ברורה שמותו יגאל את עושי רצון אלוהים מן החטא, החולי והמוות.
26. מהו ה”עֹצֶר” בו נהגו בישוע מתנגדיו הדתיים?
26 כעת מוסיף ישעיהו פרטים לגבי סבלות המשיח והשפלתו. הנביא כותב: ”מֵעֹצֶר וממשפט לֻקָּח; ואת־דורו מי ישוחח? כי נגזר מארץ חיים, מִפֶּשַע עמי נֶגַע למו” (ישעיהו נ״ג:8). כאשר לבסוף נמסר ישוע לידי אויביו, נהגו בו מתנגדיו הדתיים ב”עֹצֶר”. לא שהם עצרו את עצמם מלבטא את שנאתם כלפיו, אלא שנעצר או נמנע ממנו משפט צדק. בתרגום השבעים ליוונית תורגמה המילה ”עֹצֶר” שבישעיהו נ״ג:8 ל”השפלה”. אויבי ישוע השפילוהו בכך ששללו ממנו יחס הוגן לו היה זכאי אפילו פושע פשוט. משפטו של ישוע היה ביזיון הצדק. הכיצד?
27. מאילו חוקים התעלמו מנהיגי הדת היהודים כששפטו את ישוע, וכיצד הפרו את תורת אלוהים?
27 מנהיגי הדת היהודים היו כה נחושים להיפטר מישוע, שהם עברו על החוקים שהם עצמם חוקקו. לפי המסורת, לא היתה הסנהדרין דנה דיני נפשות בביתו של הכהן הגדול, אלא אך ורק בלשכת הגזית שבבית המקדש. דיני נפשות היו דנים בשעות היום ולא לאחר שקיעת החמה. ובמקרה של דין מוות, היו גומרים את המשפט ומכריזים על גזר הדין רק ביום המחרת. לפיכך, לא נערכו משפטים לא בערב שבת ולא בערב יום טוב וחג. כל החוקים האלה לא באו לידי ביטוי במשפט של ישוע (מתי כ״ו:57–68). ואף גרוע מכך, הדרך בה שפטו מנהיגי הדת את ישוע היתה הפרה בוטה של התורה. הם שילמו, למשל, שוחד כדי ללכוד את ישוע (דברים ט״ז:19; לוקס כ״ב:2–6). הם הקשיבו לעדי שקר (שמות כ׳:16; מרקוס י״ד:55, 56). הם גם קשרו קשר לשחרר רוצח, וכך הביאו אשמת דמים על עצמם ועל ארצם (במדבר ל״ה:31–34; דברים י״ט:11–13; לוקס כ״ג:16–25). מכאן שלא היה ”משפט”, לא נערך משפט הוגן שבסופו יצא דין צודק וחסר פניות.
28. מה לא טרחו אויבי ישוע לברר?
28 האם אויבי ישוע חקרו ודרשו לדעת מיהו באמת האיש הנשפט לפניהם? גם ישעיהו שואל שאלה דומה: ”ואת־דורו מי ישוחח?”, כלומר מי יטרח לברר את הפרטים על דורו? המילה ”דור” עשויה להתייחס למוצא או לרקע ממנו בא האדם. כאשר נשפט ישוע לפני הסנהדרין, לא הביאו חברי הסנהדרין בחשבון את מוצאו, אשר תאם את הרקע של המשיח המובטח. תחת זאת, הם האשימוהו בחילול השם ופסקו שהוא בן מוות (מרקוס י״ד:64). בעקבות לחצים שהופעלו עליו, נכנע המושל הרומי פונטיוס פילטוס, וגזר על ישוע הוקעה על עץ (לוקס כ״ג:13–25). כך ”נגזר” ישוע מארץ חיים, הומת בדמי ימיו, והוא רק בן 33 וחצי.
29. כיצד היתה קבורת ישוע ”את רשעים” ”ואת עשיר”?
