פרק כ״ה
”חמלתו הרבה של אלוהינו”
1, 2. (א) כיצד מגיבה אֵם באופן טבעי לקול בכיו של תינוקהּ? (ב) איזה רגש הינו חזק יותר מחמלת אם?
באמצע הלילה פורץ התינוק בבכי. אמו מתעוררת מייד. שנתהּ אינה עמוקה כבעבר, כפי שהיתה לפני הלידה. היא לומדת להבחין בין סוגי בכי שונים של התינוק. וכך היא יודעת במקרים רבים אם צריך להאכיל אותו, לחבק אותו או לטפל בו בדרך אחרת. מכל סיבה שיבכה התינוק, התגובה של האֵם לא תאחר לבוא. לבה אינו מרשה לה להתעלם מצורכי הילד.
2 החמלה שחשה האֵם כלפי פרי בטנה היא מן הרגשות הרכים ביותר שיודע האדם. אולם קיים רגש חזק שבעתיים — חמלתו של יהוה אלוהינו. דיון בתכונה מקסימה זו יעזור לנו לקרוב אל יהוה. אם כן, הבה נראה מהי חמלה וכיצד אלוהים מגלה תכונה זו.
מהי חמלה?
3. מה משמע הפועל ”לרחם”?
3 קיים במקרא קשר הדוק בין חמלה לרחמים. מספר מילים בעברית וביוונית מורות על חמלה. לדוגמה, תן דעתך לפועל ”לרחם”. בספר עיון אחד נאמר שהפועל רחם ”טומן בחובו רגשות חמלה עמוקים המתעוררים למראה חולשה או סבל מצד יקירינו או מצד מי שזקוקים לעזרתנו”. מילה זו, שיהוה מייחס לעצמו, קשורה למילה ”רֶחֶם” וניתן להגדירה כ”חמלת אם” a (שמות ל״ג:19; ירמיהו ל״ג:26).
”התוכל אשה לשכוח את... בן בטנה?”
4, 5. כיצד משתמש המקרא ברגשות שחשה אֵם כלפי תינוקהּ כדי ללמדנו על חמלת יהוה?
4 המקרא משתמש ברגשות שחשה אֵם כלפי תינוקהּ כדי ללמדנו על חמלת יהוה. בישעיהו מ״ט:15 נאמר: ”התוכל אשה לשכוח את ילדה היונק או לא לרחם על בן בטנה? גם אם נשים אלה ישכחו, אנוכי לא אשכחך”. תיאור נוגע ללב זה מבליט את עומק חמלת יהוה לעמו. כיצד?
5 קשה להעלות על הדעת שאֵם תשכח להאכיל את ילדה היונק ולטפל בו. הרי תינוק הוא חסר אונים; יום ולילה זקוק התינוק לתשומת לב ולחיבה מצד אמו. בכל זאת, לצערנו, אין זו תופעה נדירה שאימהות מזניחות את ילדיהן, ובייחוד ב”זמנים קשים” אלו המתאפיינים בהיעדר ”חיבה טבעית” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1, 3). לעומת זאת, יהוה מכריז, ”אנוכי לא אשכחך”. החמלה של יהוה כלפי משרתיו לא תימוט לעולם, והיא חזקה לאין שיעור מן הרגש הטבעי הרך ביותר שניתן להעלות על הדעת — חמלת אֵם כלפי תינוקהּ. אין פלא שפרשן אחד אמר אודות ישעיהו מ״ט:15: ”זהו אחד הביטויים החזקים ביותר בתנ״ך לאהבת אלוהים, אם לא החזק מכולם”.
6. מה דעתם של בני אדם לא־מושלמים רבים לגבי חמלה, ומה מבטיח לנו יהוה?
6 האם חמלה היא אות לחולשה? בני אדם לא־מושלמים רבים מחזיקים בדעה זו. לדוגמה, הפילוסוף הרומי סֶנֶקָה, שהיה בן דורו של ישוע ונחשב לאינטלקטואל רם מעלה ברומא, לימד כי ”החמלה היא רפיון הרוח”. סֶנֶקָה היה חסיד הסְטוֹאִיוּת, פילוסופיה המטיפה לשלווה נטולת רגשות. החכם יכול לעזור לנזקקים, אמר סֶנֶקָה, אך אל לו להרשות לעצמו לחוש רחמים משום שרגש זה יגזול ממנו את שלוותו. השקפת חיים אנוכית זו אינה מותירה מקום לחמלה מעומק הלב. אלא שיהוה אינו חושב כך כלל ועיקר! בדברו מובטח לנו כי ”עמוקה חיבתו של יהוה וכי רחום הוא” (יעקב ה׳:11). כפי שניווכח בהמשך, חמלה אינה חולשה אלא תכונה חזקה וחיונית. נראה כעת כיצד יהוה, בתור הורה אוהב, מפגין את חמלתו.
