יוסף רצה לדעת אם עשרת אחיו עדיין רעים ואכזריים. לכן, הוא אמר להם: ’מרגלים אתם. באתם לראות איפה מצרים חלשה’.‏

‏’לא, איננו מרגלים’, ענו הם. ’אנשים ישרים אנחנו. כולנו אחים. היינו שנים־עשר. אבל אח אחד איננו, והקטן ביותר נשאר בבית עם אבינו’.‏

יוסף העמיד פנים שהוא לא מאמין להם. הוא לקח את שמעון ושם אותו בכלא, ולאחרים נתן אוכל ושלח אותם לביתם. אך הוא אמר להם: ’כשתחזרו, הביאו איתכם את אחיכם הקטן’.‏

כשחזרו הביתה לארץ כנען, סיפרו האחים ליעקב אביהם את כל מה שקרה. יעקב נעשה עצוב מאוד. ’יוסף איננו’, אמר, ’ועכשיו גם שמעון איננו. לא ארשה לכם לקחת את בני הקטן בנימין’. אבל כשהאוכל שלהם התחיל להיגמר, לא היתה ליעקב ברירה והוא הרשה להם לקחת איתם את בנימין למצרים, כדי שיוכלו לקנות אוכל.‏

עכשיו יוסף רואה את אחיו שוב. הוא שמח מאוד לראות את אחיו הקטן בנימין. כמובן, אף אחד מהם לא ידע שהאיש החשוב הזה היה יוסף. יוסף עשה עכשיו משהו כדי לנסות את עשרת אחיו־למחצה.‏

הוא ציווה על עבדיו למלא את כל שקיהם באוכל. אבל מבלי שיידעו, הוא גם ציווה להכניס את גביע־הכסף שלו לשק של בנימין. לאחר שכולם עזבו והתרחקו מעט, שלח יוסף אחריהם את עבדיו. כאשר הגיעו אליהם, אמרו להם העבדים: ’למה גנבתם את גביע־הכסף של אדוננו?’‏

‏’לא גנבנו את הגביע שלו’, ענו כל האחים. ’אם תמצא את הגביע אצל מישהו מאיתנו, הרוג אותו’.‏

אז העבדים חיפשו בכל השקים, ומצאו את הגביע בשק של בנימין. אמרו העבדים: ’כולכם יכולים ללכת, חוץ מבנימין. הוא יבוא איתנו’. מה יעשו עכשיו עשרת האחים?‏

כולם חזרו עם בנימין לביתו של יוסף. ויוסף אמר לאחיו: ’כולכם יכולים לחזור הביתה, אבל בנימין יישאר כאן ויהיה העבד שלי’.‏

עכשיו דיבר יהודה ואמר: ’אם אחזור הביתה בלי בנימין, ימות אבי, מפני שהוא אוהב אותו מאוד. לכן, אני אשאר כאן ואהיה עבד במקומו, ואותו החזר נא הביתה’.‏

יוסף ראה שאחיו השתנו. הם כבר לא היו רעים ואכזריים. הבה נראה מה יעשה יוסף עכשיו‏.‏