29 ועוד כותב ישעיהו לגבי מותו וקבורתו של המשיח: ”ויתן את רשעים קברו ואת עשיר בְּמֹתָיו, על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו” (ישעיהו נ״ג:9). כיצד ייתכן שבמותו ובקבורתו היה ישוע גם עם רשעים וגם עם מעמד העשירים? בי”ד בניסן 33 לספירה הוא הוצא להורג על עמוד הוקעה מחוץ לחומות ירושלים. הוא הוקע בין שני פושעים, ולכן במובן מסוים היה קברו עם רשעים (לוקס כ״ג:33). אלא שלאחר מות ישוע, אזר אומץ יוסף איש רמתיים, שהיה איש עשיר, וביקש מפילטוס את גופת ישוע כדי להביאה לקבורה. יוסף ונקדימון הכינו את הגופה לקבורה, ואז הניחוה בקבר החדש של יוסף אשר נחצב בסלע (מתי כ״ז:57–60; יוחנן י״ט:38–42). כך ניתן לומר שבמותו זכה ישוע לקבורה כמעמד העשירים.
”יהוה חפץ דכאו”
30. באיזה מובן היה יהוה שבע רצון מדיכוי ישוע?
30 לאחר מכן אומר ישעיהו דבר מפתיע: ”ויהוה חפץ דכאו, הֶחֱלִי [גרם לו לחלות]. אם תשים אָשָם נפשו, יראה זרע, יאריך ימים. וחֵפֶץ יהוה בידו יצלח. מֵעֲמַל נפשו יראה, יִשְׂבָּע. בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים; ועוונותם הוא יסבול” (ישעיהו נ״ג:10, 11). כיצד יכול היה יהוה לחפוץ, כלומר להיות שבע רצון, בדיכוי עבדו הנאמן? ברור שלא יהוה הוא זה שגרם לבנו היקר לסבול. אויבי ישוע הם האחראים היחידים למה שנעשה לו. אך יהוה הרשה להם לנהוג באכזריות (יוחנן י״ט:11). מדוע? אין ספק שכאב מאוד לאלוהי הרחמים וההזדהות לראות בסבלו של בנו החף מפשע (ישעיהו ס״ג:9; לוקס א׳:77, 78). יהוה בוודאי לא כעס על ישוע. אך למרות זאת הוא היה שבע רצון מן הנכונות של בנו לסבול למען כל הברכות שינבעו מכך.
31. (א) כיצד שם יהוה את נפש ישוע לקורבן ”אָשָם”? (ב) ממה במיוחד שאב ישוע סיפוק לאחר כל עמלו בחייו עלי אדמות?
31 קודם כל, שם יהוה את נפש ישוע לקורבן ”אָשָם”. ולכן, כאשר עלה ישוע השמיימה ובא להיראות לפני יהוה כשבידיו ערך קורבן אשם — חיי האדם המושלמים שלו — שמח יהוה לקבל קורבן זה למען האנושות כולה (עברים ט׳:24; י׳:5–14). בזכות קורבן האשם שלו זכה ישוע ל”זרע”. כ”אביעד” בכוחו להעניק חיים, חיי נצח, למאמינים בו על יסוד דמו השפוך (ישעיהו ט׳:5). איזה סיפוק שאב בוודאי ישוע מן התוחלת לשחרר את האנושות מן החטא והמוות לאחר כל עמלו בחייו עלי אדמות! אך לסיפוק רב עוד יותר זכה ישוע ללא ספק מן הידיעה שבנאמנותו סיפק בידי אביו השמימי תשובה לחירופי מתנגדו השטן (משלי כ״ז:11).
32. בזכות איזו ’דעת’ ’מצדיק’ ישוע רבים, ומי זוכים למעמד של צדקה?
32 מות ישוע הוביל לברכה נוספת — ’הצדקת רבים’ אפילו כעת. זאת עשה ישוע, לדברי ישעיהו, באמצעות ’דעת’, כלומר ידע. ברור שמדובר בידע שרכש ישוע כאשר חי כאדם וסבל שלא בצדק בעבור ציותו לאלוהים (עברים ד׳:15). בזכות סבלו ומותו סיפק ישוע את הקורבן הדרוש כדי לעזור לרבים לזכות למעמד של צדקה לפני אלוהים. ומי אכן זוכה למעמד זה? בראש ובראשונה, תלמידיו המשוחים של ישוע. הודות לאמונתם בקורבן ישוע הם נצדקים בעיני יהוה כדי שיוכל לאמץ אותם לבנים ולעשותם ליורשים־שותפים עם ישוע (רומים ה׳:19; ח׳:16, 17). אחריהם זוכים למעמד של צדקה ”המון רב” של ”צאן אחרות”, שמאמינים בערך דמו השפוך של ישוע, ותקוותם היא להיות ידידי אלוהים ולהינצל ממלחמת הר מגידון (ההתגלות ז׳:9; ט״ז:14, 16; יוחנן י׳:16; יעקב ב׳:23, 25).