חמלת יהוה כלפי אומה
7, 8. באיזו דרך סבלו בני ישראל במצרים הקדומה, וכיצד הגיב יהוה לסבלותם?
7 חמלתו של יהוה ניכרת בבירור ביחסו לעם ישראל. בשלהי המאה ה־16 לפה״ס חיו בעבדות מיליוני בני ישראל תחת יד הברזל של מצרים הקדומה. המצרים ”מיררו את חייהם בעבודה קשה בעשיית מלט חמר ולבנים” (שמות א׳:11, 14). במצוקתם זעקו בני ישראל ליהוה. כיצד הגיב אלוהי החמלה?
8 הדבר נגע ללבו של יהוה. הוא אמר: ”אכן ראיתי את סבל עמי אשר במצרים, ושמעתי את צעקתם בגלל נוגשיהם; אני יודע היטב את מכאוביהם” (שמות ג׳:7). יהוה לא יכול היה לראות את סבלות עמו או לשמוע את צעקותיהם ולא לרחם עליהם. כפי שראינו בפרק כ״ד, יהוה הוא אל אמפתי. ואמפתיה — היכולת להזדהות עם כאבו של האחר — קשורה קשר הדוק לחמלה. עם זאת, יהוה לא רק ריחם על עמו; לבו הניעו לפעול למענם. בישעיהו ס״ג:9 נאמר: ”באהבתו ובחמלתו הוא גאלם”. ב”יד חזקה” הוציא יהוה את בני ישראל ממצרים (דברים ד׳:34). לאחר מכן, סיפק להם מזון בדרך נס והביא אותם לארץ פוריה משלהם.
9, 10. (א) מדוע הציל יהוה את בני ישראל פעם אחר פעם לאחר שהתיישבו בארץ המובטחת? (ב) מידי מי הושיע יהוה את בני ישראל בימי יפתח, ומה הניע אותו לעשות כן?
9 חמלתו של יהוה באה לידי ביטוי גם בהמשך. לאחר שהתיישבו בארץ המובטחת, מרדו בני ישראל שוב ושוב באלוהים ובעקבות זאת נשאו בתוצאות. אך בשעתם הקשה התפכחו בני העם וזעקו ליהוה. והוא הציל אותם חזור ושנֹה. מדוע? ”כי חמל על עמו” (דברי הימים ב׳. ל״ו:15; שופטים ב׳:11–16).
10 תן דעתך לְמה שאירע בימי יפתח. בני ישראל פנו לעבודת אלילים, ויהוה הרשה שהעמונים ילחצו אותם במשך 18 שנה. לבסוף, חזר העם בתשובה. המקרא מספר: ”הם הסירו את האלוהים הזרים מקרבם ועבדו את יהוה, ועל כן הוא לא היה יכול עוד לשאת את סבלם של ישראל” b (שופטים י׳:6–16). לאחר שבני עמו גילו חרטה אמיתית, לא יכול היה יהוה לראותם סובלים. ולכן, אלוהי החמלה שלח את יפתח להושיע את בני ישראל מידי אויביהם (שופטים י״א:30–33).
11. מה ניתן ללמוד על תכונת החמלה ממגעי יהוה עִם עם ישראל?
11 מה ניתן ללמוד על תכונת החמלה ממגעי יהוה עִם עם ישראל? ראשית, אנו רואים שאין היא מסתכמת במודעות סימפטית למצוקות הזולת. היזכר בדוגמת האֵם שמתוך חמלה נענית לבכיו של תינוקהּ. בדומה לכך, לב יהוה ער לזעקות עמו. חמלתו מניעה אותו להקל מעליהם את סבלם. בנוסף לכך, היחס שנתן יהוה לעם ישראל מלמד שחמלה אינה חולשה, שכן תכונה רכה זו הניעה אותו לנקוט צעד תקיף והחלטי למען עמו. אך האם יהוה נוהג בחמלה אך ורק כלפי משרתיו כקבוצה?
חמלת יהוה כלפי יחידים
12. כיצד שיקפה התורה את חמלת יהוה כלפי יחידים?
