סיפור 63
המלך שלמה החכם
כאשר נעשה שלמה מלך, הוא היה צעיר בגיל־העֶשְרֵה. הוא אהב את יהוה, והוא התנהג בהתאם לעצה הטובה שנתן לו דוד אביו. יהוה היה מרוצה משלמה, ולכן אמר לו לילה אחד בחלום: ’שלמה, מה אתה מבקש שאתן לך?’
שלמה ענה לאלוהים: ’יהוה אלוהי, אני צעיר מאוד ואינני יודע איך למשול. תן לי חוכמה להנהיג את עמך בדרך הנכונה’.
יהוה היה שבע־רצון ממה שביקש שלמה. לכן, הוא אמר: ’בגלל שביקשת חוכמה ולא עושר וחיים ארוכים, אתן לך חוכמה יותר מכל אדם אחר שחי לפניך, ויחד עם זאת גם את מה שלא ביקשת — עושר וכבוד’.
זמן קצר אחרי־כן באו שתי נשים אל שלמה וביקשו ממנו שישפוט ביניהן בבעיה קשה. אחת מהן סיפרה: ’האשה הזאת ואני גרות באותו בית. אני ילדתי בן, ואחרי יומיים גם היא ילדה בן. לילה אחד התינוק שלה מת. אבל, כאשר ישנתי, היא השכיבה את תינוקה המת על־ידי, ולקחה את התינוק שלי. כאשר התעוררתי וראיתי את התינוק המת, הבחנתי שהוא לא שלי’.
כששמעה זאת האשה השנייה, היא אמרה: ’לא! בנך הוא המת ובני הוא החי!’ כך התווכחו שתי הנשים ביניהן. מה עשה שלמה?
הוא ביקש שיביאו לו חרב, וכאשר הביאו לו, הוא אמר: ’גיזרו את הילד החי לשניים, ותנו לכל אחת מהן חצי’.
’לא!’ בכתה האם האמיתית. ’אנא, אל תמיתו את הילד. תנו לה אותו!’ אבל האשה השנייה אמרה: ’אל תיתנו אותו לאף אחת מאיתנו. גיזרו אותו!’
לבסוף דיבר שלמה ואמר: ’אל תמיתו את הילד! תנו אותו לאשה הראשונה. היא האם האמיתית’. שלמה ידע את זאת, מפני שהאם האמיתית אהבה את בנה עד־כדי־כך שהיתה מוכנה לתת אותו לאשה השנייה כדי שלא ימיתו אותו. כאשר שמע העם כיצד פתר שלמה את הבעיה, הוא שמח מאוד על שיש לו מלך כה חכם.
בזמן ששלמה מלך, בירך אלוהים את העם והאדמה הצמיחה הרבה חיטה, שעורה, ענבים, תאנים ומזון אחר. העם לבש בגדים נאים וגר בבתים. לכל אחד היה די והותר מכל דבר.
(מלכים א’. ג’:3–28; ה’:9–14)