33, 34. (א) מה אנו למדים על יהוה שמרנין את לבנו? (ב) מי הם ה”רבים” אשר להם ולמשיח ’מחלק’ יהוה שלל?
33 לבסוף, מתאר ישעיהו את ניצחונות המשיח: ”לכן אֲחַלֶּק לו ברבים [יחד עם רבים], ואת עצומים יחלק שלל; תחת אשר הֶעֱרָה למוות נפשו, ואת פושעים נִמְנָה. והוא חטא רבים נשא, ולפושעים יפגיע” (ישעיהו נ״ג:12).
34 דברי הסיום של חלק זה בנבואת ישעיהו מלמדים לקח מרנין לב לגבי יהוה — הוא מעריך את מי ששומרים לו אמונים. זאת ניתן להסיק מהבטחתו ’לחלק ברבים’ למשיח עבדו. מילים אלה מבוססות כנראה על הנוהג לחלק שלל מלחמה. יהוה מעריך את נאמנותם של בני קדם ”רבים”, כגון נוח, אברהם ואיוב, ושומר להם ’חלק’ ונחלה בעולמו החדש (עברים י״א:13–16). בדומה לכך הוא יחלק שלל גם למשיח עבדו. יהוה בוודאי יגמול לישוע על נאמנותו. גם אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי יהוה ’לא ישכח את פעלינו ואת האהבה שהראינו למען שמו’ (עברים ו׳:10).
35. מי הם ה”עצומים” שישוע חולק עימם שלל, ומהו השלל?
35 עבד אלוהים יזכה לשלל מלחמה גם בעקבות ניצחונו על אויביו. בשלל זה הוא יתחלק עם ”עצומים”. מי הם ה”עצומים” בהתגשמות הנבואה? אלה הם תלמידיו הראשונים של ישוע המנצחים את העולם בדיוק כמותו — ”ישראל השייכים לאלוהים” המונים 000,144 (גלטים ו׳:16; יוחנן ט״ז:33; ההתגלות ג׳:21; י״ד:1). ומהו אפוא השלל? מסתבר שמדובר בין היתר ב”מתנות באדם” שחוטף ישוע כביכול מידי השטן ונותן לקהילה המשיחית (אפסים ד׳:8–12, ע״ח). ה”עצומים” המונים 000,144 זוכים לחלק גם בשלל אחר. הם מנצחים את העולם ובכך שוללים מן השטן כל יסוד לחירוף אלוהים. מסירותם הבלתי מעורערת ליהוה מפארת את יהוה ומשמחת את לבו.
36. האם היה ישוע מודע לכך שהוא מקיים את הנבואה על עבד אלוהים? הסבר.
36 ישוע היה מודע לכך שהוא מקיים את הנבואה על עבד אלוהים. בליל מעצרו הוא ציטט את הכתוב בישעיהו נ״ג:12 וייחס אותו לעצמו: ”אומר אני לכם, צריך שיימלא בי הכתוב הזה: ’ואת־פושעים נמנה’. ואומנם מה שמכוון אלי הולך ונשלם” (לוקס כ״ב:36, 37). למרבה הצער, באמת התייחסו לישוע כאל פושע. הוא הוצא להורג כמי שעבר על חוקי התורה — הוקע בין שני שודדים (מרקוס ט״ו:27). אך הוא סבל חרפה זו ברצון, בידיעה ברורה שהוא מפגיע בעדנו. הוא חצץ כביכול בין החוטאים ובין מכת המוות הצפויה להם, וספג במקומם את המכה.
37. (א) מיהו ישוע לפי התיעוד ההיסטורי לגבי חייו ומותו? (ב) מדוע עלינו להיות אסירי תודה ליהוה אלוהים ולעבדו המרומם, ישוע המשיח?
