ראה את הפרחים ואת השקדים הבשלים הצומחים על המַטֶה, או המקל, שבתמונה. זהו מטה אהרון. הפרחים והפרי הבשל צמחו על מטה אהרון בִּן־לילה! הבה נראה מדוע.‏

הדבר קרה לאחר שבני־ישראל נדדו כבר זמן־מה במדבר. חלק מן העם לא הסכים לכך שמשה יהיה המנהיג ושאהרון יהיה הכהן הגדול. ביניהם היו קורח, דתן, אבירם ו־250 אנשים נכבדים מן העם. כל אלה ניגשו אל משה ואמרו לו: ’מדוע שמת את עצמך לראש עלינו?’‏

משה ענה לקורח ולאנשיו: ’קחו לכם, כל אחד, מחר בבוקר מַחְתָה [כלי להבערת קטורת] ושימו עליה קטורת, ובואו אל המשכן. אחר־כך נראה במי בחר יהוה’.‏

למחרת, באו קורח ו־250 מאנשיו אל המשכן. רבים אחרים הצטרפו כדי לתמוך בהם. יהוה כעס על כך מאוד. ’התרחקו מן האוהלים של האנשים הרשעים האלה’, קרא משה. ’אל תיגעו בשום חפץ השייך להם’. העם שמע בקולו והתרחק מן האוהלים של קורח, דתן ואבירם.‏

אז אמר משה: ’כך תדעו במי בחר יהוה. האדמה תפתח את פיה ותבלע את האנשים הרעים האלה’.‏

מייד לאחר שסיים משה את דבריו, נפתחה האדמה. האוהל של קורח וכל רכושו, ודתן ואבירם, וכל אלה שהיו איתם, נפלו אל בטן האדמה, והיא כיסתה אותם. כאשר שמעו האנשים את זעקותיהם של אלה שנפלו לתוך האדמה, הם קראו: ’נברח מפה, כדי שהאדמה לא תבלע גם אותנו!’‏

קורח ו־250 אנשיו עדיין עמדו ליד המשכן. אז שלח בהם יהוה אש, וכולם נשרפו. אחר־כך אמר יהוה לאלעזר בן־אהרון לאסוף את המחתות של האנשים שמתו ולעשות מהם ציפוי למזבח. הציפוי הזה ישמש כאזהרה לעם־ישראל, שאף אחד מלבד אהרון ובניו לא ישרת ככהן ליהוה.‏

אבל, יהוה רצה שיהיה ברור מאוד שהוא בחר באהרון ובבניו לכוהנים. לכן, הוא אמר למשה: ’צַוֵוה שראש כל שבט מבני־ישראל יביא אליך את המַטֶה שלו. ומשבט לוי, בקש מאהרון שיביא לך את המטה שלו. אחר־כך שים את שנים־עשר המַטוֹת במשכן, מול ארון־הברית. המטה של האיש שבו בחרתי ככהן, יפרח’.‏

כאשר חזר משה למחרת בבוקר, הוא ראה את מטה אהרון פורח, ושקדים בשלים צמחו עליו! האם אתה מבין עכשיו מדוע גרם אלוהים למטה אהרון לפרוח?‏