12 התורה שנתן אלוהים לעם ישראל הראתה את חמלתו כלפי יחידים. חשוב, לדוגמה, על דאגתו לעניים. יהוה ידע שמחמת נסיבות בלתי צפויות עלול אדם מעם ישראל לרדת מנכסיו. כיצד היה צריך לנהוג בעניים? יהוה ציווה על בני ישראל מפורשות: ”לא תקשה את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון. תן לו בנדיבות, ובתתך לו אל תעשה זאת בחוסר רצון, כי בגלל הדבר הזה יברכך יהוה אלוהיך בכל מעשיך ובכל עיסוקיך” (דברים ט״ו:7, 10). עוד ציווה יהוה שלא לקצור את פאות השדה ולא ללקט את שאריות השיבולים שנותרו על האדמה. את הלקט הותירו לעניים (ויקרא כ״ג:22; רות ב׳:2–7). כאשר קיים העם את החוקים המתחשבים הללו למען העניים, לא היו צריכים הנזקקים לקבץ נדבות כדי שיהיה להם מה לאכול. האין זה ביטוי לחמלת יהוה?
13, 14. (א) כיצד דברי דוד מעידים שיהוה דואג דאגה רבה לכל אחד מאיתנו? (ב) כיצד ניתן להמחיש את קרבת יהוה ל”שבורי לב” או ל”נדכאי הרוח”?
13 גם היום דואג אלוהינו האוהב דאגה רבה לכל אחד מאיתנו. אנו יכולים להיות בטוחים שהוא מודע לסבלותינו. דוד, נעים זמירות ישראל, כתב: ”עיני יהוה על הצדיקים, ואוזניו קשובות לשוועתם. קרוב יהוה לשבורי הלב; את נדכאי הרוח מושיע” (תהלים ל״ד:15, 18). פרשן מקרא אחד מציין: ”הם שבורי לב ומלאי חרטה, כלומר, שבורים מחטא ונטולי כבוד עצמי; הם שפלים בעיני עצמם, ואינם בטוחים בערכם העצמי”. הם חשים שיהוה רחוק מהם, ושהם חסרי חשיבות בעיניו מכדי שידאג להם. אך לא כך הדבר. דברי דוד מבטיחים לנו שיהוה אינו זונח את ה”שפלים בעיני עצמם”. אלוהינו הרחום יודע שבזמנים אלו אנו זקוקים לו יותר מאי פעם, והוא אכן קרוב.
14 הנה מקרה הממחיש זאת. אֵם בארצות־הברית החישה את בנה בן השנתיים לבית־החולים כי סבל מקשיי נשימה כבדים עקב מחלת הקָרֶמֶת. לאחר שבדקו את הילד אמרו לה הרופאים שעליהם לאשפז אותו למשך הלילה. היכן היתה האֵם במהלך הלילה? היא ישבה על יד מיטת בנה ולא משה ממנה! ילדהּ הקטן היה חולה, והיא ראתה חובה לעצמה להיות קרובה אליו. אנו בהחלט יכולים לצפות ליותר מכך מאבינו האוהב שבשמים! הרי הוא ברא אותנו בצלמו (בראשית א׳:26). מן המילים הנוגעות ללב בתהלים ל״ד:18 עולה שכאשר אנו ’שבורי לב’ או ’נדכאי רוח’, יהוה ”קרוב” אלינו כהורה אוהב — מלא חמלה ונכון לעזור.
15. באילו דרכים עוזר לנו יהוה כיחידים?
15 אם כן, כיצד עוזר לנו יהוה כיחידים? אין הוא בהכרח מסיר את גורם הסבל. עם זאת, יהוה מספק שפע של אמצעים למי שזועקים אליו לעזרה. בדברו, המקרא, יש הדרכות מעשיות אשר נודעת להן השפעה רבה. במסגרת הקהילה מעניק יהוה משגיחים כשירים מבחינה רוחנית המשתדלים לשקף את חמלתו במתן עזרה לאחיהם לאמונה (יעקב ה׳:14, 15). כ”שומע תפילה” נותן הוא את ”רוח הקודש למבקשים ממנו” (תהלים ס״ה:2; לוקס י״א:13). רוחו יכולה להפיח בנו ”כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל” כדי שנוכל להחזיק מעמד עד שתסיר מלכות אלוהים את כל הבעיות הקשות (קורינתים ב׳. ד׳:7). האין אנו אסירי תודה על כל אותן מתנות? אל נשכח שהן ביטוי לחמלת יהוה.