37 התיעוד ההיסטורי לגבי חייו ומותו של ישוע מאפשר לנו לזהותו מעל לכל ספק: ישוע הוא המשיח והעבד שבנבואות ישעיהו. עד כמה אנו אסירי תודה ליהוה על שהיה מוכן להניח לבנו היקר למלא תפקיד נבואי של עבד, לסבול ולמות כדי לפדותנו מן החטא והמוות! בכך הוכיח יהוה אהבה עזה כלפינו. ברומים ה׳:8 נאמר: ”אלוהים מגלה את אהבתו אלינו בכך שהמשיח מת בעדנו כאשר עוד היינו אנשים חוטאים”. עד כמה עלינו להכיר טובה גם לישוע המשיח, העבד המרומם, שהערה מרצון למוות נפשו!
[הערות שוליים]
a בתרגום יונתן בן עוזיאל (המאה הראשונה לספירה) לארמית מתורגם ישעיהו נ״ב:13: ”הא יצלח עבדי משיחא [המשיח]”. בדומה לכך, בתלמוד הבבלי (המאה השלישית לספירה בערך) נאמר: ”משיח — מה שמו? ... ורבנן אמרי [אומרים] חִיוָּורָא [המצורע]... שמו שנאמר ’אכן חליינו הוא נשא’” (סנהדרין צח, ב; ישעיהו נ״ג:4).
b מיכה הנביא מתאר את בית לחם כ”צעיר להיות באלפי יהודה” (מיכה ה׳:1). אך בית לחם הקטנה זכתה לכבוד מיוחד במינו, שכן בה נולד המשיח.
c המילה ”נגוע” מתייחסת גם לנגע הצרעת (מלכים ב׳. ט״ו:5). יש פרשנים הטוענים כי חלק מהיהודים שאבו מישעיהו נ״ג:4 את הרעיון שהמשיח יהיה מצורע. התלמוד הבבלי מייחס פסוק זה למשיח ומכנה אותו ”המצורע של בית רבי”. גם התרגום הקתולי דואיי, המבוסס על הוולגטה מלטינית, מציין: ”ואנחנו חשבנוהו מצורע”.
[שאלות לימוד]
[טבלה בעמוד 212]
עבד יהוה
כיצד מילא ישוע את התפקיד
הנבואה המאורע ההתגשמות
יש׳ נ״ב:13 ירומם ויינשא מה״ש ב׳:34–36;
יש׳ נ״ב:14 יעוותו את דמותו מתי י״א:19;
ויבוזו לו כ״ז:39–44, 63, 64;
יש׳ נ״ב:15 יזעזע גויים רבים מתי כ״ד:30;
יש׳ נ״ג:1 לא יאמינו בו יוח׳ י״ב:37, 38;
יש׳ נ״ג:2 כבן אדם תהיה לו לוקס ב׳:7; יוח׳ א׳:46
התחלה צנועה
וחסרת יומרות
יש׳ נ״ג:3 יהיה בזוי ומאוס מתי כ״ו:67; לוקס כ״ג:
18–25; יוח׳ א׳:10, 11
יש׳ נ״ג:4 את חוליינו הוא ישא מתי ח׳:16, 17;
יש׳ נ״ג:5 ידקרוהו יוח׳ י״ט:34
יש׳ נ״ג:6 יסבול בגין חטאי פט״א ב׳:21–25
אחרים
יש׳ נ״ג:7 לא יפתח פיו ולא מתי כ״ז:11–14;
יתגונן בפני מאשימיו מר׳ י״ד:60, 61;
יש׳ נ״ג:8 לא יזכה למשפט הוגן מתי כ״ו:57–68; כ״ז:1, 2,
ויורשע 11–26; יוח׳ י״ח:12–14,
19–24, 28–40
יש׳ נ״ג:9 ייקבר בקבר עשירים מתי כ״ז:57–60;
יש׳ נ״ג:10 נפשו תהיה קורבן עב׳ ט׳:24; י׳:5–14
אָשָם
יש׳ נ״ג:11 בזכותו יזכו רבים רומ׳ ה׳:18, 19;
למעמד של צדקה פט״א ב׳:24; ההת׳ ז׳:14
יש׳ נ״ג:12 יימנה עם חוטאים מתי כ״ו:55, 56; כ״ז:38;
[תמונה בעמוד 203]
”נבזה וחדל אישים”
[תמונה בעמוד 206]
”לא יפתח פיו”
[שלמי תודה]
חלק מהציור ”הנה האיש” (Ecce Homo) מאת אנטוניו צ׳יסרי
[תמונה בעמוד 211]
”הערה למוות נפשו”