16. מהי הדוגמה העילאית מכול לחמלת יהוה, וכיצד היא משפיעה עלינו כיחידים?
16 יהוה נתן את היקר לו מכול ככופר בעדנו, וזו כמובן הדוגמה העילאית מכול לחמלתו. זו היתה הקרבה אוהבת מצד יהוה, והיא סללה בפנינו את הדרך לישועה. זכור שהכופר חל עלינו אישית. לא בכדי ניבא זכריה, אביו של יוחנן המטביל, שמתנה זו תרומם את ”חמלתו הרבה של אלוהינו” (לוקס א׳:78).
יש גבול לחמלת יהוה
17–19. (א) כיצד מראה המקרא שחמלת יהוה אינה ללא גבולות? (ב) מה גרם לכך שחמלת יהוה כלפי עמו הגיעה לקצה הגבול?
17 האם המסקנה היא שחמלת יהוה נטולת גבולות? נהפוך הוא, המקרא מראה בבירור שיהוה מונע את חמלתו ממי שמתנגדים לדרכיו הצודקות (עברים י׳:28). כדי להבין מדוע הוא פועל כך, היזכר בדוגמה של עם ישראל.
18 אף שיהוה הציל את בני ישראל פעם אחר פעם מאויביהם, פקעה בסופו של דבר חמלתו. עם קשה עורף זה עבד אלילים ואף הציב את אליליו המשוקצים במקדש יהוה! (יחזקאל ה׳:11; ח׳:17, 18) עוד נאמר: ”הם המשיכו ללגלג על שליחי האלוהים ובזו לדבריו ולעגו לנביאיו, עד אשר עלתה חמת יהוה נגד עמו ועד כי לא ניתן היה לרפאם” (דברי הימים ב׳. ל״ו:16). בני ישראל הגיעו לנקודה שבה לא היה עוד בסיס הולם לנהוג עימם בחמלה, והם עוררו את חמתו המוצדקת של יהוה. ומה היתה התוצאה?
19 יהוה חדל לחמול על עמו. הוא הכריז: ”לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם עליהם; דבר לא יעצור בעדי מלהשחיתם” (ירמיהו י״ג:14). ואכן, ירושלים ומקדשה נחרבו, ובני ישראל הוגלו בבלה. עד כמה טרגי המצב שבו בני אדם חוטאים נעשים מרדנים עד קצה גבול חמלתו של אלוהים (איכה ב׳:21).
20, 21. (א) מה יקרה כאשר תגיע חמלת אלוהים לגבולה בימינו אנו? (ב) על איזו מתנה רחמנית מאת יהוה ידבר הפרק הבא?
20 ומה לגבי ימינו? יהוה לא השתנה. מרוב חמלתו הסמיך את עדיו לבשר את ’הבשורה הטובה על המלכות’ בעולם כולו (מתי כ״ד:14). כאשר ישרי לב נענים לבשורה, יהוה עוזר להם להבין את בשורת המלכות (מעשי השליחים ט״ז:14). אך פעילות זו לא תימשך לעד. לא תהא זו חמלה מצד יהוה להרשות שהעולם המרושע, על האומללות והסבל שבו, יעמוד לנצח. כאשר תגיע חמלתו לגבולה, יוציא יהוה לפועל את משפטו על הסדר העולמי הנוכחי. גם אז יפעל בחמלה — חמלה כלפי ’שמו הקדוש’ וכלפי משרתיו המסורים (יחזקאל ל״ו:20–23). יהוה יסיר את הסדר המרושע ויכונן עולם חדש רב צדק. באשר לרשעים מצהיר יהוה: ”לא תחוס עיני; ולא אחמול. את תוצאות דרכם אמיט על ראשם” (יחזקאל ט׳:10).
21 עד אז חומל יהוה על בני אדם ואפילו על הצפויים להישמד. בני אדם חוטאים המתחרטים בכנות על מעשיהם יכולים להפיק תועלת מן המתנה הרחמנית ביותר של יהוה — סלחנותו. בפרק הבא נדבר על כמה מן הדוגמאות הציוריות היפות במקרא המעידות על שלימותה של הסלחנות האלוהית.
a מעניין לציין שבתהלים ק״ג:13 הפועל רחם מורה על הרחמים או החמלה של אב כלפי ילדיו.
b בנוסח המסורה מופיע בחלקו האחרון של הפסוק הביטוי ”ותקצר נפשו”, אשר משמעו כי תמה ופקעה סבלנותו של יהוה, ולא היתה לו עוד סבלנות לראות את צרת ישראל.
